נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 2/2008
שנה הבאה, פטריק וייט
לילה אחד בשלהי שנת 1969 ישב הסופר האנגלי גרהאם גרין לארוחת ערב מעודנת במסעדה שבאי קפרי, בחברתם של זוג הסופרים וידידיו, שירלי האזארד ופרנסיס סטיגמולר. זמן קצר לאחר שישבו לשולחן, ניגש אליהם ג'נטלמן שבדי, שערו שיבה ולבושו מהודר, התנצל בנימוס על ההפרעה וביקש ללחוץ את ידו של הסופר הגדול ולומר לו כמה מלים.
אדון שבדי: "מר גרין, רציתי רק להודות לך על התענוג שבספריך"
גרין: "אני שמח שאהבת אותם."
א"ש: "וגם להתנצל בפניך על העובדה ששוב לא העניקה לך ארצי השנה את הפרס שלה."
גרין: "אין דבר"
א"ש: "באמת; אולי בשנה הבאה..."
גרין, מתנבא כאורקל: "לא. שנה הבאה, פטריק וייט"
א"ש (מבולבל): "באמת?! בטוח?!"
גרין: "בהחלט"
אחר הדברים האלה נפרדו יושבי השולחן משהשבדי האפולוגטי וחזרו לאכול. נבואתו הפסקנית של גרין, שלא ברור מה היה מקורה, התבררה כמוטעית: שנה לאחר מכן זכה בפרס אלכסנדר סולז'נצין דווקא. וייט האוסטרלי נאלץ לחכות לו עוד שלוש שנים נוספות. גרין לא זכה בו מעולם.
[האפיזודה מובאת כאן מתוך ספר הזכרונות "גרין בקפרי", מאת אחת הסועדים לאותו שולחן, הסופרת האמריקאית המופלאה שירלי האזארד. משום מה זכתה האזארד להתעלמות תמוהה במחוזותינו. רק אחד מספריה, "דרך ונוס", תורגם ללשון הקודש]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
