|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
המתכון הבטוח לכשלון מהדהד בראיון עבודה
לאחרונה אני מראיין לא מעט מתכנתים, בעוונותי כי רבו (אנשי Java מעולים, שלחו קו"חכם). חוויה אנתרופולגית זו הובילה אותי למסקנה החשובה, שרוב רובם של האנשים טיפשים מאוד; חוץ מזה, היא גם קיבעה בליבי את ההכרה שפשלונרים שלא סוגרים שום דבר עד הסוף, אפילו ליפול על הפנים כמו שצריך אין הם יודעים. כך חולפים להם על פני בזה אחר זה כל מיני "כמעטים" ו"לא שם ולא כאן"-ים; ואני אומר: לא עוד! בואו ואלמד אותכם, מנסיון אישי כואב, כמה דרכים בדוקות להבאיש את ריחכם באופן מוחלט ובלתי הפיך, בעיני מעסיקיכם הפוטנציאלים.
- כתבו בקורות חייכם דברים שלא קשורים לכלום: "הייתי אלוף מגדיאל בדוקים לשנת 1984" . באמת, כל הכבוד, אבל מי יחזיר לקורא את עשר השניות שלקח לו לעכל את העובדה המרתקת הזו?
- זקפו לזכותכם בנונשלנטיות מעושה הישגים לא לכם: "הייתי חבר בצוות שפיצח את האטום". כל מי שקרא יותר משני מסמכי CV בחייו יבין מהמשפט הזה בדיוק מה שהתכוונתם להסתיר - שארנסט רתרפורד פיצח את האטום, ואתם עמדתם מאחורי הכתף שלו והשמעתם קולות של פרודקטיביות.
- החביאו משימות קטנות ומשמימות בתוך מליצות ומלים יפות: "הטמעתי בארגון הפיתוח את הטכנולוגיות החדישות ביותר של עולם ה-EMS", הוא מסכה שקופה שמאחוריה עומדת לא יותר מהורדה של שתי חבילות מהאינטרנט, ופעולת Unzip. אתם לא היחידים שיודעים לתרגם מבלשטת לעברית.
- הגיעו לראיון העבודה בתלבושת שבדרך כלל משמשת אותכם לחופשות בסיני - כולל החול.
- לכלכו חופשי על מעסיקכם הנוכחי או הקודם. "סגן הנשיא שניהל אותי במיקרוסופט לא הבין כלום בתוכנה". יכול להיות, אבל ישנה גם האפשרות הדחוקה שהוא הבין מספיק כדי להראות לכם את הדלת, לא?
- טמנו לעצמכם מלכודות אש וצנחו לתוכן בחדווה: מי שמתגאה ב-"10 שנות נסיון בעבודה מול אורקל" אמור לדעת לכתוב שאילתא. סתם ככה, כי זו גחמה שלנו המראיינים.
- סתרו את עצמכם. "בקורות חיים שלי כתוב שכתבתי שירותי Web בפלטפורמה של IBM? בעצם יותר נכון לאמר שערכתי קבצי Readme על מחשב מתוצרת IBM" - כמובן, אי הבנה קטנה. זה קורה לכל אחד, כן.
- מצאו מישהו אחר להאשים במחדליכם: "אני לא מכיר דיזיין פטרנס בגלל שהמתכנת השני בצוות היה תמיד כותב את כל הקוד שלנו בקלאס אחד גדול" - ליתר בטחון, כל מראיין סביר ירשום לעצמו לא להעסיק בחיים לא אתכם, ולא אותו.
- בואו בדרישות כספיות מפליגות עוד לפני שסגרו עליכם את הדלת בחדר הישיבות. כידוע, האיש שיחליט על גובה הבונוס השנתי שתקבלו הוא לחלוטין אותו מהנדס שנשלח לבדוק אם אתם בכלל יודעים לתכנת. זה ברור מאליו.
- חקרו את המראיין בסגנון שירו של יוני בלוך: "אתה מחדרה? מכיר את עמוס? אני לימדתי אותו את כל מה שהוא יודע" - אותך אני לא מכיר, ולא רוצה להכיר, ולא השגת כלום באמירה הזו, פרט אולי לירידה מסוימת בהערכתי לעמוס.
| |
Smart and Gets Things Done
אני כמעט אף פעם לא מטריד את שלושת קוראי הבלוג הזה בעניינים הקשורים למקצוע שלי (דהיינו: הנדסת תוכנה). אז כשאני כבר עושה את זה (דהיינו: עכשיו), אתם יכולים להבין שמדובר במשהו מיוחד ויוצא דופן, הראוי להתייחסות שלא מן המניין (דהיינו: להג בטל) ושאי אפשר היה לעבור עליו לסדר היום בשום פנים ואופן.
במה דברים אמורים? בספרו החדש של ג'ואל (דהיינו: יואל) ספולסקי, שהוא, עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב, הבלוגר המבריק ביותר ובעל התובנות הרבות ביותר, שכותב על פיתוח תוכנה מעל דפי המרשתת. לספר קוראים: Smart and Gets Things Done, והוא עוסק בשאלה כיצד מגייסים אנשי פיתוח (ואנשים טכניים באופן כללי) מצוינים, כיצד שומרים עליהם לאורך זמן וכיצד מוציאים מהם את המיטב. זה נשמע אולי יבש, אבל זה רטוב לגמרי (הזהו הדימוי המבוקש?! לא משנה), כשיואל מדסקס את הסוגיות האלה מעל דפיו המאוירים של הספרון הנהדר דנן.
תמצאו כאן את התשובה הנכונה לשאלה: "כמה מכווני פסנתרים יש בסיאטל?"; את הסיבות הלא-לגמרי-נהירות להצלחתה המופתית של חברת אפל; אי אלו זכרונות מימי הדוט-קום, ומה אפשר ללמוד מכל אלה על הכאן והעכשיו. מדי פעם תשמעו גם כמה מילות פרסום חסרות בושה המקלסות את חברת פוג קריק (Fog Creek) מיסודו של המחבר. אבל הן מובאות כמעט תמיד בהקשר, או תוך כדי בדיחה, או סתם כסימני פיסוק. הן בלתי מזיקות ברובן.
נקודת המוצא הבלתי-מוכרזת של הספר היא מצב הדברים התמוה, שכל מקצוען בתחום בוודאי יודע אותו לאשורו: משום מה, למרות שיש המון אנשים חכמים ונבונים שמתפרנסים מהדבר הזה המתקרא פיתוח תוכנה, מעט מדי מהם ממצים את היכולות שלהם בו. מעט מאוד מהם עוצרים מדי פעם לחשוב על מה שהם עושים, להשתמש בכלים של חשיבה מופשטת וסדורה ממעוף הציפור, כדי לנסות להבין, רחמנא ליצלן, איך אפשר לעשות את כל זה טוב יותר. לכל אלה, ולכל האחרים, מיועד ספרו של הצנחן-קיבוצניק-בוגר ייל בהצטיינות, הלא הוא יואל-און-סופטוור.
| |
הקסם שבתוך המכונה
ביל גייטס הודיע פתאום לכולנו, או שמא רק לבעלי המניות של מיקרוסופט שביננו, על פרישתו מתפקידיו הפעילים בחברה הגדולה בעולם. מתישהו ב-2008 הוא יוותר עם תפקיד יו"ר מועצת המנהלים ("אם הדירקטורים ירצו בי", הוא דיחקק יחד עם באלמר במסיבת העיתונאים) ותו לא. יושבי ראש, זאת יודע כל זב חוטם בוול סטריט, אינם היצורים המעורבים והפעילים ביותר בחברות שלהם.
זהו סופו של עידן, אם כן. האיש שמזוהה עם תעשיית התוכנה יותר מכל אחד אחר ("הקסם שבתוך המכונה" - לפי ה"טיים" לפני אי אלו שנים) הולך לעזוב אותה ולהתמקד במקום זה בפעולות צדקה למיניהן, מחלוקת תרופות ועד בניית תשתיות חינוך בעולם השלישי. אולי בגלגול הבא שלו כפילנטרופ הוא סוף כל סוף יזכה בקצת אהבה. אלוהים יודע כמה שנאה התמקדה בו בגלגול הנוכחי.
כדאי לקרוא את הרשימה הנוסטלגית והמצחיקה עד דמעות שכתב לכבוד הפרידה מגייטס יואל ספולסקי, הלא הוא Joel on Software, בלוג התוכנה הטוב ביותר בשביל החלב.
זו קינה של געגוע, לחברה שכנראה איננה עוד; געגוע לאיש עסקים קשוח שגם המשיך להיות איש טכני מהמדרגה הראשונה. ביל גייטס שעולה ממנה הוא אדם שיכול ברגע אחד לדבר עם אנליסטים על מלאים ושולי רווח, ורגע לאחר מכן להציץ מאחורי כתפו של מתכנת ולהעיר לו שאפשר היה לכתוב את הלוגיקה הזו בצורה יעילה יותר.
אפשר לאהוב לינוקס ולשנוא את חלונות. אפשר ללהג על יופיו ועושר תוספיו של שועל האש מכאן ועד הודעה חדשה. אבל אי אפשר שלא להעריץ את היכולת הנדירה הזו, יכולת שכל כך מעט אנשים בתעשייה שלנו ניחנים בה - ועוד פחות מצליחים לשמר לאורך זמן: היכולת להיות טכני ועסקי בעת ובעונה אחת.
וזו בסופו של דבר הסיבה שמיקרוסופט ניצחה ואפל וכל דומותיה הפסידו: משום שביל גייטס היה סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק בגוף אחד.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
