לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נימוקים של צורה ותוכן

כיס מלא מלמולים

כינוי:  f1list

בן: 45

MSN:  tbarenholz@hotmail.com





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו ׳³ג€÷׳³ֲ׳³ֲŸ.

פרקים מיומנו של רואה שחורות מקצועי


הרבה דובר לאחרונה בישראל (ובמידה רבה של צדק, אם כי באיחור אופנתי של עשור או שניים) על תהילת העולם של וורן באפט, משקיע-על מאומהה, רץ למרחקים ארוכים ומענטש אמיתי, שגם הודיע זה לא מכבר על תרומה של אי אילו עשרות מיליארדים מהונו לצדקה.  נדמה לי שאפילו ראיתי ידיעה בשער האחורי של "מעריב" על החתונה שלו בשבוע שעבר. שיהיה במזל טוב, באמת; רק נחת.

 

הרבה פחות מוכר לישראלי הממוצע - אם כי לא פחות ממולח, לא פחות שנון ורק קצת פחות עשיר מבאפט - הוא 'מלך האג"ח' ביל גרוס. שוק אגרות החוב ושאר המכשירים הפיננסיים הסולידיים נתפס על ידי רבים כלא סקסי ולא מעניין, לעומת שוק המניות. גרוס מנהל (דרך קרן הנאמנות PTTRX, אחת הגדולות בעולם ומהוותיקות והעקביות שבהן) יותר כסף מבאפט, אבל הוא עושה זאת באלמוניות יחסית. בעוד שעבור המקצוענים בתחום ושאר מתעניינים ביל גרוס הוא אגדה בחייו, הרי שהסיכויים שתופיע בעמודי החדשות של "מעריב" ידיעה על חייו האישיים אינם גבוהים.

 

למי שבכל זאת מוצא לנכון לעקוב אחריו, גרוס מספק, מדי חודש בחודשו, מכתב פומבי קצר תחת הכותרת: "Investment Outlook". המסמכים שהוא מוציא תחת ידו (זה האחרון, למשל) כוללים תחזית כלכלית טופ-דאון, שאמורה להתוות בקווים כלליים את הטרנדים המקרו כלכליים המשמעותיים שגרוס מזהה, הצפויים להשפיע בשנים הקרובות על כלכלת ארצות הברית והעולם בכלל, ועל שוקי האג"ח והמניות בפרט. המסקנה הסופית, הפסימית משהו, היא כמעט תמיד שהמניות הולכות להסריח את הבורסה עד השמיים. אבל גם בשוק הסולידי הוא לא מתבייש לחזות נפילות.

 

אחת מהנקודות המעניינות שעולות מדי פעם ברשימותיו היא דעתו הפוליטית. גרוס הוא רפובליקני בכל רמ"ח איבריו, אבל הוא גם איש עם תאי מוח בין האזניים וכלכלן במשקל כבד. ב-2003 הוא היה אחד מהמעטים שהתנגדו למלחמה בעיראק. הוא התנגד לה ממניעים פיסקליים, אבל גם מטעמי הגיון פשוט של "מה יש לנו לחפש שם." בתקופה ההיא אנשים כמו ג'ון קרי ואחרים שרו במקהלה את תמיכתם בבוש. בניגוד להם גרוס ראה כבר אז שהמלך הוא עירום.

 

גם היום יש לו מה לומר על בוש, בהקשר כלכלי אחר: החקיקה שמנסים בוש וחבריו להעביר, כנגד הגירה לא חוקית, היא סוג של טמטום אובדני (מילים שלי - גרוס מתנסח בצורה הרבה פחות מתעמתת, אם כי לא פחות מפורשת) משום שאמריקה המזדקנת הולכת להזדקק לכל הידיים העובדות ולכל הצעירים שהיא יכולה לקבל, אם היא מתכוונת לממן את הפנסיה של כל הבייבי בומרים. הגרעונות של בוש וקיצוצי המסים על העשירים שהוא חוקק רק מחריפים את המצב. בעוד כמה שנים פשוט לא יהיה לפנסיונרים ממה לחיות ואז הם ימכרו את הבתים שלהם, את המניות שלהם ואת האג"חים שלהם גם. מי שיקנה אותם יעשה זאת במחירים נמוכים בהרבה.

 

אני לא בטוח שהתחזית השחורה הזו תתגשם (מה גם שגרוס, כמו כל משקיע סולידי, "מדבר מהפוזיציה" כשהוא חוזה מיתון),  אבל אי אפשר להכחיש את ההגיון המקרו-כלכלי בבסיסה; אי אפשר שלא להעריך את החדות והבהירות של האנליזה של גרוס. יותר מכל אי אפשר שלא לחייך לנוכח המשפט הקצר שבו הוא פוטר את דאבליו וזורק אותו לפח האשפה של ההיסטוריה:

 

".The W presidency will go down in the ashes of history for more than just Iraq"

נכתב על ידי f1list , 8/9/2006 23:28   בקטגוריות כלכלה, בורסה, פוליטיקה אמריקאית  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמו טרמפיסט טקסאני בלילה גשום




הגרף הזה מראה את ביצועיו מעוררי הרחמים של הדאו ג'ונס בכבודו ובעצמו, לאורך חמשת הימים האחרונים. אפשר להבין למה מדד המניות הלבנוני צנח בעשרה אחוזים ביום שכיבינו להם את החשמל. אפשר להבין למה הבורסה בתל אביב הגיבה בירידות שערים חדות. הבורסה ביפן נפלה, אולי בגלל שצפון קוראה עושה שרירים. אבל מה בכל השלולית הגאופוליטית הזו גרם לדאו ג'ונס לעשות דיאטה כה פתאומית של חמש מאות נקודות?

 

המפולות המתוזמנות האלה בכל רחבי העולם הזכירו לי דימוי עגום מבית מדרשו של לינדון ג'ונסון. הטקסאני החכם תאר בזכרונותיו באופן הבא, כיצד הרגיש לנוכח כדור השלג המתגלגל של המעורבות האמריקנית בוויטנאם: "אני מרגיש כמו טרמפיסט בכביש מהיר בטקסס באמצע סופת גשמים: לא יכול לברוח; לא יכול להתחבא; לא יכול לגרום לזה להפסיק."

 

העובדה היא שבאמת אין איפה להתחבא. מי שפיזר את השקעותיו בעולם, בין אם בשווקים מתעוררים ובין אם באלו שכבר ערים כמה מאות שנים, מוצא עצמו עכשיו בעיקר תוהה לאן התפזר לו הכסף ולמה השווקים הלכו שוב לישון. המשקיע הסולידי שקנה אגרות חוב של ממשלת ישראל יושב אף הוא על הפסדים נאים, אם גם לא קיצוניים באותה מידה. תארו לכם את המסכן שהשקיע כמה לירות לבנוניות בבורסה של ביירות.

 

הלקח מהסיפור הזה הוא שצריך להיות דפנסיבי, ציני ומתוחכם. צריך להחזיק סחורות (נפט, מישהו?), צריך להתפזר על פני מטבעות, אפיקי השקעה ומח"מים. צריך גם לדעת לשבת בצד ולא לנסות לתפוס סכינים נופלים לפני שתבוא רגיעה.

 

ואם אתה כבר יודע שתצטרך לתפוס טרמפים בכביש המהיר בטקסס - אולי כדאי  שתביא מטרייה.

נכתב על ידי f1list , 14/7/2006 18:41   בקטגוריות בורסה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תל-דיב 20


מרחוב אחד העם יצאה אתמול הודעה בדבר הרכבו של מדד התל-דיב 20 החדש. המדד יחל לפעול ב-2 ביולי, בעוד שבועיים בערך. מן הסתם יוכלו המשקיעים לקנות תעודות סל או קרנות העוקבות אחר ביצועיו זמן קצר לאחר מכן.

הרעיון מאחורי המדד החדש חיובי ומבורך: לאפשר למשקיעים לקנות סל של מניות ישראליות המשלמות דיבידנדים, אסטרטגיה שהוכחה ברחבי העולם פעם אחר פעם כטובה יותר ממדדי המניות הסטנדרטיים. אבל לפני שקופצים עליו כמוצאי שלל רב, כדאי לשים לב למספר פגמים מהותיים במתודולוגיה ובמשקול של המדד, שמקטינים את תשואתו הפוטנציאלית ומגדילים את הסיכון הגלום בו.

א. מתודולוגיה

הפגם הראשון והמהותי ביותר טמון במתודולוגיה של המדד, באופן שבו נבחרות עשרים המניות. המתודולוגיה שהוכרזה על ידי הבורסה היא כזו: בכל מועד עדכון האינדקס (פעמיים בשנה) יכללו בו 20 החברות בעלות תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר בתל אביב 100 בשנה האחרונה שגם היו בין 30 החברות בעלות תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר בתל אביב 100 בשנה שלפני האחרונה. שיטה זו נבחרה על מנת "להבטיח שבמדד לא תיכללנה חברות אשר חילקו דיבידנד גדול באופן חד פעמי".

הבעיה היא, שהשיטה שנבחרה לא יכולה לקיים את שהיא מתיימרת "להבטיח". מדדים מקבילים בעולם, כמו ה- Dividend Achievers או ה- Dividend Aristocrats מנפים בהצלחה דיבידנדים חד פעמיים על ידי שהם בוחנים את מדיניות החלוקה חמש, עשר ואפילו 30 שנה אחורה. הם גם דורשים מהחברות עלייה מתמדת בדיבידנדים שהן משלמות (מה שלא נדרש בתל-דיב) ובאופן זה הם מתמקדים בדיבידנדים של חברות יציבות, שמחלקות דיבידנדים כמדיניות ולא כדי לאפשר לבעל עניין כזה או אחר לשלם את חובותיו.

כתוצאה מהמדיניות הדו-שנתית הזו הדיבידנדים שמתקבלים הם לא רק מסוכנים ולא יציבים - הם גם צפויים לספק תשואה נמוכה. הסיבה לכך היא פשוטה: מאחר ורוב גדול של החברות ישראליות אינן מחלקות דיבידנד קבוע פעם בשנה אלא דיבידנד הנגזר מרווחיהן הראויים לחלוקה בכל תקופת זמן שרירותית, אפשר לצפות שמי שחילקה דיבידנדים שמנים בשנה האחרונה (כמו ה-12.5% של כלל תעשיות, למשל) תחלק בשנה הקרובה דיבידנד נמוך יותר, מהסיבה הפרוזאית שאין לה יותר מה לחלק. הוסיפו לזה את הסכנה שחברות המשלמות אחוז גבוה מרווחיהן לא ירוויחו בשנה הבאה מספיק כדי לשלם אותו סכום - ומה שמתקבל הוא תשואת דיבידנד מדדית כוללת רעועה ביותר. התסריט הגרוע ביותר הוא שחברות ייכנסו למדד בדיוק ברגע שבו יכולתן לשלם דיבידנדים בעתיד פוחתת.

פגם נוסף במתודולוגיה, הנובע מהאופי התזזיתי והאד-הוקי של תשלום הדיבידנדים בישראל, הוא שיש סיכוי גבוה מאוד שבכל פעם שהמדד יעודכן יעזבו אותו מספר גבוה (אולי אפילו 10) של חברות ויוחלפו באחרות, ששילמו את כל קופתן בשנה האחרונה. מצב עניינים כזה יגרום לעלויות גבוהות עבור הקרנות ותעודות הסל שעוקבות אחרי המדד, אשר מנהליהן יצטרכו להפטר מהמניות שיצאו מהמדד ולקנות את הנכנסות.

ב. משקל

שקלול (weighting) החברות הכלולות במדד עתיד להתבצע לפי שווי שוק, בתוספת המגבלה של משקל מקסימלי העומד על 9.5%.

לשקלול לפי שווי שוק יש חסרון מובנה: הוא נותן משקל יתר למניות יקרות, שהשוק מסיבות השמורות עימו בחר לתת להן מכפילים גבוהים, על חשבון מניות זולות יותר. משקול כזה הגיוני אולי במדדי שוק כלליים (אף שבעולם הולכים וגדלים הסכומים שמושקעים במדדים לפי שקלולים אלטרנטיביים); במדד דיבידנדים, הפונה מראש למשקיעי "ערך", הוא אינו מוצדק.

נכון יותר היה למשקל את המדד לפי שיקולים פונדמנטליים (למשל לפי תזרים מזומנים, EBITDA, או רווח נקי). אפילו המשקול הפשוט ביותר, 5% לכל מנייה המרכיבה את המדד (equal-weight) טוב יותר מזה שנבחר.

המדד כפי שהוצג מתגאה בתשואת דיבידנד משוקללת של 7.71%. חישוב פשוט מראה שלו היה ממושקל באופן שווה (equal-weight) היה מניב 8.19%. לו היה משוקלל - בדומה למדדי Wisdom Tree החדשים בוול סטריט - לפי תשואת הדיבינד עצמה, היה מציג תשואת דיבידנד נאה ביותר של 9.19%. שקלול לפי סכום הדיבידנד (שהוא למעשה מכפלת תשואת הדיבידנד בשווי שוק) מניב, בהינתן מגבלת 9.5 האחוזים, תשואה של 8.31%.

ג. סיכום

מדד התל-דיב יהיה מכשיר השקעה לא רע, למרות הפגמים האמורים לעיל. מניות המשלמות דיבידנדים צפויות להביא תשואה כוללת גבוהה יותר תוך כדי לקיחת סיכון נמוך יותר מהשוק. הן גם נהנות מיתרון מס. אבל לאור חסרונותיו, מדד התל-דיב הוא לא תיק הדיבידנדים הטוב ביותר שאפשר להרכיב בתל אביב. יש לקוות שתעשיית קרנות הנאמנות תספק קרנות שמטרתן להשיג תשואה עודפת על המדד, בעזרת שינויים מתודולגיים ושקלוליים ברוח אלו המוצעים כאן.
נכתב על ידי f1list , 22/6/2006 13:41   בקטגוריות בורסה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



׳³ֲœ׳³ג€œ׳³ֲ£ ׳³ג€׳³ֲ§׳³ג€¢׳³ג€œ׳³ֲ    ׳³ֲœ׳³ג€œ׳³ֲ£ ׳³ג€׳³ג€˜׳³ֲ
דפים:   1  2  3 4  5  
28,221
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , ספורט , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לf1list אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על f1list ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)