נימוקים של צורה ותוכן

המכתב השנתי שכותב וורן באפט לבעלי המניות של ברקשייר האתאווי מלא השנה, כבכל שנה, לא רק בתובנות כלכליות אלא גם בלשון ציורית, בדיחות וסיפורים דרומיים עם מוסר השכל. יש בו גם מידה מדהימה של צניעות ופירגון, בהתחשב בעובדה שהאיש שכתב אותו הוא אחד מהמשקיעים הכי טובים אי פעם.

שווה לקרוא את המכתב בן עשרים העמודים. הלא רק פעם בשנה אנו זוכים למבט נדיר שכזה אל תוך מוחו של האורקל מאומהה. ומי יודע כמה שנים עוד נותרו לו. ראיתי לנכון לדלות מתוכו מספר פנינים שיש להן ערך - חלקן כתובנות בורסאיות, אבל יותר מזה כלקחי חיים של איש מבוגר, שנון, מצחיק וחכם מאין כמוהו.

באפט הגדול לא מפחד להודות בטעות. מספר פעמים במכתב הוא מצהיר בפשטות על טעויותיו: "אני עליתי לכם כסף". את השבחים והמחמאות הוא שומר למנהלים שמתחתיו. "אם נולד לכם בן או נכד השנה - קראו לו טוני". כך הוא מתפייט בציינו את מנהל אחת מחטיבות הביטוח של ברקשייר שהצליח להראות רווחים גדולים בשנה שהייתה איומה ונוראה לתעשיית הביטוח.

כשאחת מהעובדות שלו התחתנה השנה היא ביקשה ממנו למסור אותה תחת החופה. כששאלה איך להציג אותו במודעה בעיתון המבשרת על האירוע הוא ביקש להיות מתואר כמי ש"מקנא בחתן". וכך היה.

טוב לו בחיים, ובאופן מפתיע זה לא רק הכסף. הוא נהנה ממה שהוא עושה. הוא מעיד עליו ועל שותפו צ'ארלי מונגר שהם "רוקדים סטפס בדרך לעבודה". את ועידת המשקיעים השנתית של ברקשייר הוא מכנה "וודסטוק לקפיטליסטים".

באפט הוא רץ למרחקים ארוכים. הוא לא מתבייש להציג את הפוזיציות החדשות שפתח באנהייזר בוש ווול מארט, אשר שתיהן עומדות כרגע בהפסד של מיליונים רבים. בטווח הארוך, הוא נותן לנו להניח , הן תיראנה כמו הפוזיציה שלו בוושינגטון פוסט: 18% מהעיתון המפורסם עלו לברקשייר 11 מיליון דולר ושווים היום למעלה מ-1.3 מיליארד.

במנכ"לים המתוגמלים היטב של וול סטריט הוא נכנס חזק. הם מתומרצים להשיא את מחיר המנייה ולא את הערך האמיתי שנוצר עבור בעלי המניות. לכן הם מבזבזים את מזומני החברה על רכישה מחדש של מניות במקום לחלק דיבידנדים, או יותר טוב מזה - להשקיע בחזרה בעסק ולצמוח. כך הם זוכים לבונוסים שמנים ולמימוש האופציות שניתנו להם במחיר קבוע. תאוות הבצע והביצועים הדלים של המנהלים הבכירים מכעיסה את באפט.

את המנהלים שהוא עצמו מביא לברקשייר ומקדם הוא מתאר על דרך השלילה, בספרו סיפור שאומר למי הם לא דומים: נער מפונק אחד התחתן עם בתו המכוערת והדחויה של איש עשיר מאוד. האב אסיר התודה הזמין את החתן למשרדו והודיע לו שהוא מכניס אותו כשותף ונותן לו חצי מהעסק.

"אולי תרצה לעסוק במכירות?" 

"אני לא הייתי יכול למכור מים לאיש הזוחל לבדו במדבר סהרה".

"טוב, אז אולי תהיה אחראי על משאבי אנוש?"

"לא, אני לא סובל בני אדם".

"אז מה תרצה לעשות? כל דבר, רק תבקש!".

"האמת ששום דבר לא ממש מושך אותי. אולי תקנה ממני את החצי שלי בחברה?"

באפט מזכיר לנו שבמאה העשרים עלה הדאו ג'ונס מ-65 ל-11,400 בערך. אם שיעור הצמיחה השנתי יהיה דומה במאה הבאה, צפוי המדד לעבור את רף שתי המיליון לפני סוף המאה העשרים ואחת. דאו שתי מיליון. אם זו לא השקפה לטווח ארוך, ארוך מאוד אפילו, אז אני לא יודע מה כן.

וורן באפט עצמו, יליד 1930, מן הסתם לא יהיה שם כדי לראות את הדאו נוסק לגבהים האלה. הוא מודע לחששות של בעלי המניות לגורל החברה לאחר שהוא לא יהיה שם כדי לנווט אותה. "אם אני אמות הלילה", כפי שהוא אומר בפשטות, או אם הוא ישתגע על כל הראש, כפי שהוא מתאר בהומור עצמי ובשוויון נפש מדהים - החברה תמשיך. יש יורש מיועד ושמו ידוע לכל מי שצריך לדעת. לא הבאתי את כל האנשים המצוינים האלה כדי שהם יתאדו אחרי מותי. הם גם אלה שיראו לי את הדלת, לא אם אלא כשתחל הנפילה הבלתי נמנעת ביכולת שלי. זה גם האינטרס שלי, הוא אומר. הלא יש לי כמה מניות בחברה הזו.

אחר הדברים האלה הוא אומר גם כלאחר יד שהוא מרגיש מצויין, תודה על ההתעניינות. אחרי מותו, דרך אגב, ילך הכל למטרות פילנטרופיות, כפי שכבר הצהיר בעבר והסדיר בצוואתו.

כשהקשבתי לכריס המלוקק והמתוגמל היטב מתרץ את הפסדיה של אספן, תולה אותם במזג האוויר הבלתי צפוי שפקד את פלורידה ומפרץ מקסיקו; בסופות ההוריקן וילמה וריטה שהטביעו את אסדות הנפט הרבות שלרוע המזל אספן ביטחה - הבנתי פתאום שהוא בעצם אומר לי שהחורים היו גדולים מדי, שפתאום באו ילדים צלפים מהכיתה המקבילה וקלעו הרבה פעמים רצוף לחור של עשרים גוגואים, לקחו את כל האוצר והלכו לשחק כדורגל.

נורתרופ גרומן היא יצרן גדול של ציוד צבאי. מוצרי הדגל שלהם הן אוניות קרב וצוללות גרעיניות. דברים כאלה.

כפי שאפשר לראות בצ'ארט המצורף הם עולים בזמן האחרון. מה שעומד מאחורי זה הן א) תוצאות טובות ב) הטרנד החיובי בתחום התעשיות הבטחוניות א-פרופו אירן ונאום הסטייט אוף דה יוניון של הקאובוי מטקסס.

אני אחסוך לכם את הספירה: מתוך 16 השבועות האחרונים (לא כולל החלקי) NOC עלתה 15 פעמים. נדיר לראות רצף גאה כזה של מה שמנתחים טכניים מכנים "חיילים לבנים". החלק הכי טוב הוא שאחרי ארבעה חודשים רצופים של עליות המניה עדיין נסחרת במחיר של פחות מ-17 פעמים רווחים היסטוריים ומשהו כמו 13 פעמים רווחים עתידיים חזויים. וליואציה מופרזת לא נראית כמו הבעיה שתביס את הצבא הלבן הזה.

ייתכן שכרגע היא קצת אקסטנדד. אבל הקטנוניות של לקנות אותה ב-63 או ב-64 עשויה להתגלות כ- penny wisdom מהסוג הלא רווחי במיוחד. 

אסטרטגיית היציאה המומלצת (זו שאני הולך עליה בכל אופן) היא למכור אם המנייה נופלת מהממוצע הנע של 10 שבועות, הלא הוא הקו הכחול בגראף, המרוחק בשעת כתיבת שורות אלה קצת פחות מחמישה אחוז.