ערב טוב לכולם!
היום נגמר חודש פברואר, החודש בו הכלבים נובחים הכי מעט (נסו לחשוב למה). הדבר היותר חשוב הוא שמחר מתחיל חודש מרץ, החודש החשוב ביותר בשנה (נסו גם פה לחשוב למה). למרות שהחודש היה קצר, התרחשו בו המון דברים, כולל סופה של ישראל (משום מה קוראים לזה "בחירות") וההוכחה הסופית שדת היא דבר נורא.
ואיך מוכיחים שדת היא דבר נורא? בקלות. מספרים בדיחה. ליאור שליין אמר בתוכנית שלו איזה משהו על מריה (שהיא היתה עם גבר באותה מיטה) ועל ישו (הוא בעצם הלך בתוך המים, לא עליהם). בעקבות הדברים הנוראיים האלה האפיפיור בכבודו ובעצמו התבטא ואמר שחבל שדברים כאלה נאמרים. הוא אפילו איים לבטל את ביקורו המתוכנן בארץ בעקבות דברי התועבה האלה. לא יאומן איך מנחים מתולתלי שיער מרשים לעצמם לדבר ככה.
גם לא יאומן איך הדת השתלטה לנו על החיים. זו כבר ממש הגזמה פראית. במדינת ישראל, נכון לרגע זה, מותר לכל אזרח להגיד כמעט כל מה שהוא רוצה, והמילה "כמעט" לא שוללת בדיחות על דת כזו או אחרת. זו פשוט חוצפה שכל העולם צריך להתכופף לרצונו של יצור שמעולם לא הוכח קיומו וכל עדות לכך שהוא קיים נמצאת בספר, וספרים נכתבים על ידי אנשים, כידוע.
גם היהודים לא אוהבים שצוחקים על הדת שלהם, ועל כל צחוק קטן הם מגיבים בדרישה להוריד את "ארץ נהדרת" מהמסך (ע"ע מערכון בית הכנסת). המוסלמים יותר קיצוניים, ועל כל קריקטורה הם מפוצצים איזו שגרירות. צריך לבדוק את תגובת הבודהיסטים, אולי נמצא מישהו שפוי, למרות שאני בספק.
ובנושא אחר, בצער רב וביגון קודר אני ושלושת חברי לחדר בבסיס נאלצים להיפרד לעד מהצבע האדום אצלינו בטלויזיה. הוא היה חבר נאמן, שהראה לנו שבחדשות ערוץ 2 לא הכל שחור (זה מה שקורה כשאין אדום). עכשיו אנחנו צריכים להסתפק בשידורים כחולים וצהובים ולקוות שטלויזיה חדשה שצריכה להגיע אכן תגיע.
ביום רביעי, אחרי דיון קצר ולא משמעותי בגף, הודיע לי המפקד שלי שאותרתי לקצונה ושאני צריך להיות בכנס שמסביר על הנושא ביום ראשון הבא. כמובן שיצאתי מגדרי מרוב אושר רק מהמחשבה על הרצאות משעממות וסיכוי לאוכל צבאי נורמלי. עכשיו כל מה שנשאר לי זה לגלות לאן אני צריך להגיע וכמה זמן קבע אני אצטרך לחתום (יש לי תחושה שהתשובה תהיה "יותר מדי").
ולסיום, מחר מטווח. הגיע הזמן לראות איך הולכים המטווחים בבסיס שלי והאם הנשקים מהנשקייה באמת יורים.
נקווה שחודש מרץ יהיה מוצלח יותר לבלוג אפילו מהחודש הזה.
יום טוב.
שלכם,
nadavs