נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם!

אולי קשה להאמין, אבל לפני עשר שנים וכמה שעות ישבתי בחדר שלי בארה"ב, החלטתי שהגיע הזמן ליצור בלוג באתר שעד אז הייתי בו רק קורא פסיבי. לאט לאט, בלי יותר מדי פרסומות, הצטרפו קוראים, הלכו קוראים ולבסוף נשאר מספר קטן אך איכותי של קוראים שמגיבים על כל פוסט, בין אם בבלוג ובין אם מחוצה לו. אין הרבה בלוגים ששורדים כל כך הרבה זמן, בטח לא כאלה שיש להם לפחות עדכון אחד כל חודש.

כמיטב המסורת, גם הפעם מעט סטטיסטיקה:

הפוסט הארוך ביותר הוא עדיין הפוסט על תעמולת הבחירות של 2013 שככל הנראה ישמור על הכתר גם לשנה הבאה. בבחירות הקודמות התמודדו 33 רשימות והפעם רק 26, וגם זה בהנחה שיחזקאל שטלצר לא יתקפל ברגע האחרון. בניגוד לבחירות הקודמות, נראה שההתלבטות בין המפלגות תישאר עד לרגע הכנסת המעטפה לקלפי ומיד לאחר מכן תתחלף בתחושת חרטה שתימשך עד הבחירות הבאות.

הפוסט הקצר ביותר הוא עדיין, וכנראה ישאר תמיד, הפוסט הראשון. מספר הפוסטים, כולל זה, הוא 821. לא יותר מדי, אבל ללא ספק הספק מכובד מאוד בעשר שנים. ועדיין, בזכות עמוד הבית של נענע, מספר התגובות הגדול ביותר לפוסט אחד עומד על 163 (פוסט מערכת החינוך של 2011).

ולסיום, עניינים יותר טכניים: מוקדם יותר בשנת 2014 היו איומים על סגירת ישראבלוג, כך שמיד התחלתי לחפש בית חלופי לבלוג באתר נפרד ועצמאי משלי ואפילו התחלתי פיילוט של העניין. לבסוף, לשמחתי, ישראבלוג נשאר על כנו והפרוייקט בוטל בינתיים משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שהדומיין (כתובת האתר) שאני רוצה מוחזק על ידי נודניק שלא משתמש בו ודורש עבורו סכומי כסף מופרכים. השניה היא חוסר דחיפות מול המון עבודה (בגלל מערכת הגיבוי הזוועתית של האתר). בינתיים אני כאן עם עשר שנות ההיסטוריה שכתובות כאן. איפה אהיה עוד עשר שנים? אין לדעת.

יום טוב.

שלכם,

nadavs