נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם!

שנת 2012 נגמרת בעוד כמה שעות, עשרה ימים אחרי שגילינו (שוב) שנבואות סוף העולם שוות בערכן לנבואות של יונה הנביא (חבל שלא היה דג גדול שאכל את כל מפיצי השמועה הזאת). עבורי היתה שנת 2012 שנה של שקט. במשך חצי ממנה לא עשיתי שום דבר מיוחד, רבע ממנה לא הייתי בארץ וברבע האחרון אני מטייל בין עולם המרוכבים והממשיים. כמיטב המסורת, הנה סיכום זריז של 2012, רגע לפני שצריך להתרגל שוב לשנה חדשה בסוף התאריך.

1/1 - משטרת ישראל מתחילה להילחם בנהגים. שוב.

7/1 - הפגנות שואה והפגנות בורות.

8/1 - יאיר לפיד מצטרף לפוליטיקה.

14/1 - אני מבטיח להצביע ללפיד אם הוא יתמוך בצבא מקצועי.

21/1 - אלי ישי מבלבל (שוב) את המוח והטכניון מתגלה כמקום שיורד בו גשם.

28/1 - מאהל הפראיירים מוקם כדי שכולנו נהיה עבדים ונוגשי עבדים.

4/2 - הכיף על הקיר של יאיר מתחיל. והפעם - תוספת נטל.

9/2 - פתיחת עונת החתונות?

18/2 - התקבלתי לטכניון. אף אחד לא הזכיר מטריצות מרוכבות. ואף אחד עוד לא חשב למצוא לי מחליף במילואים.

21/2 - שבע שנים לבלוג. עוד מעט שמונה.

25/2 - נגמר חוק טל, מתחיל כאב ראש. ועוד מילואים.

29/2 - למה בכל זאת הנדסת חומרים. ופיזיקה.

3/3 - בניזרי יוצא מהכלא וסובל יותר מגלעד שליט.

8/3 - סים סיטי חדש מוכרז. ועוד קצת מילואים.

17/3 - יאיר לפיד טוען שהצבא הופך אנשים לחכמים. אחרי כמה ימים במילואים, אני משוכנע שהוא טועה.

18/3 - גיל 22, בלי תקיפה באיראן.

24/3 - קצת דני דנון, קצת פסיכומטרי.

31/3 - רכבת ישראל מציגה - המאפיה הנוסעת.

6/4 - אביב הגיע, שפעת באה.

14/4 - הורי ישראל ממשיכים לבכות לבייביסיטר הגדול בירושלים.

19/4 - יום הזיכרון לאיומים ולהפחדה.

21/4 - יאיר לפיד חושף את פרצופו האמיתי, צה"ל מוסיף חלל מיותר לחלוטין לרשימה וסא"ל אייזנר מדגים קרב מגע.

26/4 - ישראל חוגגת 64 ומתעלמת מכל מה שכתבתי.

29/4 - שלי יחימוביץ' מתחילה עם ההזיות.

5/5 - יאיר לפיד מציג - כולם עבדים!

7/5 - הכנסת לא מתפזרת.

19/5 - ממשלת גרמניה שולחת, סוף סוף, את הדרכון.

26/5 - מירי רגב נגד שחורים - כפיים!

30-31/5 - כמה קצינים בכירים גונבים לי את הסוויטה המובטחת בבסיס.

9/6 - שבוע הבכיינות של הסופרים.

11/6 - אמריקה! (עם יותר מדי אוקראינה)

14/6 - Six Flags Magic Mountain, סיבוב שלישי (ומלא!)

22/6 - אריזונה דיימונדבאקס מול השיקגו קאבס.

26-29/6 - לאס וגאס.

30/6 - 3/7 - סולט לייק סיטי.

4/7 - Grand Teton National Park. אין זיקוקים בגלל חשש לשריפות.

5/7 - ילוסטון.

8/7 - Glacier National Park.

9/7 - קנדה.

14/7 - Banff.

18-21/7 - נתניה הצפונית - ונקובר.

21-25/7 - סיאטל ושיט צפיה בלוויתנים.

2/8 - Six Flags Discovery Kingdom.

7/8 - מסתבר שמונטריאל רחוקה מניו יורק. מאוד.

9/8 - La Ronde - הסיקס פלאגס הקנדי.

11/8 - שנה לסיום העבדות.

13/8 - חזרה לארה"ב.

20/8 - Six Flags New England ודז'ה וו.

26/8 - חזרה ללימודים בארץ.

26/8 - Six Flags America - הפארק הריק.

31/8 - Six Flags Great Adventure ורכבת ההרים הגבוהה בעולם.

2-8/9 - ניו יורק.

9/9 - חזרה לארץ.

16/9 - צה"ל ממשיך להשתלט על ישראל.

21/9 - שלי יחימוביץ' משתגעת בשידור חי.

25-26/9 - המונופול המסורתי של יום כיפור.

6/10 - מעריב בוכים, אסא כשר מותקף לשווא ויאיר לפיד שוגה בעברית.

15/10 - סוף סוף הכנסת מתפזרת.

16/10 - קבלת מפתח למעונות.

20/10 - הלילה האחרון בבית לפני הלימודים.

21/10 - יום הכוון.

22/10 - תחילת הלימודים בטכניון.

3/11 - כחלון לא רץ.

6/11 - ברק אובמה נבחר לעוד ארבע שנות קריסה.

10/11 - לא קל להתרגל לחדו"א.

14/11 - צה"ל יוצר עמודים מעננים.

22/11 - הענן מתפזר.

30/11 - ביטוח לאומי מדגימים יכולות ניסוח מדהימות וכותבי שיעורי הבית בכימיה מדגימים יכולות חשיבה מדהימות.

8/12 - שלי יחימוביץ' מציגה את התוכנית ההוגנת לקריסת הכלכלה.

15/12 - הייתי במגרש כדורגל. נגמר 0-0.

22/12 - חיפוש העבודה לבחירות נמשך במלוא המרץ.

24/12 - בוחן ראשון - אלגברה.

31/12 - 100 בבוחן.

שתהיה לכולנו שנת 2013 מוצלחת (ובלי סופי עולם באמצע).

יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם!

אחרי שתי טיסות, סרט אחד ושלוש ארוחות מטוסים שהדבר האחרון שהיה בהן הוא אוכל, חזרתי אתמול לארץ, הישר לחום הנהדר של ארץ הקודש. אמנם לא נלקחתי למילואים ישירות מביקורת הדרכונים, אבל יש לי תחושה שהטלפון מצה"ל יצלצל תוך פחות מחודש.

אבל נתחיל מההתחלה, ביום האחרון בניו יורק. בסופו של דבר הגשם נגמר (כמו כל יום שהיה כתוב בו שיהיו סופות בבוקר) ונסעתי לבניין האמפייר סטייט (למרות שלא עליתי, לא היה זמן). משם המשכתי לאוליב גרדן לארוחה אחרונה בארה"ב ונסעתי חזרה לדירה לסידור המזוודה. כבר שם ידעתי שתהיה בעיה עם המשקל, אבל העדפתי להדחיק ובסופו של דבר הצלחתי לדחוס הכל לתוך המזוודה.

הבעיה היתה הבאת המזוודה לשדה התעופה. כמקובל אחרי סופות רעמים מוקדמות בעיר, בצהריים יצאה השמש והכתה בעיר במלוא עוזה, כך שהדרך לרכבת התחתית היתה קשה מהרגיל. הירידה במדרגות היתה סיוט אחד גדול והאוורור הלא קיים בתחנה גרמו לכך שתוך עשר שניות נספגתי כולי בזיעה (הדיאודורנט הציל אותי ואת היושבים לידי מאסון ריח רציני). אחרי המתנה קצרה ומתישה הגיעה הרכבת ומשם הכל הלך בצורה יותר חלקה בזכות המצאה מדהימה שנקראת "מעלית". מהתחתית עברתי ל-AirTrain, הרכבת של שדה התעופה קנדי ומשם ישירות לצ'ק אין.

בצ'ק אין התברר שיש סיבה טובה לכך שהזעתי - המזוודה שקלה 32 קילו, ונמסר לי על ידי האישה האדישה ביותר בעולם (לדעתי יותר אדישות ניתן למצוא רק בבתי קברות) שאני צריך לפצל את המזוודה או לשלם על אובר וייט. מכיוון שלא היה לי עוד תיק, הכנסתי כמה קילוגרמים לשקית גדולה, אבל את זה אי אפשר לשלוח לבטן המטוס, כך ששלחו אותי לעטוף את השקית בניילון. במתקן העטיפה הודיעו לי חגיגית שאי אפשר לעטוף את השקית במצבה הנוכחי והיא צריכה להיכנס לתוך שק או תיק, דבר שיעלה יותר ממה שהיה לי במזומן (שגם אותו הצלחתי לגרד בקושי כדי לשלם על העטיפה). מכיוון שלא מקבלים כרטיס אשראי במתקן נאלצתי לסחוב את השקית ברחבי שדה התעופה לכספומט הקרוב, להוציא סכום ששווה לחצי מתשלום האובר וייט ולתת את רובו לעוטף התיקים. לפחות אירוסוויט לא קיבלו מזה אפילו סנט.

לאחר החלק המעצבן הזה המשכתי לחלק המעצבן הבא - הביטחון. לשמחתי התור לא היה ארוך ואפילו לא נאלצתי לעבור דרך מתקן השיקוף שלהם אלא דרך גלאי מתכות רגיל. משם המשכתי לשער העליה למטוס וחיכיתי שיפתחו אותו.

הטבע, לצערי, רצה משהו אחר. ענני סופה רציניים הגיעו לשדה התעופה והביאו לכך שאירוסוויט הודיעו שבשל מזג האוויר לא יצאו עוד טיסות. זה כמובן לא הפריע לכל שאר חברות התעופה להעלות אנשים למטוסים ולהמריא. דקה לאחר מכן ערוץ CNN בטלוויזיה הציג תמונות של הטורנדו שהיה באותו יום בברוקלין ומיד לאחר מכן תמונות מהשטפונות בפיניקס. מזל שברחתי משם. כל אלה הביאו אותי לפירוש האמיתי של אירוסוויט: תירוצים באוויר.

בסופו של דבר, באיחור של עשרים דקות, התחילה העליה למטוס. כשעה לאחר מועד ההמראה המקורי עזבנו את הטרמינל ורק שעה לאחר מכן המראנו סוף סוף.

בחוברת שחולקה לנוסעים נכתב, באנגלית, שנוסעי בואינג 767 בטיסות הארוכות יכולים להינות ממגוון סרטים, ואכן נהנינו מהסרט הידוע "Are We There Yet" בגירסת חברות התעופה - הסרט שמראה איפה המטוס ביחס ליעד וכמה זמן נשאר לטיסה. כדי שלא נפספס חלילה, כל דקה או שתיים קיבלנו עדכון על זמן הטיסה הנותר. מדובר על סיוט לא נורמלי בטיסה של שמונה וחצי שעות.

בסופו של דבר הצליח הקומנדר לנחות בקייב הישר לשדה התעופה בו ביליתי כמה שעות רעות ביוני. לשמחתי, האיחור הוביל לכך שהגענו ממש לפני תחילת העליה למטוס לתל אביב, אבל בשל מדיניות החברה גם זו התעכבה והתחילה רבע שעה לפני מועד ההמראה, כך שגם כאן איחרנו. בסך הכל רק טיסה אחת מתוך ארבע יצאה בזמן. אירוסוויט - לא עוד.

גם בנחיתה בנתב"ג חיכתה לי הפתעה. כשהגעתי לאיזור המסלול הירוק פנה אלי מישהו שהזדהה כשוטר ושאל אותי מאיפה הגעתי. לשמחתי התברר שלא אותי הוא חיפש ואמר לי "תודה רבה" אחרי שסיפרתי לו מאיפה הגעתי. מעניין מי הפושע המסוכן שהגיע אתמול לארץ.

בזה נגמר הטיול לארצות הברית. עוד חודש וחצי יתחיל פרק חדש-ישן - לימודים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

בוקר טוב לכולם!

זהו זה. הגיע היום האחרון לטיול. עוד כמה שעות אנסה להכניס את כל רכושי בארה"ב לתוך מזוודה, אעלה על הרכבת לכיוון שדה התעופה ואצא למסע ארוך ומייגע בשמי כדור הארץ לעבר נמל התעופה בן גוריון. לפני זה, אם יפסק הגשם, אצא אולי לסיבוב אחרון בעיר שלא נחה לרגע.

עם ניו יורק היו לי שלוש היתקלויות לא נעימות בטיול הזה. הראשונה היתה כשרק הגעתי לארצות הברית ונתקעתי בשדה התעופה הנטוש שלה במשך כמה שעות עד הטיסה הגואלת ללוס אנג'לס. הפעם השניה היתה כשניסיתי לצאת ממנה עם רכב שכור בלי ג'י פי אס והסתובבתי ארבע שעות בין אנשים שלא שמעו מעולם על חוקי התנועה והפעם השלישית היתה בנסיעה מבוסטון לפילדלפיה, בה נתקעתי בעיר בערך שעה בגלל פקקים. בסך הכל, כל עוד היה לי רכב העיר לא נראתה מלהיבה כל כך.

הכל השתנה כשהחזרתי אותו וגיליתי את העיר בהליכה. יום לפני החזרת הרכב קניתי כרטיס לתחבורה הציבורית בשביל האוטובוס משדה התעופה לה-גרדיה וביום שני החזרתי את הרכב וביקשתי הנחיות חזרה לדירה בה אני נמצא. מכיוון שהכרתי את התחבורה הציבורית בעיר בעיקר מסרטים, היא היתה מקור החשש הגדול שלי כאן. אבל התבדיתי מהר מאוד. כשעליתי לאוטובוס הנהג בירך אותי לשלום (וכך עשה עם כל נוסע שעלה) וכל מי שירד מהאוטובוס אמר תודה לנהג ונענה ב"אין בעד מה".

מהאוטובוס עברתי לרכבת התחתית, שם הופתעתי לחלוטין לגלות רכבות נקיות מבפנים ומבחוץ (למרות שהגלגלים מסגירים את הגיל שלהן) וממוזגות (לעיתים אפילו בהגזמה). גם סיפורי האימה שיש במדריכי התיירים התבררו כשגויים (לפחות ברכבות בהן הייתי) ולפי מה שראיתי הדבר האחרון שמעניין את נוסעי הרכבת הוא מה יש לי בכיס ובתיק.

בנוסף, מדי פעם אפשר לקבל כמה הופעות ברכבת. בחלק מהפעמים מדובר במסכן התורן שעושה קצת רעש עם כוס המטבעות שלו, אבל בכמה מקרים היו זמרים (לא משהו) שמנסים לקושש תרומות, בקרון אחר ראיתי מופע ברייקדנס לא רע בכלל ואתמול אפילו זכיתי להרצאה על החשיבות של האמונה בג'יזס קרייסט. הסטטיסטיקה לא משקרת - בעיר עם שמונה מיליון תושבים צריכים להיות כמה פסיכיים.

שני החסרונות העיקריים של הרכבת התחתית הם הכמות הלא נורמלית של מדרגות והחום הבלתי נסבל בתחנות. כניסה לתחנה דומה לכניסה לסאונה והזיעה מגיעה באופן אוטומטי. במקרה הטוב הרכבת מגיעה מהר, אבל במקרה הפחות טוב אפשר להפוך לסמרטוט עד שהרכבת מגיעה.

ניו יורק עצמה התגלתה כעיר מדהימה (הייתי בעיקר במנהטן, אז לאיזור הזה אני מתכוון ב"ניו יורק") שמכילה את התשובה האולטימטיבית לבעיית הדיור בתל אביב - בניה לגובה. יש כאן חנויות מכל סוג, מסעדות בכל סגנון ושוטרים בכל פינה. זה אמנם מעלה קצת את החשד לגבי הביטחון האישי בעיר, אבל מקריאה קצרה באינטרנט מסתבר שבניו יורק יש פשיעה יחסית נמוכה לאוכלוסיה.

ביום שני ביקרתי בשדרה החמישית, השדרה הראשית של מנהטן שמחלקת את הרחובות למזרח ומערב (וכמובן מפורסמת בשופניג שאפשר לעשות בה). אני אמנם לא מסתדר יותר מדי עם שופינג, אבל סיבוב בחלק מהחנויות, כמו חנות אפל המפורסמת, חנות הצעצועים FAO Schwartz (עם הפסנתר הענק שאפשר לקנות ברבע מיליון דולר) ומגדלי טראמפ היה בהחלט חוויה מעניינת.

גם טיימס סקוור היתה בהחלט חוויה מעניינת, בעיקר בלילה. אחרי שרואים את המקום בכל כך הרבה סרטים הוא כבר נראה מוכר, אבל בכל זאת היה נחמד להסתובב שם, בעיקר בלילה.

בנוסף, ביקרתי גם בפסל החירות. אחרי בדיקה בטחונית שלא היתה מביישת שדה תעופה הורשתי לעלות למעבורת שלקחה אותי עם עוד מאות אנשים לאי החירות, שם הסתבר לנו שהפסל עצמו דק וחלול. משם המשכתי לאי אליס (Ellis Island), האי ששימש כתחנת הכניסה לארצות הברית בתקופת גל ההגירה הגדול (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20). מסתבר שלא הרבה השתנה מאז, כי גם היום שואלים את הנכנסים שאלות מטופשות ומונעים מהם כניסה אם יש חשד שלא יצליחו לכלכל את עצמם.

אחרי הסיבוב הזה המשכתי לאנדרטה לזכר פיגועי ה-11 בספטמבר. מסתבר שהאמריקאים טובים בבניית אנדרטות לא פחות מאשר בבניית גורדי שחקים. המקום בנוי בצורה מאוד יפה וכולל אפילו את הפיגוע של 1993 באחד הבניינים. כדי לאזן, נבנה ברגע זה ממש בניין הסחר העולמי החדש ולידו יש משהו שנראה כמו יסודות לעוד בניין.

משם המשכתי לוול סטריט והבורסה, אבל כאן כבר הייתי רעב ונכנסתי למסעדה שראיתי קודם לכן בגוגל ונראתה לי רצינית. רק כשקיבלתי את התפריט גיליתי כמה היא רצינית. במחיר ששילמתי שם על סטייק יכולתי לקנות פרה שלמה ואולי אפילו עדר. למרות המחיר המטורף, הסטייק היה מצויין.

ביום חמישי הגיע החלק האומנותי של הביקור בעיר עם הופעה של מדונה. אני אמנם לא נמנה עם קהל מעריציה, אבל הופעה כזאת (ועוד באיצטדיון היאנקיז שהוא מקום מפורסם בפני עצמו) היתה הצעה טובה והחלטתי ללכת על זה. להופעה הגעתי, כמו חצי מהאצטדיון, ברכבת התחתית. ההופעה עצמה היתה נהדרת ופוליטית (למזלה, הפגנת תמיכה באובמה בניו יורק היא הימור בטוח) ובסופה הלכתי עם שאר האנשים בחזרה לרכבת התחתית. כך גיליתי שיש מקומות יותר עמוסים מרכבת ישראל. מכיוון שהיה מדובר בשעת לילה, הרכבת עצרה בכל התחנות בדרך ונסעה באיטיות משוועת, כך שהנסיעה נמשכה יותר זמן מהרגיל בעוד כל האנשים ברכבת גמורים מעייפות.

ונשאר היום. אני מקווה שבעוד כמה דקות אוכל לצאת לכיוון בניין האמפייר סטייט (ואם לא יהיה תור ארוך מדי, אולי גם לעלות למעלה). משם אסע לטיימס סקוור למסעדת אוליב גרדן לארוחת צהריים טובה לפני הארוחות הנוראיות של אירוסוויט. לאחר מכן אחזור לדירה, אסדר את המזוודה ואסיים את הטיול.

נתראה בארץ.

יום טוב.

שלכם,

nadavs