נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
היום בצהריים חזרנו מטיולינו בעיירה ביג בר (Big Bear). לא סתם קוראים לעיר הזאת ככה, באמת יש שם דובים. גם עכשיו. עכשיו הם פשוט לא יוצאים מהמאורות שלהם, חם מדי. בספטמבר הם מתחילים לטייל ברחובות ולחפש אוכל ממטיילים תמימים. נורא נחמד שם.

בחורף אפילו יותר נחמד. כל העיירה מתמלאת בשלג, כל הרכבלים מופעלים, רכבי החירום בכוננות מירבית והמוני מטיילים מציפים את האיזור בשביל לעלות על הר ולהחליק למטה. גם אני הייתי שם, ניסיתי לעשות סקי והתברר לי שאם אני עולה על ההר הזה, אני כנראה ארד משם בריצה.

אנחנו היינו שם הפעם בבקתת עץ ששייכת לאותה רשת מלונות שהתארחנו אצלה בלאס וגאס. היה די דומה. ביום הראשון לא עשינו כלום ורק ניסינו להירגע מהנסיעה (הדי מעצבנת) לשם. בערב בדקנו את הבריכה והחדר כושר, והתברר לי שמערכת הנשימה שלי מעדיפה את הגובה של לוס אנג'לס, 100 מטר מעל פני הים, ולא את הגובה של ביג בר, 2 ק"מ מעל פני הים. הריאות שלי צריכות אוויר.

ביום השני יצאנו לכיוון האגם הגדול של ביג בר בנסיון לשכור סירה קטנה ולשוט קצת באגם. באיזור הראשון שניסינו התברר שטיפה יקר. שמונים דולר לשעה וזה עוד בלי לחשב את המחיר הגבוה שהם גובים על דלק (הרבה). בסוף מצאנו איזור נחמד עם סירה במחיר נורמלי שלא צריך לקחת משכנתא בשבילה. שטנו באגם שעה, ראינו דגים קופצים מהמים  ואכלנו קצת. לבסוף החזרנו את הסירה ונסענו לעבר פארק המים שראינו בכניסה לעיר.

התברר שפארק המים הזה הוא לא ממש פארק, אלא יותר שתי מגלשות מים ושני מסלולים למזחלות (בלי שלג, סתם מזחלות).  יש ליד גם קארטינג ומיני גולף, בשביל להוציא מהמבקרים עוד קצת כסף. בסוף עשינו את הכל. קארטינג, מיני גולף, מזחלות ומגלשות מים. התיישבנו עם חולצות מטפטפות וקפואים מקור באוטו ונסענו לבקתה חזרה. התברר ששכחנו לקחת את המגבות. בבקתה ראינו את איטליה עושה תיקו עם ארה"ב ואת השופט הגרוע של המשחק ההוא.

היום, ביום האחרון, יצאנו לגן החיות של העיירה. היו שם חיות, אבל הדבר הכי מעניין שהן עשו הוא להחליף צד. אחרי גן החיות הקטן הזה נסענו הביתה. הפעם לא היו כ"כ הרבה פקקים, אבל זו עדיין נסיעה די מעצבנת.

ובנושא אחר, ממש לפני הנסיעה לביג בר ניצלתי את הרשיון שלי "על אמת" בפעם הראשונה. נסעתי לקנות עיתון. לקחתי את הרשיון, המשקפי שמש, המפתחות, הסלולרי של אמא שלי וכמובן הכסף לעיתון (יותר מדי כסף בשביל עיתון כ"כ דליל). ירדתי למטה, כיוונתי את המראות, התנעתי את האוטו ויצאתי. זה היה די מוזר, אבל גם די נחמד. רק באמצע הנסיעה גיליתי מה שאחד ההורים שלי היה מגלה תוך שניות: שכחתי להפעיל את המזגן. בעודי עומד באחד הרמזורים, הרגשתי שחם לי. מאוד. רק אז נזכרתי בגלגל הנחמד הזה שברגע שמסובבים אותו יוצא אוויר קר. לבסוף, אחרי נסיעה בעומס קל, הגעתי לחנות, קניתי את העיתון, שמתי אותו באוטו ואז הרגשתי רטט בכיס. אחרי שאישרתי שהכל בסדר, התבקשתי לקנות לימונים. התברר שפעם קודמת שמישהו קנה לימונים, אלו היו לימונים מתוקים (כן, יש דבר כזה) והתברר גם שללימונים האלה יש טעם זוועתי. חזרתי לחנות וקניתי את הלימונים האלה. כשיצאתי מהחניה, ידעתי לבד להגיע הביתה בדרך קלה יותר מחזרה לצומת שממנו נכנסתי (שזה יפה מאוד בשבילי, חוש הניווט שלי לא משהו). קצת לפני שחזרתי הביתה, ידעתי שעכשיו מגיע החלק הקשה. חנייה מתחת לבית. התברר שזו היתה משימה ממש קשה בגלל שהשכן החביב שלנו טרח לחנות את האוטו הענק שלו באמצע החניה, עקום ונוטה לצד שלנו. לבסוף, בלי עזרה, הצלחתי לחנות איכשהו.

היום גם יצאתי העירה, ובתפקיד חדש: מילוי מים בבקבוקים. בחזרה הביתה היה לי ממש מזל: כל הרמזורים היו נחמדים אלי והראו את האור הירוק. חוץ מזה, הפעם היה הרבה יותר קל לחנות, אבל כניסה איומה שלי לחניה הצריכה יציאה וכניסה מחדש. לא נורא, אני עוד אלמד.

כנראה שההורים שלי עלו על שיטה חדשה להיפטר מקניות. אני.
יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
אתמול, אחרי חמש שעות נסיעה מעיקות, חזרנו לדירתנו הצנועה. הצלחנו אפילו להעביר את כל התיקים בבת אחת. יומיים לפני זה, בשבת, יצאנו למסע של חמש שעות לכיוון לאס וגאס, כיוון שהתברר כעמוס, בעיקר בגלל ניידות משטרה עם בובות בפנים. האמריקאים אוהבים לעצור בצד ולהסתכל, זה נורא כיף להם, וזה עושה פקקים. בעיר עצמה קיבלנו חדר ענקי עם כל מה שצריך (לא במלון גדול וידוע, אנחנו לא מליונרים). בלילות יצאנו לטייל, לשחק קצת טניס שולחן (איך שהתגעגעתי לזה...) ובבוקר יום ראשון גם קפצנו לבריכה הקפואה ולג'קוזי הרותח. היה ממש נחמד. אפילו קנינו מכונת הימורים (לא אמיתית כמובן). בסך הכל היה טיול ממש טוב, אבל האמריקאים צריכים להפסיק עם הניידות משטרה עם הבובות. זה סתם עושה פקקים, כי האמריקאים יורדים משבעים מייל לשעה היישר לעשרים.

ביום שני, אחרי שחזרנו, לקחתי מהדואר את הסרט תקוות גדולות שהזמנו מבלוקבסטר, והתיישבתי מול המחשב לראות אותו. החלק הראשון שלו משעמם כמו השיעורי אנגלית. החלק השני קצת יותר מעניין. יש יותר אקשן, דרמה ומתח. חבל שבשיעור אנגלית זה נשמע כ"כ משעמם. עוד יומיים יש מבחן על הדבר הזה, צריך לדעת כמה דברים. מזל שיש אתרי סיכומים.

ועכשיו למקום ההוא שגרם לי לראות את הסרט עם התקוות הגדולות, הבצפר.

במחשבים סיימתי פונקציה אחת, והמעצבן לידי התחיל לעבוד על מטריצות הפכיות. הבעיה היא שאין לו מושג בכלל איך כל הרעיון הזה של המטריצות עובד. אם הוא ימשיך לעצבן, אני אתחיל לעשות הכל שם. אין לי כוח כבר. כשאני כותב משהו, הוא משחק בהליקופטרים. כשהוא כותב משהו, אני אפילו לא יכול לקרוא סיכומים של תקוות גדולות בלי שאלות ממנו.

בחנ"ג עשינו את הספורט הישן ביותר בעולם, ריצה. הפעם רק ארבע הקפות, לכבוד העובדה שהיום היתה אסיפה שקיצרה את השיעורים. מחר תהיה גם ריצה וגם סופטבול, חוויה שמיימית.

במתמטיקה למדנו איך אפשר לפתור משולשים כשניתנות שתי צלעות וזווית שלא נמצאת בינהן. אחרי הגילוי המרעיש הזה, עברנו לוקטורים. זה בכלל מדהים. קטע עם כיוון! סוף סוף אפשר להשתמש בהם! עד עכשיו ראיתי רק קטעים בלי כיוון. אני כבר מחפש שימושים לדבר הזה, עד עכשיו ללא הצלחה.

בביולוגיה המורה נתנה זמן לסיים את מעבדת חקר הצמחים, ועברנו למה קורה כשזרע של צמח פוגש את הביצית. יוצא פרי. מחר יש עוד מעבדה, הפעם לניתוח של פירות וירקות מסכנים.

באנגלית המורה רצתה להתקדם כמה שיותר עם תקוות גדולות. האמת, היא הצליחה בגדול. עברנו שני פרקים שלמים. היינו יכולים גם לסיים עוד אחד, אבל הריסים המלאכותיים שלה בדיוק החליטו ליפול, אז היא היתה חייבת להדביק אותם ולהעיף את מי שצוחק על זה.

בספרדית המורה היתה כ"כ עייפה, שהיה נראה שהיא עומדת להירדם מולינו. בסוף היא נשארה עירנית. מחר יש לה שיעור של שעה וחצי ללמד אותנו על הפעלים saber ו-conocer ואח"כ על איך אומרים שדברים קורים עכשיו. הולך להיות שיעור מאוד מעניין עם שאלות עוד יותר מעניינות.

זהו זה לבצפר להיום. גם יצאתי היום לסיבוב קצר בעיר, ולהפתעתי לא היתה הרבה תנועה. גם הייתי שוב בחנייה שבה המכונית קיבלה צבע חדש, אבל הפעם במקום שיותר קל לחנות בו. גם היציאה מהחניה הזאת די קלה, היישר לרחוב שבד"כ יש בו תנועה דלילה ביותר. אפילו ברמזור שמאלה לרחוב הראשי האחרון לפני הבית לא היה אף אחד מלפני. זה בהחלט שווה תזכורת. אמנם השמש במראה, אבל האנשים בבית. עוד יומיים אני אפגוש את הבוחן שלי. מעניין אם הוא גם יהיה מקסיקני כמו כל העובדים שם.

והמשפט האמריקאי להיום: "Happy Memorial Day". אני מקווה שהיה להם יום זכרון שמח, כי לדעתי הם לא ממש מבינים את הרעיון ביום זכרון.
יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

בשבת, אחרי שקמתי, הסתפרתי וחזרתי הביתה התיישבתי (או נשכבתי) על הספה, הדלקתי את הערוץ הישראלי וחיכיתי לשידור האיכותי הישר מאולפני הערוץ הראשון. המוזיקה התחילה, הפתיחה הגיעה וסאקיס וזאת שהייתי איתו פצחו בנאום הדבילי והמוכן שלהם. אחרי הנאום הלא ברור הזה התחילו הצעקות. השוויצרים התחילו, אלה שאחריהם המשיכו. ישראל כמובן שלחה שיר רגוע (זה לא ממש עבד) ואמריקה בלטה שם מכל כיוון (בעיקר מכיוון הקקטוסים הגרמנים). האירים כמובן שלחו אחד שישיר על כמה שאירלנד משעממת, ורק הפינים שלחו להקה שהמילים הברורות בשיר שלה הפסיקו בשורה השלישית. הליטאים היו ממש נואשים וביקשו מכולם להצביע להם. הלך להם דווקא לא רע, קצת יותר טוב ממה שהלך לנו. לפחות נקודת אור אחת היתה בתחרות הזאת: מלטה אכלו אותה. היה לנו פי ארבע יותר נקודות מהם. בשנה הבאה בהלסינקי הקפואה.

ועכשיו למקום שיש בו בדיוק אחד שראה את האירוויזיון, הבצפר.

במחשבים המשכנו לעבוד על המטריצות ויש בהן באגים שמשגעים את השכל. מחר ננסה גישה אחרת, ואם זה לא יעבוד נעבור לדברים אחרים. לא יודע מה, אבל אחרים. אולי קצת סוקטואה.

משום מה הגשם תקף את האיזור היום בבוקר, מה שחייב אותנו ללכת לאולם השחיה הגדול (בגלל שיפוצים באולמות הכדורסל). המורה לקח נוכחות ונתן למי שרוצה ללכת לשבת בצד. ניצלתי את ההזדמנות כדי ללמוד קצת על מעלליו של פיפ בעיר הגדולה. הוא למד סוף סוף להשתמש בכף ולא להכניס את הסכין לפה. באמת כל הכבוד לו.

במתמטיקה המשכנו עם שאלות מפגרות נוספות על המבחן. אנשים בפאניקה טוטאלית מהמבחן הזה, שאמור להיות ארוך מהרגיל. בטח בהפסקה של יום רביעי לא יהיה לי זמן לאכול אפילו. חבל רק שלאף אחד לא יהיה מקור מודיעיני כלשהו, כי שיעור שבע (שהוא השישי) עושים את המבחן ראשונים, וזה בסוף היום. אנחנו עושים את המבחן שניים. שבוע אחרי המבחן הזה יש לי שני מבחנים. אחד תלוי בכמה שהקשבתי בכיתה, השני תלוי בכמה הקשבתי להורים שלי ויישמתי את מה שהם אמרו (וגם בהגיון בריא ותגובה מהירה).

בביולוגיה המשכנו ללמוד, והפעם על גזעים וגבעולים. שם יש גם את הקמביום שמייצר את השיפה (שנמצאת בחלק החיצוני שלו) ואת העצה (שנמצאת בצד הפנימי). הקמביום נמצא רק בגזעים ובגבעולים, אבל זה לא ימנע מאנשים פאניקה בסגנון "נדב, הקמביום זה רק בגזעים וגבעולים, נכון?". מה שמצחיק הוא שאחרי המבחן הם שואלים את אותו דבר בדיוק, אבל במקרה הזה התשובה מביאה חיוך או רצון לעשות את המבחן מחדש.

באנגלית התעסקנו כל היום בדקדוק. היא טוענת שאת מה שאנחנו עושים עכשיו היינו צריכים לעשות שנה שעברה, אבל אני חושב שהיא קצת טועה. שנה שעברה, למרות שהייתי בכיתת "לומדי אנגלית", למדתי דקדוק, וזה בהחלט לא מה שהיא מלמדת אותנו עכשיו. היא צריכה להפסיק להתלונן עלינו ולהתחיל לעבוד, כי לתהות "איך זה שאתם לא לומדים כלום, תלמידים?" בסוף השיעור לא ממש עוזר.

בספרדית המשכנו עם נושא המטוסים לחלק של אחרי הטיסה, בו צריך לעבור בדיקת דרכונים, לקחת את המזוודות ולעבור את המכס. אחרי זה שתי קרציות החליטו לעבור לידי, והמורה, שקלטה את העניין, אמרה לו "למה? יהיו לכם טפסי מבחן שונים". בכל מקרה, אם הוא ימשיך לעצבן אותי עם השיעורים שלו, אני אתחיל לענות לו בקול כדי שתעיף אותו משם. חוץ מזה, קיבלנו את המבחן. היה לי 36 מתוך 37. הציונים האחרים ממש לא היו בשמיים.

זהו זה לבצפר. כבר רואים את הסוף. שלושה שבועות מיום חמישי זה היום האחרון של הבצפר, בו נעשה מבחן כתיבה באנגלית ומבחן מסכם בספרדית. אחרי שבוע נקבל את התעודה ונקווה שבאנגלית הצלחתי לעמוד במשימה שהמורה הציבה לי. או לעצמה.

והמשפט האמריקאי היום: "?What is this one". אולי זו נראית כמו שאלה תמימה, אבל כשזה מגיע יותר מדי מאדיוט גמור בטון דיבור של מפגר, זה ממש גורם לי לרצות לצעוק "מה?!".
יום טוב.

שלכם,

nadavs