נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

אתמול הייתי בפעם הראשונה בחיים שלי במשחק כדורסל. הקליפרס נגד קבוצה מדאלאס. בשש וחצי בערב יצאנו לכיוון דאון טאון לוס אנג'לס, והגענו לבניין סטייפלס, האולם הביתי של הלייקרס והקליפרס. בכניסה לשם ראיתי כמה גדול המקום הזה. היו שם המון מקומות ישיבה (שליש עם אנשים). השעון של הרבע ספר עד המשחק עצמו, ואני ואבא שלי התיישבנו איפהשהו באמצע, במקום טוב מאוד.

המשחק התחיל, והקליפרס פשוט נשחטו. הם היו ממש גרועים בכל המשחק. בכל פסק זמן הגיעה אישה קרציה עם שטויות אחרות כל פעם: כרטיס לדיסנילנד, תחרות של KFC עם ילדים מסכנים, שלוש מאות אלף דולר, מיצובישי, דודג' על קליעה מחצי מגרש ועוד ועוד. השיא היה ברבע האחרון, כשהמעודדות של הקליפרס זרקו חבילות עם אוכל של קארלס ג'וניור לקהל. זה כבר היה ממש מצחיק. מלבד השטויות על המגרש, ישבנו מאחורי חבורת ילדים שכל הזמן צעקו לשופטים ולשחקנים של דאלאס דברים כמו "תחזרו לטקסס", "תחשוב על הילדים", "אשתך לא תענה לתא הקולי" ועוד דברים כאלה, מה שגרם לכל האיזור שלנו לצחוק. כשהכדור היה אצל דאלאס, הם צעקו "Defence", ביחד עם הרמקולים והמסכים שהזכירו לקליפרס מה לעשות. למרבה הצער, הם לא הקשיבו.

המשחק נגמר 101:81 לדאלאס. כנראה בגלל זה חצי מהאנשים יצאו חמש דקות לפני הסוף. היה להם קשה לראות את זה.

ועכשיו, למקום כאב הראש, אבל בגרסה מקוצרת.

לאחרונה התברר שכולם בבצפר שלי עוסקים בשישה (או יותר) מבחנים שכנראה יש להם חשיבות כלשהי: המבחנים המסכמים. משום מה, כל המורים מטמטמים לנו את השכל עם המבחנים האלה. אני מתייחס למבחנים כדפי עבודה שלא צריך לעשות בבית ודרך לא רעה לבדוק כמה אנחנו יודעים. לא דרך לבדוק כמה אנחנו זוכרים מהחצי שעה שלפני המבחן. המורים אומרים "תלמדו! תלמדו!" ואני חושב שזה מוטעה לגמרי. הם רוצים לבדוק מה אני יודע, ולכן לא צריך ללמוד. נכשלת? לא למדת כלום. כנראה שזה לא חשוב בשבילך. הבעיה היא שהם לא אוהבים שאנשים לא לומדים כלום, ולכן כל שיטת המבחנים מפגרת. צריך למצוא דרך אחרת.

והנה שלושת המבחנים מאתמול. שלושת השיעורים האחרונים היו בלי מבחנים, ולכן לטעם רבים בבצפר, חסרי משמעות.

מבחן מסכם של מחלקת ביולוגיה, שיעור מספר 5 (אבל הרביעי, כי מתחילים לספור מ-2). המבחן בודק מה למדנו בפרקים 1 עד 11 של הספר, ומשמש כבונוס. מכיוון שחסרה לי נקודה אחת, אני צריך אפילו D בשביל להשלים את החסר. אני חושב שהיה לא רע, ואם יהיה A, הציון יקפוץ מ-99.9 ל-102 נקודה משהו. השיטה שלהם לא עובדת ממש לדעתי.

בשיעור אנגלית היה המבחן שחששתי ממנו יותר מכל: המבחן המסכם באוצר מילים. להפתעתי, גיליתי שאני יודע שם הרבה מילים, ואת מה שלא ידעתי השלמתי עם החלק של ההפכים. מבחן אמריקאי הוא הסוג הכי קל לפיצוח, במיוחד אם נותנים את אותה מילה ארבע פעמים באותו מבחן.

בספרדית היה את מבחן ההתמחות בפעלים. לא רק אצלינו, בכל הכיתות של השפות הזרות. המבחן היה טריקי ברמה מדהימה, אבל אני חושב שהיה די בסדר. המורה אמר שהמבחן המסכם הרבה יותר קל, אז אני רגוע. המבחן הזה היה ברמת קושי 1 (מתוך 10 בסולם נדב), ככה שיום חמישי לא אמור להוות אתגר.

זהו לבצפר. עוד שלושה ימים למבחנים המסכמים, והאמריקאים כבר מפתחים אינסומניה.

עוד חודש יהיה ה-21 לפברואר, יום ההולדת לבלוג שלי. אחרי חודש יהיה יום ההולדת שלי. אני אוהב את ינואר (חוץ מהרוח הנוראית והקור הזה).

והמשפט האמריקאי: "Pull you pants you big, dumb animal!". אנשים לא בוחלים בכינויים לשחקנים של הקבוצה השניה. חבל שזה לא עבד.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
היום קיבלתי את ההוכחה החותכת לשני דברים: אחד, לנסוע מהר זה לא טוב, ושניים, להסתכל הרבה במראות זה מאוד טוב. ההוכחה החותכת הגיעה בדמות של מכונית בצבע כחול-אפור שחתכה אותי יפה מאוד כעברתי מסלול שמאלה. אם הנהג הגאון היה רק מסתכל טיפה הצידה ורואה את האורות המהבהבים לכיוון המסלול שהוא נכנס אליו, הוא היה יכול למנוע את המכה עם האוטו של אמא שלי. למזלינו, לא היה שום נזק, אבל היה רעש קטן ולא נעים של התנגשות. הגאון סימן לי לזוז הצידה ולעקוב אחריו כדי לעצור (ועצר במקום אסור ממילא, ובזה גרם לי לחסום משאית). ברגע שעצרנו הוא יצא והתגלה כילד בן 16 עם כפכפים (רק על זה אפשר לתת לו קנס יפה ומכובד). המזל שלו היתה שזה היה האוטו של אמא שלי. אם זה היה עם אבא שלי הוא היה מקבל שטיפה שהיתה משאירה אותו במקום הרבה זמן.

לפי הגירסה שלי, אני הייתי צריך לעבור שמאלה. אותתתי, ראיתי שיש מקום פנוי ונכנסתי. הוא נסע מאוד מהר, וברגע שנכנסתי הוא בדיוק נכנס גם במהירות (כדי לעקוף אותי) זה מה שקרה בסך הכל. לא ראיתי אותו במראה כי הוא היה מהיר מאוד והספיק להגיע אלי ברגע שלא הסתכלתי. לפי כל הסימנים, האשמה היא שלו, ושלו בלבד. הוא היה צריך לראות שאני נכנס (הרי הוא היה מאחורי) ולחכות קצת עד שאני אכנס. במקום זה, הוא הגיע בטיסה קדימה. מעניין מה יגידו ההורים שלו על העניין הזה.

חוץ מהעניין עם הדביל עם הכפכפים (לפי החוק חייבים לנסוע עם נעליים או סנדלים סגורים כדי שלא יחליקו), היתה נסיעה מוצלחת מאוד. צריך רק לתרגל עקיפה של דברים דוממים ממרחק סביר (שלא כולל בתוכו שלושה מטר) וחנייה קדימה ואני חושב שמשם כל מה שצריך זה רק תרגול.

חוץ מזה, אתמול נסענו לטיול באגם קסיטס. זה אגם נחמד מאוד עם כל מיני איזורים לקמפינג ופיקניק (אסור בתכלית האיסור לשלב בין השניים, זו עבירה). בנסיעה לשם גילינו שסגרו את הכניסה לכביש 101 מכביש 405. מה שרצינו לעשות זה לרדת ביציאה אחרי זה ולחזור. הבעיה, כל האמריקאים חשבו על אותו דבר. במקום זה, יצאנו ביציאה אחרי זה. שם כבר לא היה עמוס. זה חלק מעשרת הדברות של האמריקאים: "לכל דבר יש פתרון אחד ודרך אחת לבצע אותו".

באגם עצמו מצאנו את האיזור הכי טוב בפארק: מעיין גזיבו עם המון שולחנות, מבט לאגם, קצת שמש וקצת צל, בקיצור, מקום מושלם. שיחקנו שם כל מיני דברים (היינו עם המשפחה הישראלית השניה), הצלחנו להרטיב את הפריזבי ובסך הכל היה מאוד נחמד.

ולסיום, היום הייתי בבניין גבוה מאוד. כידוע (או לא ידוע) לכם, בארה"ב אין קומה 13. פשוט מדלגים על זה. אתם לא תמצאו את זה במעלית, וכשתעלו לקומות גבוהות אתם תראו את התצוגה האלקטרונית מדלגת על 13. אתם לא יודעים כמה זה מצחיק.

אין משפט אמריקאי. לא מגיע להם.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

ביומיים האחרונים עשיתי שני דברים עיקריים. אחד, הייתי בגן חיות בסן דייגו, שם ראיתי כל מיני חיות כמו ג'ירפות, אריות, קרנפים ופילים. השני, אימון בנהיגה. שניהם היו נחמדים ביותר וארוכים, ככה שמיציתי מהם את הכל.
ועכשיו, למקום שבו אנשים כבר בפאניקה טוטאלית, הבצפר.
הפאניקה מגיעה מכיוון המורים. הם מלחיצים אותנו כל הזמן. "יש לכם עוד מאתיים מבחנים עד סוף ינואר, וזה עוד בלי המבחן המסכם". כל מורה חושב שרק הוא נמצא לנו במערכת שעות, וזה גורם להם לתת לנו הרבה חומר ללמוד. זה כבר מתחיל לעלות על העצבים.

המורה למחשבים התחיל עם מבחן ביום חמישי הזה, מבחן ביום חמישי הבא והמבחן המסכם עוד שבועיים. נורא פשוט, אין מה להתכונן, זה מבחן של יודע או לא. לפחות הוא לא נותן לנו הרבה דברים ללמוד, אלא עוזב אותנו לנפשינו ודוגל בשיטת "נראה אתכם במבחן". אתם לא מאמינים כמה אני אוהב את השיטה הזאת כשמשתמשים בה נכון, והוא משתמש בה נכון.

בשיעור חנ"ג שיחקנו כדורסל (איזו הפתעה!). גם המורה הזה לא דילג על איומי המבחנים הקרבים, והתחיל בהצהרות על המבחנים של הכדרור, הצעד וחצי והקליעות בשלושים שניות. כמו כן, שבוע הבא יהיה גם מבחן על ריצת מייל. אם תשאלו אותי, אלו המבחנים שהכי מטרידים אותי כרגע. אם תשאלו אנשים אחרים, הם יתנו לכם מקצועות מוזרים, כמו מתמטיקה.

במתמטיקה למדנו (אני למדתי את זה כבר שנה שעברה) לפתור משוואות עם שברים אלגבריים. אתגר זה לא, אבל המורה כבר יכול לדמיין את התוצאות המדהימות במבחן. נקווה שיהיה טוב, כי אמור להיות קל.

בשיעור ביולוגיה המורה בכלל השתגעה. היא נותנת לנו להשתמש במבחן המסכם שלה בכרטיס עם כל מיני דברים שאנחנו רושמים עליו. ההגבלה: כרטיס אחד לכל אחד, בגודל 3 על 5 (אינץ', כי הם לא יודעים מידות אחרות). מי שיבוא עם כרטיס של 4 על 6 ידגים לכרטיס איך עובדים מספריים. מותר לכתוב בכתב 2 ולהביא זכוכית מגדלת. הבעיה: מאה ועשר דקות, מאה שאלות. חיפוש דברים בזכוכית מגדלת במקרה כזה יכול להיות די מכריע (לרעה). אולי אני אעשה כזה בעברית. זו שפה חסכונית וככה אף אחד לא יעתיק ממני.

בשיעור אנגלית למדנו על חלקי משפטים. אני לא יכול להגיד שלא היה מעניין, כי אחרי הכל לא דיברנו על הספר בכלל. המורה היתה עסוקה בלירוק (אסור לה להגיד פ' עם דגש. זה יכול לגרום לאנשים להמליץ עליה לכיבוי אש) ולהסביר לכיתה המפגרת שאני נמצא בה על שלושת סוגי חלקי המשפטים (אין לי מושג איך אומרים את זה בעברית). התהליך הושלם, עכשיו אנחנו (אני ועוד אחד שהקשיב) יודעים את ההבדלים.

בספרדית התחלנו עם שני בחנים. גם שם אנשים בלחץ, כי מחר הבוחן האחרון שלנו ואז אנחנו מתחילים לחזור למבחן. אוי ואבוי. המבחן אמור להיות אפילו יותר קל ממה שהוא נתן לנו היום. זה שאלות אמריקאיות, מה שנותן לנו אפשרות לעשות אלימינציה יפה מאוד. בלי קשר לזה האנשים בלחץ. אחרי הכל, הם לא ילמדו בלי זה.

זהו לבצפר להיום. מחר יש אסיפה, ככה שאני אפקוד את הבית תשע דקות מוקדם יותר מהרגיל. עוד שבועיים למבחנים המסכמים, ואמריקה בפאניקה.

והמשפט האמריקאי להיום: "This is the last quiz. Maybe the next to last". המורה לספרדית בהחלט לא החלטי, אבל אני חושב שאני היחיד בכיתה שזה לא ממש משפיע עליו.

יום טוב.

שלכם,

nadavs