נדב שהיה בארה"ב

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
עוד וי סומן ברשימה. איזה כיף. הייתי היום (למי שלא ידע) בעולם המים, סי וורלד (כן, טכנית זה עולם הים, אבל עולם המים נשמע יותר יפה).
למי שלא יודע (וצריך להתבייש), סי וורלד זה פארק המתמקד בחיות שגרות בים כמו דולפינים, לוויתנים וכל מיני דגים שונים ומשונים. ניתן לראות אותם, לגעת בהם וגם להאכיל אותם.
כיאות לנסיעה כ"כ ארוכה (שעתיים, מעצבן), היינו צריכים לקום בשבע כדי לצאת בשמונה, לא משהו חדש. הנסיעה לסן דייגו הייתה חלקה ביותר, ותוך שעתייםם מצאנו את עצמינו בעיר שמתהדרת בשם מקסיקני להחריד. אחרי כמה יציאות מצאנו את יציאה 21 לרחוב סי וורלד ונכנסנו לחנייה (ולמי שלא מכיר את המקום, אם ממשיכים לכיוון דרום מגיעים ליציאה מס' 1, האחרונה של ארה"ב).
חנינו, יצאנו, התכוננו וקנינו כרטיסים. בכניסה לפארק חיכו לנו צלמים מדופלמים, אבל למזלינו אחד מהם לקה בהלם קטן ולא צילם אותנו, ככה שהצלחנו להתחמק מהשטות הזאת. בכל פארק שמכבד את עצמו יש בכניסה כמה אנשים שמצלמים, נותנים לך פתק ואומרים לך שאם אתה רוצה לקנות את התמונה הזוועתית שלך בחמישה דולר אתה מוזמן.
את היום שלנו בפארק התחלנו ברכבת ההרים, מסע לאטלנטיס (או משהו בסגנון). היה מגניב וקצר. יש שם קטע נחמד עם מעלית שדי הפתיע אותנו.
הדבר השני שהיינו בו זה סימולטור של הליקופטר מעל הקוטב הצפוני. מה אני אגיד, היה שם קר. לאחר הסימולטור הקצר ראינו את מובי דיק ודוב קוטב. כנראה בגללו קפאתי שם. גם בפינגווינים היה די קר, אבל מדהים. פינגווינים מכל הסוגים הלכו שם כמו שיכורים וצללו במים הקפואים שהביאו להם. אני שמח שנשארתי מהצד היבש של הזכוכית.
אחרי הפינגווינים הלכנו לראות מופע של לוויתנים (מהסוג השחור-לבן). לפני המופע, היינו צריכים למחוא כפיים לחיילים האמריקאים ששומרים עלינו יום יום. בטח. מאיפה הם שומרים עלי? מעירק? מאפגניסטן? אני מעדיף שהם יהיו בארה"ב וישגיחו עלי, אבל הם מעידיפים לשמור על ה"דמוקרטיה" שהם מנסים להנהיג בעולם. בכל מקרה, הידיים שלי לא נגעו אחת בשניה לסרטון הטיפשי הזה.
המופע של הלוויתנים היה מדהים. המאמנים שלהם עשו כל מיני טריקים עליהם ואיתם ואפילו ראינו איך גוש שומן ענק במשקל ארבע וחצי טון קופץ מהמים. לאחר כל הקפיצות המדהימות הגיע החלק הרטוב של המופע. מכיוון שאנחנו ישבנו בשורה ארבע, היינו באיזור ההירטבות, ואכן, הלוויתן התחמן השקיע הרבה מאמצים בלהרטיב אותנו, והוא היה מעולה.
כמו מופע הלוויתנים, היה גם מופע הדולפינים, שעשו את כל הדברים הריגלים של הליכה על הזנב בתוך המים (מדהים!) וקפיצות, אבל החלק המדהים היה קפיצה של חמישה מטר להערכתי. אין לי מושג איך הוא מסוגל לקפוץ חמישה מטר. בטח הזנב שלו חזק בצורה מדהימה. וכמו כן, גם הם הרטיבו את הקהל, אבל אנחנו ישבנו למעלה ונשארנו יבשים.
כל שאר המתקנים לא היו ממש מעניינים כמו מה שציינתי, אבל היו כל מיני אקווריומים עם חיות שונות ומשונות מכל העולם. היה אפילו רכבל של 6 דקות שלמות שעלה שניים וחצי דולר (גנבים).
לסיום היום הלכנו שוב למופע הלוויתנים. הפעם הלוויתנים היו די עייפים ולא עשו ממש הרבה, אבל עם כל האוכל שהם מקבלים במופעים נראה לי שזה לא ממש הטריד אותם.
ולסיכום, היה מעולה ונורא כיף, אני בהחלט מוכן לחזור לשם לסיבוב נוסף.
והמשפט האמריקאי היום הוא: "Thank you", המילים שהופיעו בסוף הפרסומת לצבא שלהם. חולני. מאוד.
יום טוב.
שלכם,
nadavs

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

ראיתי את הסרט מלחמת העולמות. זה סרט מעולה. היתה פלישה של חייזרים, האמריקאים משתגעים, הם עושים משהו לגיבור הראשי ואז הוא גם עושה להם משהו. אין לי מושג מה. בדיוק בקטע הזה שלפוחית השתן שלי אמרה לי "יש לך בדיוק דקה להגיע לשירותים", ומי אני שאתנגד לה. ככה פספסתי את הקטע הכי מותח בסרט. תחי השלפוחית.

חוץ ממקרה השלפוחית, הסרט היה מאוד יפה ומותח. אם אתם אוהבים את הסוג הזה של סרטים, לכו לראות. אליכם זה מגיע רק בשביעי ליולי, בעוד לכאן זה הגיע לפני יומיים. טוב נו, כאן אין כתוביות.

ועכשיו לנושא חשוב לא פחות: כפתורי הולכי הרגל. כולכם וודאי מכירים את הכפתור הזה של ההולכי רגל, זה שאף פעם לא בטוחים אם הוא עובד. ובכן רבותי, יש לי תגלית. יש לפחות רמזור אחד בעולם שבו הוא כן עובד.

בעודי הולך לי לכיוון בית הספר של אחיי הצעירים, הייתי צריך לעבור רמזור. מכיוון שראיתי שללחיצה שלי אין שום משמעות (וגם יש אנשים אחרים שלוחצים), ברמזור האחרון לא טרחתי ללחוץ. שמתי לב שפתאום התכנות של הרמזור השתנה, והוא נותן זכות קדימה שמאלה (הפניה שמאלה בצומת פה זה גם נושא בפני עצמו). פתאום גם הצד השני קיבל ירוק ואני נשארתי כמו מטומטם על צד אחד. לאחר שלחצתי על הכפתור הצלחתי לעבור. מעכשיו זכרו, לחצו על הכפתור או שלא תעברו!

כפי שאתם אמורים לדעת (אם קראתם את הפוסט האחרון), מחר אני נוסע לטיול באגם כלשהו. למרות שהייתי מעדיף לעשות מחר משהו אחר, אני אהיה חייב לנסוע (אלא אם במקרה המכוניות שלנו ושל מי שבא איתנו יתפגרו לבלי שוב). כמו שאמרתי, מחר לא יהיה פוסט. זה מעצבן אותי לא פחות ממה שזה מעצבן אתכם (אם בכלל).

להלן פרטי הטיסה שלי (שתהייה במטוס 737 נוראי): אני ממריא מפה בערך בשעה 12:15 ונוחת בארץ בערך בשעה ארבע וחצי בצהריים (פלוס מינוס). אני חייב למצוא ספרים לטיסה. הזמן הולך ואוזל.

ואם כבר מדברים על בית הספר של אחיי, הנה מקרה שהיה בו היום: גילתה הנהלת בית הספר (או משהו דומה) דבורים בבית הספר. מכיוון שכל האמריקאים אלרגים נפשית לדבורים, נסגר איזור קטן שבו התגלו הדבורים. האיזור לא נסגר בכלוב או קופסה, אלא בסרט משטרתי ונייר שכתוב עליו "!Caution! Bees, Stay out". אני לא יודע מה איתכם, אבל אני חושב שגם פה הדבורים יכולות לעוף מעל הסרט והן לא מתכוונות להישאר בתחום שלו.

אבל הסיפור הזה הוא כלום לעומת סיפור חסימת הדשא אצלי. ביום בהיר אחד הגעתי לבית הספר (פה) וגיליתי שהדשא חסום. מאוחר יותר גיליתי שגם השביל מאחורי הדשא חסום, ובכלל, אם אני רוצה לעבור את הדשא אני צריך לעבור מתחת לסרט הצהוב או דרך הבניין. הסרט היה כמובן ממוקם בגובה הכי בעייתי: אי אפשר להרים את הרגליים מעליו אבל הוא נמוך מספיק בשביל להפריע למעבר מתחתיו. בסוף הצלחתי לעבור מתחתיו, אבל לא ראיתי שום דבורה. נמאס כבר מהשטויות שלהם. אחד רואה דבורה ומתקשר לכולם בפאניקה.

כמו שאמרתי, מחר רוב הסיכויים שלא יהיה עדכון (אלא אם ייפול עלינו אינטרנט אלחוטי באיזור משום מה). נתראה ביום ראשון!

יום טוב.

שלכם,

nadavs