לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נדב שהיה בארה"ב


הייתי שנתיים בארה"ב וחזרתי. עכשיו אני שוב בישראל.

Avatarכינוי: 

בן: 35

ICQ: 159119696 



תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום הפאי


ערב טוב לכולם!

היום, כמדי 14 למרץ, מתקיים יום הפאי. למה זה ואת מי זה מעניין, אתם שואלים? היום הזה נבחר מכיוון שפאי הוא בערך 3.14, ובכתיבת התאריך האמריקאית כותבים את החודש לפני היום, ככה שכותבים 3.14. את מי זה מעניין? את כל האנשים שמשום מה מגיעים לסן פרנסיסקו כל שנה כדי לחגוג את היום הזה וללכת במעגלים.

ואתמול, יום לפני יום הפאי, יצאה כיתת הכימיה של בית הספר לסיור במכון ויצמן. כך יצא שבמקום שיעור כימיה משעמם (כי התחלנו לחזור על החומר) בבית הספר, קיבלנו שיעור כימיה משעמם במכון ויצמן. יצרנו סיבי פלסטיק (או במילים אחרות: שרפנו פלסטיק), השתמשנו בחיישנים מתקדמים (או המצאנו תוצאות ניסוי), שיחקנו הכספת באינטרנט בלי שהמורה תראה, המסנו כוסות פלסטיק עם אצטון, צבענו בדים באדום וכחול ולבסוף אכלנו גלידה שהוקפאה עם חנקן נוזלי. היא היתה לא רעה דווקא.

אחרי שסיימנו לשמוע על סיבים ולקרוע אותם יצאנו לבקר בבית הנשיא הראשון חיים ויצמן, שהיה כימאי עם 120 פטנטים כפי שטרחה להסביר לנו שוב ושוב המדריכה (אחד הפטנטים היה הפקת אצטון מתפוחי אדמה, מה שעזר לבריטים להמיס לגרמנים את הכוסות במלחמת העולם הראשונה ולנצח את המלחמה). הסיור היה מעניין כמעט כמו שיעור היסטוריה, ולאחריו חזרנו הביתה (עם נהג שלא הפנים עד הסוף את המשמעות של מהירות קבועה).

בערב אתמול הייתי גם בצילומים של ארץ נהדרת ליום ראשון. בהתחלה הדריכה אותנו אחראית הבמה בנושא של מה צריך לעשות ומתי, ולאחר מכן נכנסו השחקנים והתחילו הצילומים. כשהגיע התור של יובל סמו היו צריכים לכוון כמה דברים, והוא בינתיים התחיל לדבר שטויות בכמויות ולהצחיק את כולם. מתישהו העניין נעשה קצת מעיק (במיוחד עם שלפוחית לוחצת), אבל נשארנו עד הסוף וקיבלנו את הבשורה המרה: ביום ראשון הבא יש לקט.

צפו בארץ נהדרת ביום ראשון, גיא זוהר יהיה שם.

ולסיום, הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות היום היא על נייר הטואלט הירוק - הדולר האמריקאי. הוא כבר שווה פחות מפרנק שוויצרי, דולר קנדי ונייר טואלט מבושם. למעשה, כל מה שאפשר לעשות איתו זה לשים מתחת לבלטות ולקוות שהוא לא ירקב שם. או שאפשר לקנות שקלים.

שיהיה לכם יום פאי נהדר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

נכתב על ידי , 14/3/2008 19:56   בקטגוריות ארץ הקודש, A עד F, קצת כיף בחור הזה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיכום שנה


צהריים טובים!

אחרי שכל אמצעי תקשורת בעולם סיכם את שנת 2006 כמעט מכל זווית אפשרית, הגיע הזמן לעוד סיכום. הסיכום שלי.


4/1 - למדתי איך להפעיל את בלם היד בלי שיכאב לי (ככה זה כשמגלים לי דברים אחרי שאני צריך אותם) והפאניקה לקראת הפיינאלס התחילה.

6/1 - אריאל שרון חטף שבץ מוחי. הביטוי "ראש הממשלה בפועל" מושמע יותר מדי פעמים ומתחיל לעצבן. יום אחרי זה פספסתי ארץ נהדרת.

11/1 - התברר שאני באמת בכיתת AP במחשבים. זה כמובן מאוד עזר לי - עם הגעתי לארץ שכחתי מזה לגמרי.

17/1 - תאונה קטנה עם האוטו של אמא שלי, הדגמה חיה לחוסר החשיבה של האמריקאים והוכחה לכך שבאמת אין קומה 13 בבניינים בארה"ב.

22/1 - הייתי במשחק כדורסל בפעם הראשונה בחיי. לוס אנג'לס הפסידו.

26/1 - תחילת הפיינאלס של הסימסטר הראשון. הפאניקה משתלטת על בית הספר.

28/1 - סוף הפיינאלס של הסימסטר הראשון. דיבורים על פרסים על התעודה משתלטים (עשרה דולר על כל A בתעודה? כנראה שמישהו ממש צריך תמריצים...).

1/2 - השכנים החדשים מלמטה מגיעים ומתחילים לעצבן.

5/2 - נסיעה ראשונה על פריוואי בלי מורה, אבל בשבע בבוקר.

9/2 - הגיעה התעודה של הסימסטר הראשון. אצל חלק מהמשפחות הייתי מקבל עליה $60.

16/2 - תחרות ה-AMC. טעות אחת עלתה לי בשש נקודות ואי עלייה לשלב הבא. הטעות הזאת גם גרמה לכך שאני לא אצטרך להשלים ריצה ביום חמישי בבוקר בסוף הרבע.

21/2 - הבלוג חוגג שנה עוד חודשיים ושלושה שבועות הוא יחגוג שנתיים.

25/2 - הבלוג התגלה ע"י בני משפחה, ומאז הם לא מפספסים אף פוסט.

1/3 - נודע לי שנבחרתי להיות תלמיד החודש של פברואר. מאוחר יותר יתברר שהמורה למתמטיקה בחר אותי, אבל לא טרח לספר לי על זה.

14/3 - קיר של חניה נכנס באוטו של אמא שלי ושרט אותו. התגובות מהארץ לא איחרו להגיע.

18/3 - אני בן 16. יום אחרי זה הגיעו גם מתנות.

22/3 - מבחני היציאה של התיכונים בקליפורניה. מסתבר שיצאתי משם גם ככה.

15/4 - אני יכול לגשת לטסט. הלחץ על ההורים מתגבר.

8-18/4 - טיול הקניונים הגדול. נבדה, אריזונה ויוטה בעשרה ימים.

21/4 - אני מתגלה ככשרון בייסבול גדול כאשר אני חובט את הכדור ישירות על מי שזרק אותו אלי.

3/5 - מבחן AP במדעי המחשב. התוצאה, אגב, התגלתה כ-5.

9/5 - התגלתי ככשרון בייסבול עוד יותר גדול כאשר הצלחתי לעשות הקפה שלמה סביב המגרש.

17/5 - יום הקריירה בבית הספר שבו מבריזים לי שני מרצים.

20/5 - חוויתי פקקים בלוס אנג'לס. חוויה שמיימית.

25/5 - ישראלי, קוריאנים ורוסים זוכים בפרס על הצטיינות בספרדית.

29-31/5 - ביקור בלאס וגאס שהסתכם בהפסד של $6 בקזינו.

1/6 - ברייס, החבר שלי ממשרד הרישוי, נותן לי רשיון.

3/6 - נשבר לי הגב במבחן ה-SAT שחזר עם התוצאה 1940.

13-15/6 - הפיינאלס וסוף כיתה י'.

19/6 - הפכתי לשליח אישי של ההורים שלי.

23-25/6 - ביקור בסאן דייגו בו כמעט נדרסנו ע"י רכבת.

4/7 - המכולה הגיעה לאסוף את חפצינו מהבית.

5/7 - עברנו לבית של החברים שלנו והסיוט הגדול התחיל.

11-21/7 - דודים שלי מבקרים אותנו בארה"ב ומשגעים את כל הבית.

5/8 - אני ואבא שלי הוכחנו את עצמינו כנווטים מצטיינים והלכנו לאיבוד בוואלי תוך כדי זה שאני לומד טכניקות נהיגה מתקדמות.

6-8/8 - ביקור בסאן פרנסיסקו שהסתיים מוקדם מהצפוי.

9/8 - ביקור בחלקת האלוהים - מג'יק מאונטיין.

17/8 - נסענו בלימוזינה (שעשתה לי בחילה) לשדה התעופה. משם טסנו לקנדה.

20/8 - נחתנו בארץ הקודש וחטפנו קריזה על השוכרים שגרו פה.

31/8 - נרשמתי בבית הספר הישן שלי ליתר ביטחון וכמעט הקאתי.

3/9 - תחילת כיתה י"א.

4/9 - פגשתי את המורה לאנגלית וקיבלתי כאב ראש.

18/9 - חגיגות גיל 16 וחצי.

25/9 - קיבלתי חזרה את המבחן הראשון בהיסטוריה והתחלתי את מסורת ה-88.

28/9 - מבחן ראשון בתנ"ך, מקצוע שהצטרף לשורת מקצועות ה-88 היוקרתית.

25/10 - ברק פגע בעץ במושב והציג מראה בלתי נשכח.

8/11 - עזרא מנשה חותם לי "עבר" על טופס התיאוריה.

20/11 - התברר שאני לא צריך לעשות 28 שיעורי נהיגה. עכשיו אני רק מחכה לשמונה עשרה במרץ.

24/11 - הילד הבוכה משדרות גורם לי לכתוב "איך להשיג כל דבר". היום הוא לא בוכה, אבל חברים שלו מציקים לו.

26-30/11 - התנסות ראשונה בצבא במסגרת הגדנ"ע. התברר שאפשר לחיות על סלט ירקות.

1/12 - הרשיון שלי חוגג חצי שנה.

12/12 - אני לא זוכה ב-37.5 מליון שקלים בלוטו.

13/12 - שביתת התלמידים מוכיחה את עצמה כיעילה כאשר כל הכיתה נכנסת לשיעור היסטוריה.

31/12 - המורה לאנגלית חוטפת שבץ מהפורטפוליו שאני מביא לה. אחרי הכל, היא ביקשה את כל העבודות מכיתה ט'.

 

יום טוב ושנה אזרחית טובה.

שלכם,

nadavs

נכתב על ידי , 30/12/2006 13:27   בקטגוריות ארץ הקודש, אמריקאים וחיות אחרות, A עד F, גז וברקס, לא רק אמריקה, על הבלוג לבדו, קצת כיף בחור הזה, רק נדב, בלי ארה"ב, ירוק ומטומטם  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Six Flags: Magic Mountain, פעם שניה


ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

ובכן, עשינו את זה. היינו במג'יק מאונטיין, המקום בו אנשים עומדים בתור בשביל שמכונת מתכת ענקית תזיז אותם במהירות מאה קמ"ש, תעשה להם סחרחורת ותעלה להם את רמת האדרנלין בדם לרמה של מישהו שזכה לפני שניה במונדיאל. אמנם לא היה ממש תור, אבל החלק הכיף, רכבות ההרים, נשאר כמו שהיה. מדהים.

הרכבת הראשונה היתה גם האחרונה שנבנתה שם. טאטסו קוראים לה, והמיוחד בה הוא שלפני שמתחילה הנסיעה הכסאות מסתובבים למצב של שכיבה על הבטן, מה שיוצר הזדמנות לכל מיני דברים משונים. אחרי רבע שעה של עמידה בתור הגענו למעלה, וממש שתי רכבות לפני שעלינו התקלקל המתקן. הרכבת סירבה לפתוח את המתקן שמונע מאנשים ליפול, ככה שאנשים ממש נתקעו ברכבת. בחוץ היה אפילו יותר גרוע, כשאנשים נתקעו כשהם שוכבים על הבטן. אחרי חצי שעה טופלה הבעיה, הרכבת חזרה לפעול ולבסוף עלינו עליה. היה ממש נחמד. היה אפילו קטע של כמעט נפילה חופשית, שהכסאות ממש במצב ישיבה, מה שאומר שהרכבת היתה לרגע מאונכת לקרקע. אחרי בערך ארבעים שניות של כיף הגענו לסוף, ולשמחתינו ירדנו משם בלי בעיה.

הרכבת השניה היתה וייפר, הרכבת הרים עם הלופ הגבוה בעולם. אחרי תור של לא יותר מרבע שעה עלינו למתקן והתחלנו לעלות. בדרך למעלה ראיתי שחצי מגרש חניה ריק לגמרי, בלי מכונית אחת. זה מאוד שימח אותי, כי זה אמר בעיקר שלא יהיו תורים ארוכים. לא נותר זמן רב להסתכל, כי סוף העלייה הגיע והתחילה הירידה. אחרי נסיעה מהירה והמון היפוכים יצאנו משם קצת מתנדנדים.

אחרי הוייפר רצינו ללכת לאקס, הרכבת הרים שפעם קודמת עשינו בלילה ולא ראינו כלום. התברר שיש שם תור של שלוש שעות, מה שגרם לנו ללכת לכיוון אחר. בדרך הגענו לגוליית, רכבת ההרים שמגיעה למאה שלושים קמ"ש מגובה שמונים וחמישה מטר. התברר לנו שלא היה שם תור, ככה שעלינו אחרי שתי רכבות בלבד. הנסיעה היתה כמו פעם קודמת, מהירה, מהנה ומלאה רוח.

אחרי גוליית הלכנו לאכול משהו, וככה מצאנו את המקום היחיד בפארק שנותן פירה עם רוטב (חמוץ ולא טעים). אחרי הארוחה נשארנו שם עוד כמה דקות, כדי להירגע. לאחר מכן יצאנו לכיוון קולוסוס, רכבת העץ שפספסנו בפעם הקודמת. היא היתה ממש טובה, אבל כמו כל רכבת עץ, נותנת מכות רצינית.

אחרי שסיימנו לצאת מהרכבת הזאת (תוך עשר דקות), הלכנו לכיוון סקרים (Scream), הרכבת שפעם קודמת גרמה לי ללכת קצת במעגלים. גם כאן לא היה תור, והפעם לקחנו את הקרון הקדמי. ראינו הכל, כולל איך הרגליים שלנו כמעט נוגעות במסילה (זו רכבת ללא רצפה). הפעם לא הלכתי במעגלים, אבל אבא שלי התחיל להרגיש לא טוב, ובגלל זה רק אני ואחותי עלינו על כל הרכבות הרים הבאות, חוץ מהאחרונה.

אחרי שסיימנו עם סקרים התקדמנו לכיוון באטמן, עוד רכבת הפוכה. אחרי עמידה של רבע שעה בתור התברר שזו רכבת מאוד מהירה שעושה סיבובים מאוד חדים, מה שגרם לראש שלי לכאוב לכמה דקות. זו היתה רכבת שלא עלינו עליה פעם קודמת, ולא ידענו מה היא עושה.

אחרי באטמן הגענו לרידלר'ס ריבנג' (Riddler's Revenge), רכבת הרים שעומדים בה תוך כדי נסיעה בלופים ענקיים וכל מיני צורות שונות של עשיית סחרחורת. אחרי הנסיעה הזאת עשינו הפסקה ארוכה. זה היה די מתיש לעלות על כל אלה ברצף.

אחרי המנוחה, עלינו על רכבת ההרים גולד ראשר, רכבת בלי דברים מעייפים במיוחד. למרות הכל, עדיין היינו קצת עייפים מהכל. אחרי זה עשינו מנוחה עוד יותר גדולה, לפני דה ז'ה וו.

כשסיימנו לנוח התקדמנו לכיוון דה ז'ה וו, עוד רכבת הרים שלא עלינו עליה פעם קודמת. מכיוון שהיא היתה סגורה, עלינו על פסייקלון, רכבת עץ אלימה יותר מקולוסוס. כמות המכות שקיבלתי שם היתה ענקית, ואני די בטוח שיצאתי משם עם סימנים כחולים. אחרי זה ישבנו עוד קצת לשתות ולאכול "קרח איטלקי", שזה בעצם קרח עם תרכיז למיץ במחיר מופרז.

כשנגמר הקרח, עלינו לרכבת ההרים נינג'ה, רכבת תלוייה. הקרונות מתנדנדים בה מתחת למסילה בגלל הכוח הצנטרפוגלי שעובד שם. כשזה נגמר ניסינו שוב את דה ז'ה וו, אבל היא עדיין היתה סגורה, אז הלכנו למתקן ג'ט סטרים, מתקן סירות עם שתי נפילות תלולות וכמובן הרבה מים שניתזים בעיקר לכיוון שלי. יצאתי משם די רטוב ודי קר.

אחרי זה סוף סוף נפתחה דה ז'ה וו, ונכנסנו לתור. לאחר פחות מארבעים דקות (חשבנו שזה ייקח לפחות שעה וחצי) עלינו עליה, והבנו למה באמת קוראים לזה דה ז'ה וו. קודם כל יש כבל שמושך את הרכבת אחורה למצב של עמידה מאונכת לקרקע, לאחר מכן יש דחיפה חזרה לנפילה חופשית, מעבר בתחנה, שלושה היפוכים ועמידה על הצד השני של המסילה, בתשעים מעלות לקרקע, עם הפנים למעלה. אחרי חמש שניות בערך קיבלנו עוד דחיפה, אבל הפעם לצד השני. עשינו את כל הדרך אחורה, והכל במהירות גבוהה. זה עשה לנו כאב ראש ענקי, ואבא שלי שלא היה יכול להפסיד את זה הרגיש עוד יותר לא טוב. אחרי זה רצינו ללכת לאקס, אבל בגלל תור ארוך מדי וויתרנו ונסענו הביתה.

בסך הכל עלינו על עשר רכבות הרים מדהימות. חייבים לעשות את זה שוב מתישהו. עכשיו תהיה הפסקה של כמה שנים מרכבות הרים, הפארקים בארץ לא משהו.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

נכתב על ידי , 9/8/2006 07:47   בקטגוריות קצת כיף בחור הזה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
39,939
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnadavs אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nadavs ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)