נדב שהיה בארה"ב

בוקר טוב לכולם!

אחרי חודשיים מפרכים וארוכים, הגיע סוף סוף האחד בספטמבר וסיים סוף סוף את התקופה הנוראית בה לא היו פקקים וזמן השינה שלי בדרך לעבודה היה קצר מהרגיל. מיום ראשון אוכל לחזור לנמנום הבוקר הקבוע שלי (שימשך כעשר דקות יותר) בזמן שתלמידי ישראל יהיו בדרכם לשטיפת המוח של משרד החינוך.

בתקופה האחרונה אחד מנושאי שטיפת המוח המפורסמים במערכת החינוך הוא ההדתה. הנושא עלה לכותרות בעקבות כמה הורים שגילו דברים די מזעזעים בספרי הלימוד, הרחיבו את החיפוש לכל ספרי הלימוד ועשו מספיק רעש כדי להגיע למהדורות החדשות ולתוכנית של ליאור שליין שמכיר את נפש הקהל שלו (למרות שלפעמים הוא קצת מגרד נושאים בכוח בנושא הזה). תגובת שר החינוך, כצפוי, היא "הדתה שמדתה".

נפתלי בנט לא לבד בהכחשת אותה הדתה ומצטרפים אליו לא מעט חובשי כיפה ו"מתחזקים" ששואלים שאלת "מה איכפת לך?" שכל כך נפוצה בדיונים על מדיניות דתית ("מה איכפת לך להישאר בבית יום בשבוע?", "מה איכפת לך לא לאכול לחם שבוע בשנה?" וכו'). הפעם מדובר ב"מה איכפת לך שהילדים ילמדו קצת יהדות?". התשובה היא שממש לא איכפת, אבל זה לא מה שהילדים לומדים.

היהדות היא נושא היסטורי מעניין עם קשר רגשי מאוד חזק במדינת ישראל, אז לא ממש איכפת לי שילמדו אותו. אפילו יותר טוב, אולי ילמדו אותו במקום שיעורי תנ"ך. ילמדו את תלמידי ישראל איך התחילה היהדות, איך היא התפצלה לזרמים ולדתות אחרות, איך היהודים התמודדו עם אימפריות שונות שהיו פה (ולמה זה לא נגמר טוב), איך התפתחו החגים, מי כתב את התנ"ך ועוד נושאים דומים. אלה לימודי יהדות. מה ההבדל בין לימודי היהדות האלה למה שדוחפים בבתי הספר? אלוהים. בלימודי יהדות לא מניחים שיש אלוהים ותורתו אמת. תומכי התכנים הדתיים במתכונתם הנוכחית מערבבים בין השניים והופכים את ההתנגדות ללימודי דת להתנגדות כוללת ללימודי יהדות.

יש גם הורים שמתנגדים ללימודי יהדות במתכונת האמיתית שלהם, אבל אם הייתי צריך להמר, כשישאלו את אותם הורים למה הם מתנגדים הם יגידו שמדובר בפתח ללימודי החזרה בתשובה ובלבולי שכל על אלוהים. עם הקביעה הזאת אי אפשר להתווכח כרגע, כי נראה שזו המציאות בשטח. ככל הנראה זה התחיל לפני תקופת בנט (ואפילו לפני הנורא מכולם, פירון), אבל כרגע אי אפשר להיפטר מזה מכיוון שבנט לא יכול להפריד בין הנושאים. אולי שר חינוך חילוני יצליח להתחיל תהליך שיוציא את הקשקושים הדתיים מספרי הלימוד, אבל קשה למצוא אחד כזה וגם לוודא שהוא לא ממלא את ספרי הלימוד בשטויות אחרות.

בזמן שתלמידי ישראל סובלים וההורים שותים שמפניות, יוצאים המורים לסיבוב משא ומתן על שכר באמצעות שלטי פרסום. זה התחיל עם שלטי "המקצוע החשוב ביותר", אחריהם התברר שמדובר במורים (לא נכון) ולבסוף גילינו ש-88% אחוזים מהאוכלוסיה חושבים ששכר של מורה מתחיל צריך להיות 8000 ש"ח (מעניין איך נערך הסקר). ככה עושים משא ומתן כמו שצריך.

לפי כתבה שפורסמה בדה מרקר לפני כשבועיים, השכר לשעה של מורים בארץ גבוה יותר ממקביליהם בחו"ל, אבל הם עובדים משמעותית פחות שעות (כאשר אצל מורים בתיכון מדובר בערך בחצי מהשעות בחו"ל). זה מתכון בטוח לשכר כולל נמוך יותר. בנוסף פורסם שם שהסכם השכר של המורים נגמר היום, האחד בספטמבר. לא ברור אם זו הצלחה אדירה של ארגוני המורים או כשלון ענק של משרד האוצר, אבל זה בהחלט תאריך שעושה טוב לארגוני המורים. אם הסכמי השכר שלהם היו נגמרים בינואר, כל איומי השביתה היו לריק. אחרי שהילדים חודשיים בבית, הדבר האחרון שההורים רוצים לשמוע זה שיש שביתה ולכן הכוח שלהם במשא ומתן עולה. אולי בהסכם השכר הנוכחי יצליחו לשנות את זה, אבל אני כנראה סתם הוזה.

שיהיה בהצלחה לכל התלמידים שמתחילים היום וביום ראשון. הורים, שימו לב מה דוחפים לילדים שלכם לראש. תיכוניסטים ותלמידים לקראת תיכון - נסו לכוון לחמש יחידות מתמטיקה או לפחות ארבע. אל תפטרו את זה בשאלה "למה צריך עכשיו את כאב הראש הזה?". אם אתם לא רוצים למצוא את עצמכם ישנים באוהל ברוטשילד עוד עשר שנים, השקיעו עכשיו.

בהצלחה!

יום טוב.

שלכם,

nadavs

ערב טוב לכולם!

אתמול, אחרי כמעט שישה חודשים מאז שהתחיל, נסגר סופית הסמסטר השישי ללימודי. באופן רשמי הוא נסגר כבר בסוף יולי, אבל לאחר שהתברר שבאחד הקורסים התקבל הערעור שלי חיכיתי שהוא יעודכן בגיליון הציונים. אחרי חודש שלם כבר נמאס לי לחכות ואז התחילה סאגה שלמה של פניות למזכירה, חילופי מיילים ארוכים והמתנה בין מייל למייל כשמצד אחד אני לא רוצה להטריד, אבל מצד שני נמאס מגרירת הרגליים.

ואז זה סוף סוף קרה. נכנסתי לבדוק את גיליון הציונים, גיליתי שהממוצע לתואר עלה ב-0.1 נקודות והממוצע לסמסטר עלה ב-0.3 נקודות והציב אותי ככל הנראה מעל לסף ההצטיינות, אבל קרוב לוודאי לא הסף של הפקולטה שלי. כל זה אולי נשמע חשוב, אבל החלק החשוב באמת הוא הציון הסופי: 96. מאז תחילת הלימודים בטכניון לא היה לי אף קורס שהסתיים בציון הזה ואחרי שלוש שנים באמת הגיע הזמן להשלים את כל סדרת התשעים. לשמחתי הרבה סגל הקורס דאג לעגל את כל ציוני המגן למעלה ובכך עזר לי להימנע מעוד 95.

לפני שישה ימים הגיע חידוש נוסף: בדיוק 52 חודשים אחרי קבלת הרכב הראשון שלי הגיע הרכב השני. מכיוון שהכביש בין הסוכנות לבית לא מאפשר נסיעה מהירה ורציפה, נאלצתי לחכות עד למוצאי שבת על מנת לבחון את הרכב בכביש מהיר אמיתי. את הנסיעה הוא התחיל כמו שצריך, אבל כשהגעתי לאיזור עם עליות לא מתונות התברר שגם עם דוושת הגז לחוצה עד הסוף הוא מתקשה ומאבד מהירות. בסופו של דבר התברר שבסוכנות שכחו להגיד לי שלדוושת הגז יש שני שלבים ואם רוצים לגרום להורדת הילוך מכוונת צריך ללחוץ על הגז בכוח ולעבור לשלב הבא. אז הרכב הראה שהוא יכול לטפס בלי בעיה.

לפני שמונה ימים התחיל משהו חשוב הרבה יותר - עשרת חודשי בלבולי המוח בבתי הספר. השנה, כמחווה לשי פירון, שנת הלימודים עומדת בסימן "אם אין אחר לי מי לי" (או "לקבל את האחר הוא אני", לא כל כך הבנתי). בניגוד לפירון שהתעקש על הכנסת רוחניות ובלבולי מוח למערכת, בנט מתעקש על יעד יותר מדיד שעשוי לעזור ליותר אנשים: הגדלת מספר התלמידים שלומדים חמש יחידות במתמטיקה. כדי ליישם את התוכנית ולבזבז חלק מתקציב השיא המתוכנן של המשרד הוזמן במיוחד האיש שלא יודע לספור עד 61 כדי שיסביר לילדים מה המטרה האמיתית לכל הקמפיין הזה: להגדיל את מספר הפרות החולבות בישראל.

איך מזהים קמפיין עם מטרה כזאת? הדרך הראשונה היא לחפש את האותיות "לפמ" בתחתית הסרטון. השניה היא לחפש את המילים "לתרום למדינה". במקום להגיד שהדרך הקצרה ביותר למשכורת של העשירון העליון עוברת בשאלון 807, אומרים לתלמידים במפורש שכל המטרה שלהם בחיים היא להקריב מעצמם לטובת הכלל. את הניסוי הזה כבר עשו, אבל במקום לגרום לאנשים להתאמץ התברר שזה גורם להם את ההיפך הגמור. בנט מכיר את היתרונות של עבודה למען עצמך וכדאי שיתחיל ליישם אותם גם בתפקידו החדש.

ולסיום, ראש ממשלת ישראל האמיתי, יהודה ויינשטיין, החליט שאין מניעה לשחק כדורגל בשבת (מדהים! מי היה מאמין שגם אחרי 100 שנים זה בסדר?). אמנם קשה לקרוא למשחק הזה "כדורגל" בישראל, אבל חיסול שלו על ידי גלגול עיניים ואמירה של "שר הכלכלה יצטרך לאשר" (כשידוע שדרעי סובל לאחרונה מפוביה מעטים) זה מהלך ממש לא לעניין.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

צהריים טובים לכולם!

בשבועות האחרונים סאגת מתווה הגז ממשיכה להכות בראש ממשלתנו הסובל (שהלך בינתיים להצטלם עם אפוד מגן על סירה בכנרת). אריה דרעי ממשיך להיות קוץ בתחת של הממשלה הזאת ולהוציא לביבי את המיץ. אחרי שהכריח אותו להעביר הצבעות לכנסת החליט עכשיו שבא לו לחכות שימונה ממונה חדש על ההגבלים העסקיים והוא כבר יבטל את החלטת קודמו. מה יקרה אם לא יבטל? כנראה יצטרכו לבקש משר הכלכלה להשתמש בכוחו ולעקוף את הממונה, מה ששוב ידרוש הצבעה בממשלה ובכנסת שתהפוך את הקואליציה לסיוט. בכירים בליכוד כבר רומזים שבלי המתווה יהיו בחירות חדשות, אז החלטתי להמר על ה-9 בפברואר הקרוב.

בינתיים שר החינוך הערכי שמדבר על משיכת עסקים וצמיחה מתגאה בניפוח תקציב החינוך לגובה חסר תקדים (להגנתו, יש מלא ילדים בישראל). רמת החינוך כמובן לא תעלה גם אם התקציב יהיה 100 מיליארד שקלים במקום 50 מיליארד, אבל העיקר שאפשר להפציץ במספרים ולהיראות כמושיע הלאומי (מעניין כמה מהכסף הזה ילך לתקצוב שעות לימודי יהדות).

מעבר לכך, התלהב בנט מטבלה שפורסמה בדה-מרקר והציגה את השכר הממוצע לפי הציון במתמטיקה ומספר יחידות הבגרות (מסתבר שהם העתיקו את הטבלה לא נכון, אבל העיקר הכוונה). בטבלה ניתן לראות באופן די ברור שבוגרי חמש יחידות מרוויחים בממוצע יותר מבוגרי ארבע או שלוש יחידות בעלי אותם ציונים. המסקנה המתבקשת של בנט היא שציון טוב בחמש יחידות מתמטיקה מביא איתו תלושי שכר בעלי חמש ספרות.

כמו יותר מדי מקבלי החלטות בישראל, גם בנט התבלבל בין מתאם לסיבתיות. הסיבה להבדלי השכר נעוצה בהבדלי הדרישות בין משרות שונות. על מנת להיכנס לשני העשירונים העליונים כשכיר בישראל דרוש, ברוב המקרים, תואר אקדמי מהזן ה"פרקטי", כלומר הנדסה, רפואה, עריכת דין (מאוניברסיטה) ודומיהם. על מנת להתקבל למסלולים האלה דרושים ציוני בגרות בשמיים או נטיה מתמטית חזקה (בעיקר בהנדסה). מי שיש לו מאה בחמש יחידות מתמטיקה וילך ללמוד קולנוע או ספרות השוואתית ככל הנראה ימצא את עצמו עם שכר נמוך בהרבה ממה שהטבלה מראה.

מלבד ההתעללות הנפשית של ממשלת ישראל באזרחים, זרועותיה השונות ממשיכות להתעלל בהם כספית. לפני מספר ימים החליט מכון התקנים שחברת היינץ, שהמציאה את הקטשופ לפני יותר ממאה שנים, לא תוכל לקרוא למוצר שלה בארץ "קטשופ" מכיוון שהוא לא עומד בתקן הישראלי (חברה אחרת שבאופן מפתיע כן עומדת בתקן היא אסם). לכל מי שרצה לדעת למה החיים בישראל יותר יקרים ומעצבנים ממדינות מערביות אחרות, זו אחת הסיבות.

בינתיים, אי שם בחיפה, חלק מהציונים לא עברו למזכירה כמו שצריך. יותר מחודש עבר מאז תקופת המבחנים, אבל הציון שלי בחומרים קרמיים עדיין עומד על 93 (לאחר שערערתי עליו וקיבלתי כמה נקודות נוספות). בשבוע הקרוב אצטרך שוב להציק למזכירה ואולי גם לסגל הקורס כדי שיתחילו לתקשר בינהם.

ולסיום, מאות אלפי הורים ומיליוני אזרחים בגירים נושאים את עינהם ליום שלישי הקרוב, האחד בספטמבר. אחרי חודשיים של טיפוס על הקירות הם מוכנים כבר לשלם באופן אישי את כל חמישים מיליארד השקלים למערכת החינוך כדי שהילדים יפסיקו לריב כל הזמן. אחרי חודשיים קשים יחזרו סוף סוף מחוללי הרעש למכלאות והשקט ישוב לארצנו. עד יום חמישי.

יום טוב.

שלכם,

nadavs