^Broken Wings^

 נתחיל ברע: אלינה באה אליי היום...

היא הגיעה ב13:05...

היה נחמד בהתחלה..

אבל אז רבנו..

רבנו את הריב הכי מטומטם בהיסטוריית הריבים!!

זה היה הריב הכי חסר טעם ומטומטם וסתום שאי  פעם שמעתי עליו!

לא הייתה לו שום סיבה מוצדקת!

שום סיבה בכלל!!

זה ממש ביאס אותי וזה ממש היה משהו ש/אני מתחרטת עליו..

אין לי מושג איך זה קרה בכלל!!

זה פשוט קרה ועכשיו אני מרגישה רע בגלל זה..

זה קרה כ"כ מהר..

אני לא יודעת למה..

אני לא הייתי מעוצבנת על אלינה..

לא חושבת שהיא הייתה מעוצבת עליי...

אני לא יודעת איך זה קרה אבל חבל שכן...

עכשיו נעבור לדברים הכן נחמדים וטובים:

כשהתחברתי למסן שחר שלחה לי הודעה...

היא לא דיברה איתי כבר כמה זמן כי היא התעצבנה עליי בגלל מה שכתבתי בפורום..

באמת הייתה לה סיבה.

אבל עכשיו היא שלחה לי הודעה והתנצלה ואנחנו שוב מדברות ובגלל זה אני כן שמחה:-]

התגעגעתי ללדבר איתה!!

היום ליז בהודהשרון..

אני ואלינה היינו אמורות להיפגש איתה אבל בסוף אלינה לא יכלה..

אז כנראה שאני אפגש איתה מאוחר יותר..

היא אמרה שהיא תתקשר כשהיא בקניון פה..

נחזור לדברים רעים:

אולי אלינה כן הייתה עצבנית עליי קצת בגלל זה...

כי ניסיתי לשכנע אותה לבוא איתי לפגוש את ליז למרות שהיא לא יכלה לבוא..

אולי אם לא הייתי עושה את זה בכלל לא היינו רבות..

אני שונאת לריב איתה..

היא החברה הכי הכי טובה שלי *כמובן שיש לי גם את נעי ומור וזה, אבל איתה זה שונה..*!

וגם היחידה שגרה קרוב אליי..

אני תמיד מדברת איתה מלא בטלפון..

תמיד אני מרגישה שיש לי חברה טובה אמיתית שאני יכולה תמיד לדבבר איתה על הכל..

כי עם נעה או מור או מיקה אפילו אני לא יכולה לדבר על הכל..

זה פשוט לא אותו הדבר בגלל שהן גרות רחוק וגםעם מיקה זה לא אותו הדבר..

אני מרגישה כאילו אלינה הכי מבינה אותי..

אבל עכשיו בקשר לריב...עם מי אני  אמורה לדבר?

תמיד איריס או גל או אחרים מצליחים לעודד אותי, אבל זה עדיין לא אותו הדבר..

אוף למה הייתי חייבת לעצבן את אלינה?!

למה אני תמיד חייבת פאקינג להרוס כל דבר טוב שקורה לי?!

אוף נמאס לי!

^The Girl With  The Broken Smile^

העניין שקודם דיברתי עליו לא השתנה..

אולי טיפה השתפר..

אבל אני עדיין מרגישה פחות או יותר אותו הדבר..

אבל דברים אחרים גרמו לי להרגיש יותר ויותר טוב לאט לאט..

אז עכשיו אני מרגישה בסדר..

אני מתגעגעת לאנשים.....

לנעה...

למור...

לחברות אחרות...

אפילו לכאלו שלא פגשתי ממש..

גלו'שששש.....

איריס אחותיייי...

אני מתה לראות אותןןןןן *או לראות אותן שוב..*

מחר ליזי באה להוד השרון...

כנראה שאני ואלינה ניפגש איתה אחריי שהיא תפגש עם אורן ומאי..

כבר נראה..

אפילו לאלינה אני מתגעגעת!

למרות  שראיתי אותה ממש לפניי כמה ימים..

דיברנו לאיזה שעה...

היה נחמד:)

אבל אני מתגעגעת לכל כך הרבה אנשים..

וזה כואב..

אני מרגישה ממש כאילו יש לי מין ואקום בלב...

ממש בא לי לבכות מגעגועים ומרצון לפגוש אנשים שאני אוהבת..

ואני לא מגזימה..

אבל אני כן מרגישה טוב בגלל סיבה אחת:

שיש לי אנשים לאהוב ולהתגעגע אליהם..

אולי זה מוזר..

אבל זה משהו שעושה לי חיוך קטן...

האירוע המשפחתי לא היה משהו..

אבל הייתי קצת עם מיקה והיה קצת נחמד...

דודה של אמא שלי בארץ *היא גרה בוינה*..

היא כבר נוסעת..

אבל היא הייתה פה איזה שבועיים..

היא הייתה היום פה..

וגם אתמול בסדר..

וגם לפניי איזה שבוע..

היא הביאה לי מתנה-  טבעת זהב עם אבן שחורה ושתי אבנים לבנות קטנות..

זה ממש ממש יפה!

וגם שני לקים ושפתון..:-P

אבל הטבעת ממש ממש יפה!

היא ממש ממש אישה נחמדה..

היא ממש כמו עוד סבתאבשבילנו..

אני מרגישה דיי טוב..

אולי קצת רע עמוק בפנים..

אבל בערך 92% טוב..

^The Girl With The Broken Smile^

אני לא יודעתאפילו מאיפה להתחיל..

תחילת השבוע *תחילת החופש*- היה ממש כייף..

נפגשתי עם אלינה, נסענו לת"א ולכפרסבא..

היה כייף.

אבל עכשיו...לא כייף.

היא הבריזה לי 4  פעמים ברצף...

זה לא שהיאעשתה את זה בכוונה, אני יודעת שהיא לא התכוונה..

פשוט זה לא עושה את זה פחות פוגע..

אבל זה בכלל לא מה שגורם לי להרגיש רע..

 החלטתי לסלוח לה, למרות שאני לא יכולה לדעת שזה לא יחזור על עצמו..

אבל היא חשובה לי ועדיף בכל זאת לנסות..

מה שבאמת מטריד אותי זה שאני ממש מרגישה כאילו לכל החברות שלי לא איכפת ממני כמו שלי איכפת מהן...

שאני לא חשובה להן כמו שהן חשובות לי..

וזה  גורם לי להרגיש ממש ממש רע..

אולי אני לא בנאדם נחמד..

אולי אני לא בנאדם שכייף להיות איתו..

אני לא יודעת..

אבל כואב לי שלי חשובים אנשים יותר מהחיים שלי ולהם אני לא חשובה אפילו חצי או רבע מזה..

אולי זאת רק ההרגשה שלי..

אולי זה לא נכון..

אבל אני חושבת שכן..

אני מרגישה שכן..

וגם אם יגידו לי שזה לא נכון זה לא ישכנע אותי..

אני צריכה שיראו לי את זה..

לא שינסו או ישתדלו להראות לי את זה..

שממש יראו לי..בלי  לנסות..

אפילו בלי לשים לב..

שיוכיחו לי שאיכפת להן ממני כמו שלי איכפת מהן...

עכשיו כל המשפחה שלי וחברים של המשפחה מגיעים אלינו...

אמא שלי ארגנה מין אירוע משפחתי..

אני שונאת את הדברים האלו כל כך...

הרגשתי עד לא מזמן שלפחות דבר אחד טובקורה בשבילי..

הבגדים שאני מכינה..

אבל עכשיו אני לא חושבת גם שזה הולך לי טוב...

אני לא אוהבת את הבגדים שיוצאים לי..

אני לא אוהבת את איך שהם נראים...

אני לא אוהבת שום דבר בהם..

אני רק מרגישה שסתם בזבתי לאמא שלי כסף על החומרים שאני משתמשת בהם..

בזבוז זמן ובזבוז כסף..

וגם כאב מהדבק שכל פעם גומר על הידיים שלי ואז אני צריכה לקלף אותו ביחד עם שכבה מהעור שלי..

בא לי לבכות..

אבל אני לא יכולה..

אני צריכה לזייף שאני  שמחה וחמודה עכשיו וללכת אל המשפחה שלי לאירוע המטומטם הזה ובשביל שאני לא אצטרך לדבר לדחוף לעצמי אוכל לפה כל זמן שאני רק יכולה..

להוציא את העצב על הגוף המסכן שלי שאכל הרבה יותר מידי בימים האחרונים...

אז הנה אני מפסיקה לכתוב..

אני אפילו לא הולכת להתאפר או לשים בושם או שום דבר אחר..

מה הטעם?

רק המשפחה שכל כך אין לי חשק לראות..

^The Girl With The Broken Smile^