ללא שם
, 10:03 12/2/2003:
ישנה עוד שאלה ששכחת לשאול. למעשה, נקודה ששכחת להזכיר: העולם המערבי, ובראשו ארהב ובריטניה מעודדים ומחזקים את המשטרים הנל במדינות ערב. כך שבעקיפין ניתן לומר שהעולם המערבי מעודד את הבורות, העוני והסבל, וכל אלו (כך למדנו גם אצלנו) מעודדים פונדמנדליזם.
השמאל אולי תלוש, אבל לא פחות תלושה המחשבה שמלחמה אחת לכמה שנים תפתור את הבעיה.
מה גם שביום שאחרי האמריקאים הצודקים ישובו לביתם הרחוק והמוגן, ואת המחיר המצטבר ישלמו בסופו של יום אזרחי האזור.
גברת עם סלים
, 10:27 12/2/2003:
בעניין הנשק הגרעיני, לפני כשבועיים התפרסמה בידיעות כותרת גדולה האומרת שארהב תשתמש בנשק גרעיני בעירק. מובן שקריאה יותר לעומק השורות העלתה שהיה איזה בכיר שאמר שאם לא תהיה ברירה אחרת, יכול להיות שייעשה שימוש בנשק גרעיני כלפי בונקרים שבהם נשק להשמדה המונית (את זה לא כל כך הבנתי, כי תמיד חשבתי שנשק גרעיני פוגע בעיקר בבני אדם ופחות בחפצים שסביבו).
ידיעות כאלה הן אולי ההפחדה הבעייתית של הציבור שיוצרת אחר כך תגובת שרשרת. בדיוק אותה הפחדה שמייקל מור מדבר עליה בסרטו באולינג לקולומביין. זה קצת מזכיר את הידיעות במדורי הספורט בסגנון ריאל מדריד מתעניינת ברביבו. ידיעות אלה בדרך כלל מוצאות את מקומן בעיתון לאחר שאחד העיתונאים מתקשר למועדון המדובר, מדבר עם איזה עוזר מעסה ושואל אותו על רביבו. השומע בדרך כלל מגיב בנימוס שמדובר בשחקן מעניין וכך מושגת הכותרת בדבר התעניינות ריאל מדריד ברביבו. בספורט זה מצחיק, בעמודי החדשות הרבה פחות.
(האתר שלי)
, 13:06 12/2/2003:
פלקטים - או בועות, כמו שאני אוהבת לקרוא להן - יש בכל מקום. אבל אם יש לך ביקורת על השמאל הליברלי דווקא, במקום לעשות לעצמך חיים קלים, היה מעניין יותר בעיני לקרוא אותך מתעמת עם בעל אג'נדה מגובשת, מאשר עם הגיגנית אינטרנט בינונית. נניח, מעניין לשמוע מה דעתו של סאלם העיראקי, הידיד [עם כאלה ידידות מי צריך אויבים] של אימשין הלוחמת, לגבי הניסיון לאכוף משטר דמוקרטי בארצו באמצעות הפצצות.
(האתר שלי)
, 15:25 12/2/2003:
עד כמה שאני מצליח להבין הצביק לא יוצא נגד שום אג'נדה של שמאל ליברלי.
להיפך, הוא מתריע נגד ניסוחים פלקטיים וחסרי שיח פרודוקטיבי שהורגים את השמאל הזה מבפנים.
ואם יורשה לי, שאלה אישית.
יוענה הגיגנית אינטרנט בינונית
אימשין עם כאלה ידידות מי צריך אויבים?
למה כל הדם הזה בעיניים? זה מוסיף איזשהו שיק לטיעונים?
אני יודע, אני יודע, אל תגידי לי - אני חי בבועה.
(האתר שלי)
, 20:57 12/2/2003:
אני קופצת ישר לתשובה אישית לשאלה האישית - אם הצביק ירצה לבאר את דבריו, יתכבד ויעשה זאת בעצמו. ובכן, בוא נאמר שככל הנראה יש לנו הבדלי סגנון, מר מה-שאני-אוהב-באשתי-זה-את-הניצוץ-בעיניה-כשהיא-רואה-אותי. אתה אוהב ניצוץ נרקיסטיסטי בעיניים, אני אוהבת דם.
סתם. אני מנסה לבדוק את עצמי, האם הביטויים שבהם השתמשתי היו חריפים יותר מאלו של הצביק בעצמו [מאמר מעצבן, התרסה צדקנית], או של אימשין בנוגע לפוסט הנל של הצביק [קשקשת של תוכים, פטפוט טפשי]. נדמה לי שלא. אם הגיגנית אינטרנט בינונית נראה לך חורג מהמסגרת הסגנונית שקבעו עמיתי לדיון, אולי כדאי שתבדוק את עצמך, אם זה אכן הסגנון שכה מציק לך, או אולי תוכן הדברים.
Waffer
, 15:08 12/2/2003:
גם אני אסקפיסטית לגבי התגוננות העורף במלחמה הזו. אני אסקפיסטית וכן מתביישת בזה. לא ריעננתי מסכה, לא קונה חומרי איטום. אבל לפחות אני יודעת שזה נובע מעצלנות ולא מפלצנות.
מספיק להיות עצלנים. לא צריך מילים גדולות ואידיאולוגיות בשביל זה. והאמת, אתה מבזבז תחמושת אינטלקטואלית יקרה על לענות ליוענה (המתוקה באדם, וסליחה שאני לוקחת אותה כסמל).
מעלי הטיעונים האסקפיסטיים לא רוצים שתטיח בהם חזרה שאלות על הטקטיקות של בוש או פאואל. חבל לך. הם רוצים להרגיש יפים, נינוחים ונכונים. שזה ההפך ממה שעושים אנשים שנמצאים במלחמת קיום - מקומטים, עצבנים ולמודי סבל.
(האתר שלי)
, 16:14 12/2/2003:
אסקפיזם זה טוב ויפה, אבל אני ממש לא חושב שיוענה אסקפיסטית. היא מעורבת, היא לוחמת. לדעתה (אני חושב) יש לה משהו אמיתי להגיד על המציאות. אני חושב שאין לה.
, 09:22 13/2/2003:
צביקה, לצערי רצונך להתגרות העבירך על דעתך האינטלקטואלית. נראה לי שקריאה אמיתית של מה שכתבתי מנהירה לחלוטין שאין קשר בינו לבין מה שכתבת אתה.
למשל נשק אטומי, שתהית על מה לעזאזל אני מדברת, בעוד אני רעדתי מפחד כשבחדשות לפני שבועיים היתה כותרת כזו. למשל לדבר על האויב שבסוגריים בעוד הבטחוניסטים לא - הרי אתה בעצמך, באיזו ביקורת במיקסר, דיברת על הדרך של הרמבם למידה הטובה. מקצה אחד, יש לקחת חזק לקצה השני כדי להגיע לאמצע. מה לעשות, שהקצה האחד, זה של האויב, מונכח כאן בצורה מלאה ומוחלטת, ואילו הקצה של הבטחון המופרז והנערץ הוא מה שאיננו כלל מסוגלים לראות נוכח. אין טעם להנכיח את האויב, כי הוא כבר נוכח. יש טעם להנכיח את מה שמסביב.
אשר לשאר, רק אי הסכמה מותרת. לדעתך המלחמה על עירק מצילה את העם העירקי מרודן מסוכן. לדעתי אין מקומן של ארצות להתערב בנשק זו במשטרה של זו. שלא לדבר על הצביעות בטיעון הצלת העם העירקי, שסובל בעיקר מהחרם שהטילה עליו ארהב לפני עשור, שמונע ייבוא תרופות ומוליך למיתתם של מאות אלפי ילדים בשנה, לפי נתוני האום.
האינתיפדה, למשל, היא מקרה מורכב. מי יודע, אחרי שנגמור את הכ
, 09:31 13/2/2003:
האינתיפדה, למשל, היא מקרה מורכב. מי יודע, אחרי שנגמור את הכיבוש, מה יהיה כאן. לא פשוט, מול הצד השני. התקיפה בעירק, לעומתה, היא מקרה קל וברור - לא נתקוף, לא תהיה מלחמה. היוהרה של רבים בארץ ובארהב, שמניחים שזכותם להיכנס בעירקים (וודאי להרוג אלפים, כדרכה של תקיפת אוכלוסיה אזרחית) כדי להציל אותם מרודן אכזר, כדבריך, היא בעיניי העיוורון המשתיק. ושיח מורכב אני דוקא אוהבת, ואפילו מהמקום שלי מסוגלת ואוהבת לנהל אותו. מה שכתבת לא היה תרומה לשיח מורכב, סתם עיוורון פוליטי מגובה בעוינות אישית.
(האתר שלי)
, 17:38 13/2/2003:
שיח מורכב את דווקא אוהבת. אבל איפה בכתיבה שלך יש יותר ממניה מרובת כשרון של גווני השחור והלבן? האם אני כקורא אמור לנחש כי תפיסת העולם שלך מורכבת יותר?
ולגבי הקלות והבהירות של מקרה עיראק, אין לי אלא לחלוק עליך. יש למלחמה הזו השלכות שמעבר לכמות האנתרקס שיש בידי סדאם חוסיין, או כמות הדולרים שחברות הקידוח האמריקניות תוצאנה מהחוזים נטולי המכרז שלהן. ישנה שאלת התמיכה האמריקנית (בכוח צבאי) בדמוקרטיזציה של המזרח התיכון, והעובדה שמדיניות בוש כלפי עיראק מתדלקת מהלכי דמוקרטיזציה בסעודיה ובנסיכויות הנפט של חצי האי ערב. ישנה שאלת האחריות של הדיקטטורות הערביות למה שקרה ב-11 בספטמבר (ושאלת האחריות האמריקנית, בוודאי תוסיפי) והזכות של ארהב להכתיב מדיניות למדינות שמדיניותן הנוכחית מייצרת פונדמנטליזם ומנתבת אותו לטרור. לו היו הדברים כה פשוטים, הרי שתנועת המחאה הפנים-אמריקנית והאירופית היתה מצליחה לגייס אליה תומכים שגלו מעיראק, ולו מאלה שגלו בטרם עלה סדאם לשלטון. והיא אינה מצליחה. הדעות בהן החזקתי בטרם התחלתי לעקוב אחרי פעילות תנועות המחאה והרכבן השתנו בוודאי לאור הנתון הזה.
(האתר שלי)
, 17:59 13/2/2003:
אשר למידה הטובה והרמבם, הרי שהרצון להיות אחר הוא שעומד בבסיס העניין. מיזנטרופ לא יהפוך לאוהב אחרים ועצמו אם מחר בבוקר ייזרק לתוך חדר בו כולם דלוקים ומאוהבים בעולם. אם בכלל, תגרום לו אותה חוויה לשנוא את האנשים עוד יותר. האדם עצמו צריך לרצות להיות אחר. גם כאן, אם כל כוונתך היא להציב דמות קיצונית מגוחכת ואטומה מול המגוחכים והאטומים של הצד השני, הרי שלדעתי את טועה במישור הטקטי. ואם אצלך האויב ממורכא והביטחוניסטים קיימים, הרי שלדעתי את טועה בהכרת המציאות.
עד כאן אשר לעיוורון הפוליטי. אשר לעוינות האישית, הרי שאני עוין רק את ההתרסה הריקה שאני שומע בראשי בכל פעם שאני קורא את הטורים שלך. כשאני קורא אותם אני חש שהכותבת הזו צדקת גמורה כל-כך, שמלבד בוז למי שטרם חזר בתשובה מלאה אין היא מסוגלת להביא דבר. מהטון הזה אני נעלב, בהחלט.
, 19:48 13/2/2003:
טוב, אין ביכולתי לשלוט בדברים שמעליבים אותך. אני חושבת שרוב רובם של האנשים שקוראים את הדבר, רואים דוקא את המורכבות שלהם. וצדיקה גדולה מעולם לא התיימרתי להיות. אני מנסה לתקן את העולם ואת עצמי, בדרכי שלי ומתוך אמונותיי. לכל היותר אתה יכול לחלוק עליהן. אבל זה לא מה שעשית בבלוג.
חוששני שממש פיספסת את הדברים, אבל נחמתי בכך שרבים אחרים לא פספסו אותם. ואולי בפעם הבאה, מי יודע, אם לא תתן לדברים שאינם קשורים לנווט את ההגיון, אולי תבין מה כתבתי. אולי לא תסכים, אבל לפחות תבין. ניכר שכאן, לא כך היה המקרה. נתראה בשמחות.
בשיטה הזו
תגובות לקטע: התרסה צדקנית הוספת תגובה חדשה
ישנה עוד שאלה ששכחת לשאול. למעשה, נקודה ששכחת להזכיר: העולם המערבי, ובראשו ארהב ובריטניה מעודדים ומחזקים את המשטרים הנל במדינות ערב. כך שבעקיפין ניתן לומר שהעולם המערבי מעודד את הבורות, העוני והסבל, וכל אלו (כך למדנו גם אצלנו) מעודדים פונדמנדליזם.
השמאל אולי תלוש, אבל לא פחות תלושה המחשבה שמלחמה אחת לכמה שנים תפתור את הבעיה.
מה גם שביום שאחרי האמריקאים הצודקים ישובו לביתם הרחוק והמוגן, ואת המחיר המצטבר ישלמו בסופו של יום אזרחי האזור.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בעניין הנשק הגרעיני, לפני כשבועיים התפרסמה בידיעות כותרת גדולה האומרת שארהב תשתמש בנשק גרעיני בעירק. מובן שקריאה יותר לעומק השורות העלתה שהיה איזה בכיר שאמר שאם לא תהיה ברירה אחרת, יכול להיות שייעשה שימוש בנשק גרעיני כלפי בונקרים שבהם נשק להשמדה המונית (את זה לא כל כך הבנתי, כי תמיד חשבתי שנשק גרעיני פוגע בעיקר בבני אדם ופחות בחפצים שסביבו).
ידיעות כאלה הן אולי ההפחדה הבעייתית של הציבור שיוצרת אחר כך תגובת שרשרת. בדיוק אותה הפחדה שמייקל מור מדבר עליה בסרטו באולינג לקולומביין. זה קצת מזכיר את הידיעות במדורי הספורט בסגנון ריאל מדריד מתעניינת ברביבו. ידיעות אלה בדרך כלל מוצאות את מקומן בעיתון לאחר שאחד העיתונאים מתקשר למועדון המדובר, מדבר עם איזה עוזר מעסה ושואל אותו על רביבו. השומע בדרך כלל מגיב בנימוס שמדובר בשחקן מעניין וכך מושגת הכותרת בדבר התעניינות ריאל מדריד ברביבו. בספורט זה מצחיק, בעמודי החדשות הרבה פחות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
צביק - אני מסכים איתך בכל מילה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
פלקטים - או בועות, כמו שאני אוהבת לקרוא להן - יש בכל מקום. אבל אם יש לך ביקורת על השמאל הליברלי דווקא, במקום לעשות לעצמך חיים קלים, היה מעניין יותר בעיני לקרוא אותך מתעמת עם בעל אג'נדה מגובשת, מאשר עם הגיגנית אינטרנט בינונית. נניח, מעניין לשמוע מה דעתו של סאלם העיראקי, הידיד [עם כאלה ידידות מי צריך אויבים] של אימשין הלוחמת, לגבי הניסיון לאכוף משטר דמוקרטי בארצו באמצעות הפצצות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עד כמה שאני מצליח להבין הצביק לא יוצא נגד שום אג'נדה של שמאל ליברלי.
להיפך, הוא מתריע נגד ניסוחים פלקטיים וחסרי שיח פרודוקטיבי שהורגים את השמאל הזה מבפנים.
ואם יורשה לי, שאלה אישית.
יוענה הגיגנית אינטרנט בינונית
אימשין עם כאלה ידידות מי צריך אויבים?
למה כל הדם הזה בעיניים? זה מוסיף איזשהו שיק לטיעונים?
אני יודע, אני יודע, אל תגידי לי - אני חי בבועה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני קופצת ישר לתשובה אישית לשאלה האישית - אם הצביק ירצה לבאר את דבריו, יתכבד ויעשה זאת בעצמו. ובכן, בוא נאמר שככל הנראה יש לנו הבדלי סגנון, מר מה-שאני-אוהב-באשתי-זה-את-הניצוץ-בעיניה-כשהיא-רואה-אותי. אתה אוהב ניצוץ נרקיסטיסטי בעיניים, אני אוהבת דם.
סתם. אני מנסה לבדוק את עצמי, האם הביטויים שבהם השתמשתי היו חריפים יותר מאלו של הצביק בעצמו [מאמר מעצבן, התרסה צדקנית], או של אימשין בנוגע לפוסט הנל של הצביק [קשקשת של תוכים, פטפוט טפשי]. נדמה לי שלא. אם הגיגנית אינטרנט בינונית נראה לך חורג מהמסגרת הסגנונית שקבעו עמיתי לדיון, אולי כדאי שתבדוק את עצמך, אם זה אכן הסגנון שכה מציק לך, או אולי תוכן הדברים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חבל שאין בך קצת יותר אהבה (דם לא נחשב).
אולי היית מבינה מה שאת קוראת אחרת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם אני אסקפיסטית לגבי התגוננות העורף במלחמה הזו. אני אסקפיסטית וכן מתביישת בזה. לא ריעננתי מסכה, לא קונה חומרי איטום. אבל לפחות אני יודעת שזה נובע מעצלנות ולא מפלצנות.
מספיק להיות עצלנים. לא צריך מילים גדולות ואידיאולוגיות בשביל זה. והאמת, אתה מבזבז תחמושת אינטלקטואלית יקרה על לענות ליוענה (המתוקה באדם, וסליחה שאני לוקחת אותה כסמל).
מעלי הטיעונים האסקפיסטיים לא רוצים שתטיח בהם חזרה שאלות על הטקטיקות של בוש או פאואל. חבל לך. הם רוצים להרגיש יפים, נינוחים ונכונים. שזה ההפך ממה שעושים אנשים שנמצאים במלחמת קיום - מקומטים, עצבנים ולמודי סבל.
ואולי זה סתם הגראס שדפק להם את הראש.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אסקפיזם זה טוב ויפה, אבל אני ממש לא חושב שיוענה אסקפיסטית. היא מעורבת, היא לוחמת. לדעתה (אני חושב) יש לה משהו אמיתי להגיד על המציאות. אני חושב שאין לה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צביקה, לצערי רצונך להתגרות העבירך על דעתך האינטלקטואלית. נראה לי שקריאה אמיתית של מה שכתבתי מנהירה לחלוטין שאין קשר בינו לבין מה שכתבת אתה.
למשל נשק אטומי, שתהית על מה לעזאזל אני מדברת, בעוד אני רעדתי מפחד כשבחדשות לפני שבועיים היתה כותרת כזו. למשל לדבר על האויב שבסוגריים בעוד הבטחוניסטים לא - הרי אתה בעצמך, באיזו ביקורת במיקסר, דיברת על הדרך של הרמבם למידה הטובה. מקצה אחד, יש לקחת חזק לקצה השני כדי להגיע לאמצע. מה לעשות, שהקצה האחד, זה של האויב, מונכח כאן בצורה מלאה ומוחלטת, ואילו הקצה של הבטחון המופרז והנערץ הוא מה שאיננו כלל מסוגלים לראות נוכח. אין טעם להנכיח את האויב, כי הוא כבר נוכח. יש טעם להנכיח את מה שמסביב.
אשר לשאר, רק אי הסכמה מותרת. לדעתך המלחמה על עירק מצילה את העם העירקי מרודן מסוכן. לדעתי אין מקומן של ארצות להתערב בנשק זו במשטרה של זו. שלא לדבר על הצביעות בטיעון הצלת העם העירקי, שסובל בעיקר מהחרם שהטילה עליו ארהב לפני עשור, שמונע ייבוא תרופות ומוליך למיתתם של מאות אלפי ילדים בשנה, לפי נתוני האום.
האינתיפדה, למשל, היא מקרה מורכב. מי יודע, אחרי שנגמור את הכ
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
האינתיפדה, למשל, היא מקרה מורכב. מי יודע, אחרי שנגמור את הכיבוש, מה יהיה כאן. לא פשוט, מול הצד השני. התקיפה בעירק, לעומתה, היא מקרה קל וברור - לא נתקוף, לא תהיה מלחמה. היוהרה של רבים בארץ ובארהב, שמניחים שזכותם להיכנס בעירקים (וודאי להרוג אלפים, כדרכה של תקיפת אוכלוסיה אזרחית) כדי להציל אותם מרודן אכזר, כדבריך, היא בעיניי העיוורון המשתיק. ושיח מורכב אני דוקא אוהבת, ואפילו מהמקום שלי מסוגלת ואוהבת לנהל אותו. מה שכתבת לא היה תרומה לשיח מורכב, סתם עיוורון פוליטי מגובה בעוינות אישית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
שיח מורכב את דווקא אוהבת. אבל איפה בכתיבה שלך יש יותר ממניה מרובת כשרון של גווני השחור והלבן? האם אני כקורא אמור לנחש כי תפיסת העולם שלך מורכבת יותר?
ולגבי הקלות והבהירות של מקרה עיראק, אין לי אלא לחלוק עליך. יש למלחמה הזו השלכות שמעבר לכמות האנתרקס שיש בידי סדאם חוסיין, או כמות הדולרים שחברות הקידוח האמריקניות תוצאנה מהחוזים נטולי המכרז שלהן. ישנה שאלת התמיכה האמריקנית (בכוח צבאי) בדמוקרטיזציה של המזרח התיכון, והעובדה שמדיניות בוש כלפי עיראק מתדלקת מהלכי דמוקרטיזציה בסעודיה ובנסיכויות הנפט של חצי האי ערב. ישנה שאלת האחריות של הדיקטטורות הערביות למה שקרה ב-11 בספטמבר (ושאלת האחריות האמריקנית, בוודאי תוסיפי) והזכות של ארהב להכתיב מדיניות למדינות שמדיניותן הנוכחית מייצרת פונדמנטליזם ומנתבת אותו לטרור. לו היו הדברים כה פשוטים, הרי שתנועת המחאה הפנים-אמריקנית והאירופית היתה מצליחה לגייס אליה תומכים שגלו מעיראק, ולו מאלה שגלו בטרם עלה סדאם לשלטון. והיא אינה מצליחה. הדעות בהן החזקתי בטרם התחלתי לעקוב אחרי פעילות תנועות המחאה והרכבן השתנו בוודאי לאור הנתון הזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אשר למידה הטובה והרמבם, הרי שהרצון להיות אחר הוא שעומד בבסיס העניין. מיזנטרופ לא יהפוך לאוהב אחרים ועצמו אם מחר בבוקר ייזרק לתוך חדר בו כולם דלוקים ומאוהבים בעולם. אם בכלל, תגרום לו אותה חוויה לשנוא את האנשים עוד יותר. האדם עצמו צריך לרצות להיות אחר. גם כאן, אם כל כוונתך היא להציב דמות קיצונית מגוחכת ואטומה מול המגוחכים והאטומים של הצד השני, הרי שלדעתי את טועה במישור הטקטי. ואם אצלך האויב ממורכא והביטחוניסטים קיימים, הרי שלדעתי את טועה בהכרת המציאות.
עד כאן אשר לעיוורון הפוליטי. אשר לעוינות האישית, הרי שאני עוין רק את ההתרסה הריקה שאני שומע בראשי בכל פעם שאני קורא את הטורים שלך. כשאני קורא אותם אני חש שהכותבת הזו צדקת גמורה כל-כך, שמלבד בוז למי שטרם חזר בתשובה מלאה אין היא מסוגלת להביא דבר. מהטון הזה אני נעלב, בהחלט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, אין ביכולתי לשלוט בדברים שמעליבים אותך. אני חושבת שרוב רובם של האנשים שקוראים את הדבר, רואים דוקא את המורכבות שלהם. וצדיקה גדולה מעולם לא התיימרתי להיות. אני מנסה לתקן את העולם ואת עצמי, בדרכי שלי ומתוך אמונותיי. לכל היותר אתה יכול לחלוק עליהן. אבל זה לא מה שעשית בבלוג.
חוששני שממש פיספסת את הדברים, אבל נחמתי בכך שרבים אחרים לא פספסו אותם. ואולי בפעם הבאה, מי יודע, אם לא תתן לדברים שאינם קשורים לנווט את ההגיון, אולי תבין מה כתבתי. אולי לא תסכים, אבל לפחות תבין. ניכר שכאן, לא כך היה המקרה. נתראה בשמחות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: