סובב לו סובב לו חתולי נחמד
נכתב ב31/10/2006 19:25

(נשבעת לכם שבבתי הילדים פה יש שיר שמתחיל ככה)

אני מניחה שהדלת הכי גדולה בעברי נחה בתחילת מפץ הבועה הגדול, לו רק הייתי מתחנפת יותר ואחראית יותר בימי מחלתי יש מצב שגם היום הייתי עובדת הייטק שמגיעה בשמונה בערב הביתה, במקרה הטוב, גם לא סביר להניח שהיינו גרים פה, אין לי מושג מה גזר היה עושה, אולי זה מה שהיה גורם לו לסיים את התואר, אולי לא, יש סיכוי גדול שלא היינו מאמצים את החתולים ובטוח שלא הייתי לומדת תואר שני ותעודת הוראה, ומי יודע אם היום הייתי יותר אומללה או יותר מאושרת?

כיום אני מרחמת על האנשים שלא מגיעים הביתה לפני שהיום מסתיים, החיים האלה נראים לי ממש מזעזעים ואני שמחה שנפטרתי מהם, גם במחיר כלכלי ופיזי.

עוד דלתות?

חשבתי כמו ג'וליאנה על החברים שקדמו לגזר אבל לא נראה לי שהיה באמת סיכוי שהייתי מוצאת את עצמי נשואה למישהו מהם, אולי אם א' לא היה מאוהב בבחורה אחרת היה מצב איתו אבל קשה לי לקרוא לבחור שהייתי איתו פעמיים "דלת".

אם הייתי שומעת להורים שלי ונפרדת מגזר בגלל היותו חילוני אני חושבת שעד היום הייתי רווקה, הוא באמת הנפש התאומה שלי ובלעדיו (כמאמר הקלישאה) אני חצי בנאדם.

הם מפחדים
נכתב ב17/7/2006 20:20

קלינמן העביר לי את שרביט הפחד, אז הנה זה בא:

1. סרטן - אין מחלה שמפחידה אותי יותר, בעיקר כי התחמקתי ממנו כ"כ בזול בפעם היחידה שהוא בא לבקר, וכבר עברו חמש שנים, מה שנחשב לזמן שבו הוא נוטה לחזור, למעשה עוד חודש עוברות שש שנים, ועדיין אני מפחדת שיום אחד הוא ישוב.

בשביל זה אני מוכנה לסבול את כל ניתוחי הורדת הנמשים שרק יעשו לי, למרות שאני מתפתלת מכאבים ומתמוטטת מהם נפשית כבר, ולמרות המוגלה שיש לי בנקודה האחרונה שירדה.

2. שגזר ימות, אני באמת לא יודעת מה אעשה בלעדיו.

3. פעם פחדתי משיחות טלפון, אבל עבר לי. וגם מגשרים שיש בהם סיבובים (נו, מחלפים כאלה, של 270 מעלות וכדומה) היום אני פחות היסטרית מהם אבל פה ושם הנהיגה מפחידה אותי, למרות שאני נהגת ממש מעולה, ונוהגת המון (מינימום 400 ק"מ בשבוע, לרוב הרבה יותר), בעיקר כי כל כך הרבה נהגים פה הם סכנה על ארבע.

עכשיו נותר להעביר...

(פתאום גיליתי שחצי מהרשימה שלי כבר לא ממש פעילה...)

זוש שבטח תעשה מזה מטעמים

פי שבטח תעשה מזה בדיחה

ומרקופריד היקר