מונולוג
נכתב ב22/2/2004 23:20

סליחה מראש על ההפשטה.

שיחת יחיד.

בא לידי שימוש בעיקר בדרמה (=הצגות) אבל גם בשירה לירית (למשל שירת דבורה) ובאפוסים.

דרך לגלות לקורא את מה שמתרחש בנפשו של הגיבור ושאר דברים שאינם נחשפים באמצעות העלילה עצמה.

ישנם רומנים שהם כל כולם מונולוג של הגיבור ("כל החיים לפניו", אם לציין אחד).

רומנים המסופרים בגוף ראשון מכילים לרוב הרבה מונולוגים.

יש מונולוגים שיש להם נמען (דמות אחרת, למשל) ויש שלא.

ישנם המחלקים את המונולוגים לחמישה סוגים:

1. מונולוג טכני (מילוי מקום).

2. מונולוג אפי (מספר משהו שקרה מחוץ לבמה וחשוב למתרחש עליה).

3. מונולוג לירי  (דמות החושפת מצפונות ליבה).

4. מונולוג רפלקסיבי (מחשבות על מצבים).

5. מונולוג מתהפך (דו שיח עצמי).

בנוסף ישנם המונולוג הדראמטי (פואמה בה יש אפיזודה אחת ודמות מדברת אחת), מונולוג מושמע (דיבור כביכול אל שומע), מונולוג פנימי (הרהורים פנימיים של הגיבור) ומונולוג תיאטאוני (מונודרמה).

ואני?

לי נמאס כבר לשאת מונולוגים, בא לי איזה דיאלוג עסיסי ופורה.

נראה לי שאני חייבת לכם קצת הבהרות
נכתב ב8/1/2004 17:48

אז ככה:

כשגזר הציע נישואין היה ברור שאנחנו מתחילים את חיינו בקיבוץ.

קודם כל כי גזר מאוד אוהב את המקום, והיה רוצה להישאר, ולי לא היה אכפת לנסות, אז היה הגיוני לתת למקום צ'אנס.

ודבר שני בגלל שלגזר היתה פה דירה, ועבודה, ותואר שהוא עוד צריך להשלים (רק עוד קצת ודי, קצת שנמתח שנתיים).

ודבר שלישי בגלל שלי בדיוק נגמר החוזה על הדירה, ולא היתה לי עבודה, והלימודים שלמדתי היו עד בערך חודש מיום החתונה.

כך שלמעשה אני הייתי פרפר חופשי והוא היה פרח שגדל בשדה, והגיוני יותר שהפרפר יגיע למקום מגוריו של הפרח.

אני, מבחינתי, חשבתי שאולי יהיה לי פה טוב לכמה שנים (מלכתחילה היה ברור שלא נוכל לגדל פה ילדים אלא אם תהיה פה הפרטה שתהפוך את חדר האוכל לקשר, ואז אפשר יהיה לגדל אותם פה עד גיל ארבע-חמש), והיה לי חשוב לתת לגזר את הסיכוי לבסס את מקצועו.

עכשיו, לבסס את המקצוע של גזר פירושו גם הנסיון שהוא צובר כיום בעבודה (שזה חשוב) אבל גם לעשות תואר, גזר בחר להיות מהנדס, ובשביל לעבוד כמהנדס אתה חייב להיות מוסמך, ובשביל זה אתה חייב לגמור את התואר (!), אני יודעת שיש מליון מקצועות שתואר לא חשוב בהן, או שהוא רק מקל על הקבלה או משנה במשכורת, אבל במקצוע הספציפי של גזר התואר מאוד מאוד חשוב, לצערי.

עכשיו, אחרי שנה שלמה שאני פה, שום צעד (משמעותי או לא משמעותי) לא נעשה באשר לתואר, אפילו לא טלפון שולי לאונ' כדי לברר אם הם דורשים ממנו עוד דברים מלבד הפרוייקט והאם אפשר להמשיך את הפרוייקט המותחל או להתחיל אחד חדש, ושאר שאלות בסיסיות.

וכן, אני יודעת שאני יכולה להרים את הטלפון בעצמי, אבל זה קצת חסר פואנטה, כי אם גזר לא מוכן אפילו להתקשר לברר, הרי שהוא בוודאי לא מוכן לנקוף אצבע ולשבת על הפרוייקט האמור.

עכשיו, לי רע בקיבוץ, מאוד מאוד, וההצדקה היחידה להישארות פה היא שלגזר טוב, גם אישית אבל גם מקצועית, ושלנתק אותו מפה פירושו לנתק אותו מהמקצוע שלו, לפחות כל עוד אין לו תואר (יש סיכוי אפסי שהוא יישאר במקום עבודתו אם הוא יעזוב את הקיבוץ), אבל אם גזר בעצמו לא מוכן לעשות אפילו שיחת טלפון פשוטה בשביל ה"קריירה" שלו, למה אני צריכה להקריב את כל האושר שלי למענה???