היום קראתי משהו שהצחיק אותי. מערכת וואלה מפרסמת שהמדור המדובר ביותר במדינה "אני סלבריטאית" זה שמפורסם בפנאי פלוס, מי שכותב אותו באמת זה יובל אברמוביץ. מצחיק כי זה מדור חביב ומצחיק וחושפני ואני מאוד שמחה שכותב אותו מי שכותב אותו. מצחיק כי אני מקבלת כל מיני אימיילים של אנשים שחושבים שזו אני כותבת וזה לא. מצחיק כי אם זה הוא, הוא מתחזה שם לבלונדינית וזה גדול.

מצחיק כי אומנים מנסים תמיד לשמור על חזות מאוד מאוד מסויימת ובעצם לא להראות את הפרצוף האמיתי שלהם וזה מגעיל אותי. התחלתי להבין את זה כשהנחתי איזה טקס "נוצץ" ביותר לפני כמה שנים. עמדתי מאחורי הקלעים עם כמה מהאומנים הגדולים ביותר בארץ, אנשים שגדלתי על השירים והמשחק שלהם. מאחורי הקלעים יכולתי לראות את החולשות שלהם. יכולתי לצפות בהרגלי השתיה של אחד מהם שכשהוא עולה על הבמה, עומד מאחורי הקלעים עוזר עם וודקה וצינגלה והוא כל פעם קופץ לשלוק. בן זוגי להנחיה היה איש באמת מאוד מפורסם שלא הפסיק לשאול אותי אחרי כל קטע קריינות "איך הייתי? איך הייתי?" ראבק אתה מי שאתה ואתה עושה את זה יותר שנים ממה שאני חיה, מה נסגר איתך? יצא לי לראות את הגברדיה הישנה, איך הם מסרבים להבין שהם כבר זקנים, מנסים להוכיח על הבנות הצעירות (קרי: אנחנו) שיש להם עוד את זה,חוזרים על קטעים ישנים שלהם, ליטוף פה, נגיעה שם, זה כל כך עצוב.

גם הדור שלי לא חף ממסיכות. כל הגיי'ז שמנסים בכל הכח לבנות את תדמית של אלילי הבנות. הזמר שיש לו חברה כל כך מתוקה וההצלחה שסיחררה לו את הראש עד כדי כך שהוא לא מוצא יותר את הרוכסן לאכסן את הזין שלו לכמה דקות. המניירות של הכוכבות, המניירות של המעצבות שכל כך מנסות לעשות הוליווד וכל כך לא מצליח להן.

אבל כלפי חוץ הכל זוהר הכל תמים. אין סמים, אין משלשלים, אין ספידים, אין סקס עבור תפקידים, אין עולם תחתון ואיומים.

אז שמחתי שיש איזה "זבוב על הקיר" שקיבל חשיפה יפה ללחשש מה קורה בבועה הקטנה בה הוא נמצא, כי הקאסט שלו הוא סוג של תמצית מייצגת של מניירות כוכבניות.

אני לא רואה את זה כרכילות אני רואה בזה תלישת המסיכה הצבועה שלהם מהפנים היפות והצבועות שלהם. אולי בגלל זה הקטע של הריאליטי שאו כל כך חזק עכשיו (למרות שהוא לא מראה אמת) אולי בגלל שקצה נפשם של אנשים במתקתקות, אולי אנשים רוצים מציאות.

התעשייה בה אני עובדת כבר כמה שנים, מטרתה למכור אשליה. אני לא יוצאת כנגד האשליה כי אני מאמינה בשאיפה לשלמות בכל תחום וגם כשזה נוגע למראה החיצוני. אני מאמינה שאשה צריכה לטפח את עצמה ולהשאר סקסית ויפה בכל גיל  ומצב רוח בחייה. אני מאמינה שצריך לשמור על כושר גופני, על משקל סביר, אני מאמינה שצריך לחפוף את הראש ולצבוע את השיער כשמתחיל הלבן לבצבץ (שיער שומני ועם שורשים זה דוחה). אני מאמינה בטיפוח, בלהציץ לעיתוני אופנה (בעיקר מחו"ל ) ולהתעדכן, להכיר את גופך ולדעת מה מתאים, בקיצור להיות שיקית בכל מצב.

אני לא מאמינה ברמאות !

זה מה שהתעשייה עושה בשנים האחרונות. מאז שנכנסו המחשבים לעולם הצילום המציאות לא באה לידי ביטוי בעיתונים. מילא אם מורידים לאילנית לוי את השומה ומחליקים לה את העור, מילא אם מחליקים צלוליטים וחצקונים בתחת, אבל להצר היקפים זה מחליא.

אני לא מכירה דוגמנית אחת שהופיעה על שער של מגזין בשנים האחרונות , כולל אותי ולא עשו לה דיאטה קלה וקוסמטיקה מחשבית. אני חושבת שגוף האשה יפה, סקסי והגופות של הדוגמניות גם ככה לא ממש תואמים את המציאות (עקב עבודה מאוד קשה, אבל על זה כבר כתבתי), אז למה צריך לשפץ את היריכיים, למה צריך להצר אגן? למה למכור משהו שכל כך רחוק מהמציאות?

קייט וינסלו הצטלמה לשער של מגזין מסויים ובלי לשאול אותה, צימצמו אותה. היא חטפה קריזה ופרסמה את ההונאה ( You go girl ) עצבן אותה שהיא צריכה לשקר בכדי לרצות חבורה של גברים חרמנים ולהטעות בחורות צעירות שירעיבו את עצמן בגלל השער הזה. היא רצתה להעביא מסר ברור, לוקחים אותי לתפקידים למרות משקלי הנורמלי.

השאלה היא איפה עובר הקו?

בתצוגות אופנה של בגדי ים הבנות שעוד לא שיפצו את הציצי (טוב יש גם שתיים וחצי עם טבעי) מוסיפות תמיכה נוספת בדמות ריפוד מסיליקון. איפור הגוף גם הוא מאוד פופולרי: פיזור סומק בקו הציצים בכדי לקבל אשליה של עומק, צביעת היריכיים מבחוץ במייק אפ חום ומקדימה במייק אפ בהיר והרבה שימר (מבריק) ליצור אשליה של רזה (פיסול הגוף), איפור דומה ניתן לעשות גם בקוביות של הבטן (לא זוכרת את המילה בעברית). כאשר המציאות היא שונה לחלוטין.

מה התוצאה? אנורקסיה, סמים, משלשלים, גל של בנות בהוליווד שהפכו בולמיות (בארץ פשוט זה עוד לא סקסי לדבר על זה אבל תאמינו לי שיש ולא מעט) לינזי לוהן, ניקול ריצי, פאולה עבדול, סטאר גו'נס הן רק חלק מהבנות האלה. ושוב גם בארץ כשאתם פוגשים דוגמנית מאוד מאוד רזה תשאלו את עצמיכם למה, במיוחד אם היא עברה את גיל 30.

לא מזמן הופיעה אחת הדוגמניות המפורסמות בארצנו עם בטן קטנטנה על המסלול (זה לא היה כל כך נורא), היא הודתה שצמה 3 ימים אחרי זה בכדי להגיע לצילומים רזה יותר ( ואני מאמינה לה) דרך אגב, לצום משמעו לא לאכול ולשתות הרבה תה משלשל.

מה קרה לגוף בריא ומחוטב, מה קרה ללחיים וורודות ושיניים צחורות ולא מקופסה, מה קרה למציאות ולמה אנחנו בורחים ממנה?

אחת הבעיות במקצוע הזה, דוגמנות, זה גביית הכספים. כשעובדים דרך הסוכנות היא גובה את הכסף ומנקה אחוזים. הבעיה היא שמה שנשאר לדוגמן ביד זה סכום נמוך יחסית במיוחד אם העבודה הגיעה דרך משהו שפנה לסוכנות בארץ והיא הפנתה את העבודה לסוכנות בחו"ל, מפני שאז הסוכנות בארץ לוקחת את האחוזים שלה והסוכנות בחו"ל לוקחת את האחוזים שלה, ולדוגמנית נשאר כסף למסטיק בזוקה וגם אז הכסף מגיע כעבור 60-90 יום.

לכן, כשפונים אל הדוגמנית ישירות וללא תיווך זה תמיד מבורך. הבעיה עם צורת ההתקשרות הזו היא גביית הכסף. מסתבר שגם כאן זה אותו הדבר כמו בארץ. התירוצים העלובים של "גם לי עוד לא שילמו", "אני אתקשר אליך", "אני תקוע קצת עם כסף" ודומיהם, מוציאים ממני את הצד הקרימינלי. מעניין לי את התחת הקטן שלי שלא שילמו לך, אני את העבודה שלי עשיתי.

בארץ כל הדוגמניות עובדות עם מארגני תצוגות מסויימים שידועים במוסר תשלומים נמוך. מספר דוגמניות על מקומיות הגיעו איתן לבית המשפט ועדיין ממשיכות לעבוד איתם.

אני סיימתי את חלקי בתצוגות הקניונים וועדי העובדים. עם כל הכבוד לגלית גוטמן, ושאר מלכות היופי אני חושבת שבגיל מסויים ובמעמד מסויים יש לפנות את הבמה למתחילות, גם להן מגיעה עבודה.

בקיצור, עשיתי כאן צילומים למקום די רציני, הקמפיין פורסם ועכשיו לא משלמים לי החארות.

אין לי כח להתעסק עם זה, אני רותחת. שוב להתחיל עם עו"ד ותביעות, בעסה. טוב, אני הולכת לקבוע איתם פגישה.

חארות.

דרך אגב, הפוסט הקודם, תשובות לשאלון השבועי, פורסם בטעות בתחתית העמוד הזה, למי שזה מעניין אותו.