מסיבה בצוללת
לא היה משהו מיוחד שראוי לציון...
חוץ מדבר אחד: אני חייב(!) למצוא את הבן אלף שעושה לי שכפולים גנטים!
היום נתקלתי (במלוא הכוח.... :\) במישהו שנראה כמו שכפול כושל שלי...

בקיצור, היה כיף.

אקס, תפסיק כבר!!שמור   בטל

התוצאות...
בן של זונה, אני כן מורשה לעריכת הבלוג!! אל תמחק לי פוסטים!!

כמות האנשים שהצביעו עבור אופציה מספר אחת: 3.
כמות האנשים שהצביעו עבור אופציה מספר שתיים: 1.
כמות האנשים שהצביעו עבור אופציה מספר שלוש: 2 (+ אמא = 3).
כמות האנשים שנמנעו: 2.
כמות האנשים שהצביעו: 8 + אמא.
תודה לכל המשתתפים.

מכיוון שאין לי כוח לנסוע לזכרון, ומכיוון שקייט נוסעת לחגי (?!?), אופציה מספר שלוש נבחרה.
One problem though, קאטי הפ33ה לא באה לירושלים. זנות.

אני רק מקווה [מאוד :\] שאני לא טועה בתאריך, והיום המסיבה בצוללת.... מקסימום אני גם אלך לחגי ().שמור   בטל

סקר
מה לעשות?
1) ללכת עם בת13 ועוד כמה למסיבת יומולדת של מיטל (מיטאליקה וחצי חשמלית) בזכרון.
2) ללכת לר"ג למסיבת פארק עם קייט.
3) להשאר בי-ם, להפגש עם קאטי הפ33ה, וללכת למסיבה בצוללת.

הצביעו והשפיעו.שמור   בטל

זהו

no more מתכונת במתמטיקה.

הלך בסדר.

לא ניכנס לפרטים.

אני מתחיל לנסות את האופציה החדשה של מנויי הפרו - העיצוב תבנית.

אין לי מושג איך זה ילך, אז אל תבהלו אם תראו משהו מוזר....

אני משתגע מהבית הזה

אני ברצינות שוקל להעלם לסוף שבוע הקרוב, אחרי המתכונת במתמטיקה.

פשוט לנעול את החדר ולהעלם.

ללכת לאנשהו.

להתנחל אצל איזה בן אדם נחמד [יש מתנדבים?] ולחזור ביום ראשון.

אבא יכעס? שיכעס.

אמא תדאג? שתדאג.

לי נמאס.

חתונה

מזל טוב לזוג החתולים של ישראבלוג!!

Seacat וstreet_cat מתחתנים!!

אקס, קול חתן וקול כלה, קול ששון וקול שמחה...

מבחן אי קיו

בלעעעע!!

כמה כניסות מאותו החיפוש?!?

יא אהבלים! זה איי קיו!

אקס, תגוונו

נ.ב.

אגב כניסות, עברתי את ה20 אלף.

חי

אני חי, אך חסר חשק לכתוב.

כשישראבלוג יסתדר לחלוטין, אני אשוב במלוא אוני.

עד אז, רק קורא (ומדי פעם מגיב :)).

אקס

מפחד

במרץ 2006 אני אמור להתגייס [אין תאריך מדוייק, אבל לפי התאריך לידה שלי, זה מה אמור להיות] - אלא אם כן אני אקדים [כדי לא לפספס את תחילת השנה האקדמאית כשאני משתחרר].

זה עוד 22 חודשים. זה ממש לא הרבה זמן.

אני לא חושב שאני קולט מה זה, להתגייס. להיות במסגרת של צבא במשך שלוש שנים.

אבל לא זה מה שמפחיד אותי.

מפחיד אותי לאן שאני עלול להגיע.

להגיע לגיהנום.

לחפש נגמ"ש אבוד, ולקוות שהוא רק טעה בפנייה.

איך הם עומדים בזה?

ללכת לשרת בסביבה כל כך לוחצת?

אני פשוט אקרוס.

אבל לא זה מה שמפחיד אותי.

מפחיד אותי מה יקרה אם אני אהיה בנגמ"ש שליד. הידיעה ששישה חברים שלך הלכו לבלי שוב. מזה אני מפחד.

מפחיד אותי שזה יקרה למשפחה שלי. לחבר שלי. למכר שלי.

בהלוויה של אדם אני בכיתי.

למרות שלא נפגשנו המון זמן, והתרחקנו נורא, בכיתי.

כאב לי, מאוד. הוא היה חבר טוב שלי, למרות הכל.

עדיין עולים בי פלאש-באקים מהזמנים שבילינו יחדיו.

כשהיינו יושבים על המחשב שלו, משחקים איזה משחק עלום שם.

על אדם כאב, ועדיין כואב, לי נורא.

מה יקרה לי אם זה יקרה למישהו יותר קרוב?

מה אני אעשה עם עצמי?

הידיעה, שאי אפשר לעשות כלום.

אי אפשר להגן על כולם.

גם אם אני לא אתגייס [אבא מציע שאני אטוס ללמוד בחו"ל. לפי הטון שלו, זה לא לגמרי בצחוק], עדיין אחרים יתגייסו.

עדיין אחרים יתהלכו ברחוב.

אין מה לעשות.

מתן, בעלי היקר, הפוסט הזה מוקדש לך.

אתה עכשיו נכנס לחיים הצה"לים שלך.

תשמור על עצמך.

משתגע

היום דיברתי עם שלושה אנשים שונים.

שלושה אנשים עם בעיה כלשהי.

אני מנסה לעזור להם, אבל הם פשוט נסוגים.

אני רוצה לעזור להם.

כל אחד מהם חשוב לי בדרכו שלו.

אבל הם לא נותנים לי לעזור.

למה?