בוקר יום שלישי..
קמה ב6:00 בשביל להספיק לרכבת לבסיס..
הפעם ישנתי בבית ולא אצלו.
עובר יום ארוך, יום מעצבן.. שוב חלל.. אחרי שכבר היה יום לפני זה אחד.. הם לא מפסיקים למות הא?
יוצאת מהבסיס, טלפון.. הוא בצד השני אומר בקול המתוק שלו "קטני אני מתגעגע.. את באה אליי?"
חיוך ענקי על הפנים שלי.. "כן.."
מגיעה אליו.. כרגיל הוא פוגש אותי בדלת עם הבוקסר החמוד שלו.. מלביש נשיקה ענקית על השפתיים שלי, מחבק אותי וקצת תופס בחזה, נו.. הוא מת עליו.
הוא חוזר למיטה.. כי הוא היה באמצע המשחק (כרגיל) ואני מורידה את הסנדלים הצבאיות שלי ונכנסת לחדר..
הוא יושב/שוכב עם שמיכה עליו, רק כפות הרגליים מציצות החוצה שלובות אחת על השניה, תוך כדי שהוא מרוכז בלהתקרנף על כל הדמויות במשחק.
אני רחוקה רק מטר מהמיטה והוא כבר מוריד את הרגל מהרגל השניה ומצפה לדיגדוג הרגליים שלי. אני כמובן תמיד מדגדגת אותו ברגליים.. מחייכת אליו.. והוא כהרגלו אומר לי "יפה שלי.."
בדרך למטבח אני כמעט מרחפת מעל הרצפה.. כי כיף לי.. ונעים לי.
מדליקה קומקום ומכינה לו קפה בדיוק כמו שהוא אוהב.. מדביקה פיתקית צהובה על הכוס וכותבת עליה "אוהבת הכי בגלקסיה, אירה".
נכנסת לחדר.. שמה את הכוס ליד המיטה.. והולכת להתקלח.
באמצע המקלחת נפתחת הדלת.. הקול שלו אומר בטון ילדותי למדי "קטניייייי"
פותח את הוילון קצת קצת.. כדי לא להכניס לי אוויר קר לסביבת המים החמה שיצרתי לעצמי.. מנשק אותי, מחייך ואומר "גם אני אוהב אותך הכי בגלקסיה.."
אחח.. נמסהההה...
היה לי שבוע כזה מושלם שאני לא יכולה לתאר..
סתם רציתי לשתף רגעים קטנים של אושר.. וגם שזה יתועד לי להמשך בארכיון...
אוהבת,
אירה/פיונה/קטני (שלו..)