יבשת אחרת

הלילך פורח לאט,

הלילך מכחיל אי שם חרש..

הזכיר לך הזיות ביבשת אחת,

ואכזבות ביבשת אחרת.

 

וריחות תפוחי הזהב הכבדים

כבר באים להנות ולענות,

כבר באים להעניק ולהחניק-כעדים,

לחיים עם האירה הזאת.

 

אני מרגישה רע בזמן האחרון, מן הרגשה פיזית ונפשית שגורמת לעייפות ותחושת תיסכול.

אולי כי אף אחד לא מחבק אותי, אולי כי אף אחד לא מנשק אותי, אולי כי אף אחד לא אוהב אותי?

לא יודעת, אני מרגישה שנואה. אני מרגישה שאנשים לא נהנים להיות בחברתי, ובגלל זה הם גם אולי לא שואלים אותי מה שלומי? כי אם היו שואלים- בטח היו מבינים ששלומי לא טוב בכלל.

אנשים שוכחים ממני מצד אחד, ונזכרים בי מצד שני. כל המאפיה הרוסית שלי היא כבר לא מאפיה אלא מאפיונרים בודדים שלפעמים מתקשרים כשצריכים משהו. רק לנה ואני, עדיין מבצעות את הפעילויות הסודיות שלנו ביחד. אלבינה התרחקה מכל העולם, אבל זו זכותה.. אני לא אומרת שום דבר. היא נראית מאושרת, ואני שמחה בשבילה, בטקס סיום היא לבשה את השמלה שהיא קנתה כשהיינו בפולין.. וזה הזכיר נשכחות.

כל החקלאיסטים פתאום יוצרים קשרים, הנה לא מזמן אורי התקשר אליי וביקש שאבוא להדריך בקייטנה שהוא מדריך בה.. כי פעם הדרכנו ביחד, במד"צים :) הייתה לנו קבוצה של ילדים מעצבנים, שכשהוצאנו אותם לאילת, זרקו עליי עוגיות ואז התעצבנתי עליהם ולא דיברתי איתם, ואז הם ניהיו נחמדים ובאו לבקש סליחה.

אז החל מיום ראשון אני אדריך קבוצה של כיתות ב', שלושה ימים של פעילות עם בעלי חיים, אלקטרוניקה, פיזיקה וכימיה, שבוע הבא יום טיול למערת האצבע בכרמל ויום בריכה אחד (קייטנת מחוננים).

 

אני כמעט ולא הולכת לעבוד במקדונלדס, כי אני לא כותבת לביאנקה משמרות-ומן הסתם היא גם לא מביאה לי.

השבוע עבדתי ביום ראשון בלבד. שמתי שעון מעורר ל10:30 ויוני התקשר אליי 10 דקות לפני זה והעיר אותי כדי לשאול אותי אם אני עובדת היום, אמרתי שכן, והוא אמר שאופיר (הסופרוויזר) מגיע היום בשביל לדבר על המחדלים בסניף.

זה מעצבן שבסניף שאני עובדת בו יש כאלה דברים, המנהל משמרת היחסית חדש שלנו-מועייד, מרשה לעצמו יותר מדי, ומצרף להתנשאויות שלו את אחת העובדות שהצטרפו לסניף כחודש אחרי-מיטל. הוא כולו זונה, והיא כולה סנובית מתנשאת.

אני ויוני רצינו לדבר עם אופיר בקשר לכל מה שהם עושים בסניף. כי זה לא ייתכן שאני אגיע לעבודה ואראה את מיטל יושבת ומדברת בטלפון של הסניף (!) עם חברות שלה על איך היה אתמול בלילה, כל עוד היא בClock In - זתומרת, זה נחשב זמן עבודה, שהיא כבר העבירה כרטיס. בנוסף, שמנהל משמרת יעזוב את הסניף? בשום פנים ואופן לא!! שבת אחת, מועייד פשוט יצא מהסניף לחצי שעה והסיע את מיטל וחבר שלה לתחנה המרכזית בחדרה, כי הם "נתקעו" ולא היה להם איך להגיע לאוטובוס שלאילת. אחרי שהוא חזר לסניף הוא הלך לשירי ואמר לה במילים מאוד יפות ומנומסות שתשתוק ולא תדבר על זה. מיטל מקללת את איגור כשהוא מבקש לעזור בסגירה ולעשות דייב, היא מקללת את יוני וקוראת לו שמן ושתעודת המדריך שיש לו בסניף, לא שווה כלום. היא זונה מיטל הזאת, ומתייחסת טוב רק למי שבא לה.

מכיוון שאני בן אדם נחמד, לרוב.. היא והוא חושבים שאני חברה שלהם אז הם מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים, הנה.. יום שישי אחד, הם הכינו להם גלידת סנדיי ענקית והלכו לשבת בבק-רום.

בכל אופן, סיפרנו את זה למנהלת שלנו-אורטלכפרעליה, והיא העבירה לאופיר. אחרי שדיברנו עם אופיר, הוא אמר: "הדבר יטופל, והם יקבלו אזהרות... אם זה ממשיך תודיעו לי". היינו בהלם! WTF?! אתה אמור לפטר אותם או לפחות להעביר אותם סניף!! מה הבעיה שלך?! אחרי שאורטל שמעה על זה, היא התקשרה לשירי זועמת והראתה ביטויי כעס שלא העבירו אותם סניף, בצדק.

 

אנשים מתגלים לי כצבועים. דני, אתה הכי צבוע בעולם. זה לא ממש כיף שאנשים מתייחסים אלי הכי נחמד בעולם כשאני איתם, אבל ברגע שאני הולכת, הם מרשים לעצמם לומר עליי דברים מגעילים. במיוחד אנשים שסמכתי עליהם וסיפרתי להם הכל. פתאום הכל מתגלה כשקר, כרמאות.

ואולי החברים הבאמת אמיתיים שיש לי כבר אינם. אולי הבן אדם שאני חושבת עליו כל היום-גם הוא איננו.

אז אני חושבת לעצמי, אולי אני לא צריכה אף אחד? אולי אני אחיה בבדידות עם החתול שלי.. עם המאוורר שלי, עם הקטורת שלי, ועם אניגמה. די נמאס.

אמא אומרת שאני כזאת, ושאולי זו לפעמים אשמתי. זה שאני עוזרת לכולם ותמיד מקשיבה לכל מי שיש לו לקטר. אבל כשאני צריכה משהו, כולם נעלמים כלא היו. אני פשוט רוצה שמישהו יחבק אותי ויגיד לי שהכל יהיה בסדר, כמו שאירה נוהגת לעשות.

 

יש לי יום הולדת בעוד 9 ימים, אני - אירית אירינה קלמנוביץ', נולדתי ב6.7.88, ואהיה בעוד 9 ימים חוקית.

אני כבר צופה את היום הזה, אני יודעת שאף אחד לא יזכור את זה. אני יודעת שהטלפונים היחידים שאני אקבל יהיו מסבתא שלי, מדוד שלי, מסבתא שלי השניה שבאוקראינה, ומיוסי. הודעות במסנג'ר? אולי מאיתי, וחן. כי למי עוד אכפת ממני בכלל?

טוב לפחות את היומולדת הזה אבלה בחברת ילדים בני 7 שיעריצו אותי וישירו לי שירי יום הולדת שמח. גם זה משהו.

צריך ללכת לקנות מושמושים ולהכין לחניכים החמודים שלי כל מיני דברים מתוקים שהם יאהבו, יש חולצה שכתוב עליה "מדריך" מאחורה, גורם לי להרגיש חשובה..

 

שולצה.

שמור   בטל

נכתב על ידי Irachka, 28/6/2006 13:39
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של great nothing ב-29/6/2006 14:35

6,948