היפ. בדרכים

מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ'

מהיפופוטם וטווס יוצא היפופוטס.

(בגלל בעיות בירוקרטיות, ההיפופוטס יעלה לפה בהמשך)

ובנימה טיפה יותר אישית: המקום הזה נולד ברגע של געגוע, במקום נידח בצפון מערב ארצות הברית, באמצע הכלום. המקום הזה, בדיוק כמוני, בנוי מפאזל אחד שלם, (?), והתמונה המלאה מסתתרת מאחורי כל החלקים שזרוקים לכל עבר. אני כבר שנים מחבר חלק לחלק, ובונה את העולם שלי לפי סדר פנימי כלשהו. מנסה להכניס הגיון בכל הפאזל הזה. ההיפ. כבר בן חודשיים, עדיין מחבר חלק לחלק. גם אם זה לא נראה, החודשיים האלה עזרו לי לסדר כמה מהחלקים, להזיז אחד לפה, שני לשם, לחבר רגל לגוף ושמים לארץ. כל מי שקנה / קיבל פאזל במהלך חייו יצא מנקודת המוצא שכל החלקים נמצאים בקופסא. טריוויאלי, לא? לפעמים יש הפתעות בחיים. והחיים הם לא רק פאזל. בפאזל של החיים, לכל חלק יש יותר ממקום אחד, וכל חלק תלוי בשני. תזיז אחד, שני יזוז. ההיפ. בחור יסודי. עולם המושגים שלו הן נוסחאות, משוואות, אלקטרונים ופוטונים. כרגע ההיפ. חוזר על המשוואות. אולי לפאזל יש פתרון אחר, אולי זה רק קבוע שהשתנה. מנסה להכניס הגיון בכל הפאזל הזה.

ההיפ. הוא לא טווס, ולא זבוב. לא ציפור, ולא נמר. ההיפ. הוא גם טווס, וגם זבוב, וגם ציפור, וגם נמר. וכן, גם שבלול וגם איש. ריצ'רץ' יש רק בטלוויזיה. אני זה היסטוריה, ומדע, וחתול, ודשא, ובירוקרטיה, וריץ' וגם רץ'. ולו הייתי גרגר של חול.

כשהתחלתי פה לפני חודשיים, ישבתי במלון מבודד, באמצע הכלום, מול השולחן, והתחלתי לזרוק את החלקים על המסך, דרך המקלדת. היום אני במשרד, מסדר את החלקים. כרגע אני לא יודע איפה זה יגמר, אבל אני יודע שהחלקים ימשיכו לעוף פה במקום הצנוע הזה.

מישהי חכמה אמרה לי שהמקום הזה מוזר – אני מופיע רק בתגובות, ולא ברשימות. אז כן- זו הדרך שלי לאכול את העוגה ולא להשמין. ומה שקראתן פה עכשיו זה רק גיהוק רגעי – אני מייד חוזר לסוּרי, להתראות בתגובות – ביי, ההיפ.

ולפני שחוזרים לשגרע, עוד כמה דברים ברומו של:

לך, המשובחת – תודה על הכל. מקווה שגם נתתי ולא רק לקחתי. לפעמים, גם חמש דקות מספיקות כדי לדעת. ואני יודע.

לזו שחושבת שהשלמתי עם עצמי – אני שלם. לחלוטין. עדיין. אני חושב.

למשה, הנערה הדוקרת – כולנו אותו הדבר, תפתחי את הדלת.

לך, את עם המעגלים המוזרים – תודה על המילים ועל הזמן. יש לך את זה.

ולאחת, שלא קוראת פה – את כבר יודעת. את האחת.

אני מסתכל אחורה – וואלה – הטיפה האישית הפכה לים – אל תתרגלו.