נרצחה בחצר האחורית
אל תגידו לי שמַתִּי
מה אתם יודעים בכלל על המוות שלי.
המוות שלי יהיה יפה ואצילי
בשיבה טובה אני אמות
בשקט, עם חיוך.
המוות שלי לא יהיה מוות שקוף, נסתר,
שמסתתר בצלקות מגלידות
מסתתרות מאחורי שרוולים ארוכים.
המוות שלי יהיה יפה
ויאמינו לי שאני מתה
ויגידו כמה טובה הייתי
ומיוחדת
לא יגידו מסכנה. לא ירחמו.
אל תגידו לי שמַתִּי
אני בוחרת כל יום בחיים.
אל תספידו ותאשימו את מי שרק עכשיו נוח
להאשים.
אל תכניסו אותי לקבר פתוח
ותתנו לי לשמוע את ההבלים
שלכם.
מה אתם יודעים בכלל על הישרדות.
מה אתם יודעים בכלל על למות.
המוות שלי יהיה מפואר,
תהיה הלוויה גדולה מאוד
כולם יגידו, וואו, איזו נשמה.
איזו נשמה הייתה לה.
וכל מי שייצא ממני יבוא ויהיה עצוב
אבל ידע שהיו לי חיים יפים.
וכל מי שנכנס אליי
בלי רשות
לא ידע.
הם לא במוות שלי.
מה הם יודעים בכלל על המוות שלי.
נכתב ביום המוות של יעל גרינברג ז"ל, קורבן האונס משומרת. התגובות היו מלאות ב"אונס זה רצח של הנפש" וכו.
אני לא אוהבת כשאומרים את זה.
חודשים לא הצלחתי להתחבר
והנה אני פה
אז שתדעו שאני בסך הכל בטוב
אני עובדת אני קוראת אני מצליחה לקום בבוקר מהמיטה (רוב הזמן)
נרשמתי לקבוצת כתיבה אינטימית ומהממת של משוררת צעירה שאני מאוד מעריכה
התחלתי להיקשר בשיבארי
ועוד כל מיני דברים חדשים ומשמחים
מחר יש לי יום הולדת
לרוב זה יום שעושה לי דיכאון
מקווה שיעבור בשלום
חיבוק לכל מי שאני אוהבת מכאן
♡