מה היה קורה אם לא היית נכנס בדלת?
לא הצלחתי להעיף אותו, הגוף, היה חלש בגלל האלכוהול.
הוא הזמין אותי כן, לשבת איתו בחדר, לדבר.
בטחתי בו, אני מכירה אותו.
הוא סגר את הדלת "יש המון רעש" הוא אמר.
האמנתי.
בטחתי בו, אני מכירה אותו.
הוא התיישב לידי, ממש צמוד, היה לו קר,
"את תמיד חמה" הוא אמר.
אז האמנתי שקר לו,
אני מכירה אותו.
הוא קם, לאט, הוא אמר "תרגישי בנוח" שמתי ראש על הכרית,
הוא הציץ החוצה, כולם בחוץ. מחוץ לבית, החלונות סגורים.
רק אנחנו בבית.
הוא סגר את הדלת שוב, וניגש ליד המיטה, לאט.
מאז, כבר לא ידעתי מה לעשות,
רציתי לבעוט הוא תפס אותי,
ניסיתי לצרוח הוא סגר לי את הפה.
"אני יודע שאת רוצה, אל תדאגי זה בנינו"
לא רציתי, ולא רמזתי לו שאני רוצה אף פעם.
הוא התחיל להפשיט אותי, הוא הוריד את המכנס,
הוא התחיל לגעת בי, כלכך כואב,
עוד כולי סימנים.
פתאום נכנסת, הסתכלת לשניה ויצאת, אחרי כמה שניות נכנסת שוב, וראית שזה לא מרצון,
שאני מנסה להאבק בו, העפת אותו ממני.
כל מה שיש לי להגיד לך זה תודה, בלעדייך, לא הייתי יודעת מה הייתי עושה.
כל מה שנשאר זה לומר סליחה.
סליחה על זה שלא אוכל להביט בך בראש מורם.
אני פשוט מתביישת.
תסלח?
לכל הבנות שם, מהרגע הראשון שאתן מרגישות שמשהו לא בסדר,
תלכו, גם אם אתן בוטחות בו.
לכן אולי לא יהיה את ממי שיכנס באמצע ויציל אתכן לפני שזה ממש רציני.
בבקשה, תפקחו את העיניים
אחרת תהיו דפוקות לכל החייים.
MikA
בבלוג זה
בכל הבלוגים
