אומרים שזוכרים אדם רק אחרי שהוא נעלם.
אני הולכת להעלם מעיניי כולם.
להשאיר אחרי רק זיכרון מעומעם, של שקט.
אף לא דיברתי, ושמרתי בפנים כלכך הרבה דברים, כנראה שבגלל זה אני אהיה דפוקה תמיד.
צעקתם העלבתם, הרבצתם, ואני ביקשתי סליחה.
נטשתם, לא התייחסתם זרקתם, ואני אמרתי סליחה.
אז לא אני לא מצטערת, כי עליכם הבושה, עליכם הסליחה, ועליכם הצער.
איני מתחרטת על שום דבר שעשיתי,
ואפילו גאה בהחלטה שהחלטתי.
מחר נותר רק לחגוג את הלילה האחרון, ולילה אחרי, כבר לא אהיה.
אלך לישון, ולא אפקח את עיניי יותר.
זאת לאא התאבדות מבחינתי, וזה לא לוותר.
זה רק כדי שיהיה טוב יותר.
בשבילי ובשבילם.
אם אני גרמתי להם להתנהג כמו שהתנהגו כל השנים, הם לא יצטרכו כבר להגיב בכאלו עצבים, כי לא יהיה להם על מי להתעצבן ועל מה.
ואני, אני אוכל להיות בשקט אמיתי. ולא להיות היחידה ששומעת את הצעקות שבאות מבפנים.
בסופו של יהיה טוב:)...
,אז תמשיכו להיות מי שאתם זו העצה הטובה ביותר...תלחמו על החלום,ותלכו עם הראש למטה, אל תתנו לאף אדם לנסות להוריד אתכם למטה, כי למרות שאתם קצת שונים וזה קשה, אתם מסוגלים להמון דברים, ואתם מדהימים בדרך שלכם.
כאן אני אומרת שלום, בפעם האחרונה.
peace
MikA
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: