כמה זמן לא הייתי פה.
חשבתי כשהלכתי מהחיים בישרא, שעשיתי את הדבר הנכון, שאני לא צריכה לדבר על דברים.
אבל תאמת שזה היה חסר.
כלכך הרבה דברים קרו מאז הפעם האחרונה.
זאת נראה לי תקופה הכי שחורה בחיים שלי.
כבר יש לי 18 חודש ומשו', וכבר אני עוברת דירה.
אני לא מסוגלת להשאר עוד דקה אחת מיותרת בתוך הבית.
מצאתי עבודה ומצאתי דירה אני וחברה שלי, בפתח תקוה, משו' נחמד דווקא.
הבעיה היחידה עם זה, זה שהחבר עושה לי בעיות.
בפוסטים הקודמים כתבתי על מישו' אחר,
זה אחד חדש.
טוב גם זה סיפור בפני עצמו.
הוא גר פה, כאילו במעלה אפרים.
והוא עובד ולומד והוא אומר שהוא רוצה להיות קרוב אלי, ושהוא מפחד שמתי שאני יעזוב, אני יעזוב גם אותו.
זאת הפעם הראשונה שיש לי חבר שהוא באמת רציני, שהוא לא סתם מדבר הוא מוכיח ומראה לי מה הוא באמת מרגיש.
אבל אני זאת שפוחדת לא הוא,
הוא איתי בתקופה הכי רעה שלי, ואני לא בן אדם שכלכך כיף להיות איתו.
אני מעדיפה לשתוק ולהסתכל מאשר לדבר.
לרוב אני מחביאה מי אני, ומה אני מרגישה, למרות שעליו זה לא עובד בדיוק.
וזה ממש מפחיד אותי.
כל חיי אף אחד לא הצליח לראות את הדמעות מתחת לחיוך ולצחוק, הוא כן.
הוא יודע מי אני, זה קצת מפחיד אותי, לא יודעת למה.
וחוץ מזה, הוא באמת בסוף יגלה שאני לא מספיק טובה בשבילו אני בטוחה בזה, הוא מקסים, והוא טוב באמת טוב.
ואני לא יודעת להחזיק דברים טובים, אני רגילה לרוע, אני כזאת.
אני בן אדם לא טוב, פסיכית הייתי אומרת.
אבל הוא גורם לי לחייך.
אני יתן לזה צ'אנס עד שזה יגמר.
בנתיים מחכה לעוף מפה, להתחיל את החיים העצמאיים לי עד לצבא ושם במקום לחזור לבית פה, נחזור לפתח תקווה.
מבחינתי, הבית שפה כבר לא קיים, הכל מתפורר לאט לאט, ובסוף זה גם נופל עלי.
פריקה מטורפת.
שיהיה שבוע טוב.
תאמת, מאושרת.
שיר:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כמו כולם-רק שונה.