אני האמיתי
משהו מוזר קרה לי היום.
לא יוצאים לי שירים פתאום,
במקום שבהתחלה יצאו לי שירים
דפוקים ואז אני אשתפר,
אני כותב שירים טובים ומתדרדר.
משהו בראש שלי לא מסתדר.
פתאום אין משמעות למילים,
הם לא מסתדרות בתוך המשפטים.
הכל נתקע כלום לא זז.
מחכה לרגשות שיצאו,
וככה את השיר ייצרו.
אבל אני עדיין יושב עם הדף והעט,
יושב עם מצפון, עם ייסורים.
כאילו זה חטא.
זה כבר שבוע שלא יוצא לי כלום,
זה כבר שבוע שאני סתם יושב ומחכה,
פעם היית מתלהב מלכתוב שירים.
ככה הייתי פורק רגשות, עצבים.
אבל מאז שהישתנתי לטובה,
אני כמו כל אחד.
אין משהו שמאפיין אותי, שום דבר מיוחד.
אז אנשים פתאום מתייחסים,
שואלים , מתעניינים.
אבל הם לא מבינים שהם לא מדברים עם
אותם הפנים.
הם מדברים עם משהו אחר,
לא עם האישיות האמיתית,
בן אדם שונה , כי אין עוד אופציה אפשרית.
אני לא אותו מייק, קשה לי להסתדר עם זה.
אבל, אין עם מי לדבר על זה.
כולם עסוקים בעצמם,
כאילו לא פגשו אותי מעולם.
אז אתה יושב בצד, מרגיש את השינויי,
זה נמאס כבר וזה לא סובל דיחויי.
צריך לחזור למייק של אתמול,
להמשיך ככה אני כבר לא יכול.
אז שיניתי את סיגנון הדיבור,
אני כבר לא קופצני,
אני לא חיי באיחור.
אבל זה מגעיל להשתנות רק בישביל החברה.
אולי קשה להיסתדר בלי אף אחד,
אבל אין עוד ברירה.
רוצה לחזור להיות מייק האמיתי,
לא אכפת לי אם למשהו יש בעיות איתי.
אף אחד לא יכול לשנות אותי.
כי זה אני האמיתי!
Mike Negari
נו איך השיר?
תגיבו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mikkke