ז ויירא יהוה, אל-אברם, ויאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת; וייבן שם מזבח, ליהוה הנראה אליו. [בראשית פרק יב]

א ויהי אברם, בן-תשעים שנה ותשע שנים; ויירא יהוה אל-אברם, ויאמר אליו אני-אל שדיי התהלך לפניי, והיה תמים.  ב ואתנה בריתי, ביני ובינך; וארבה אותך, במאוד מאוד.  ג וייפול אברם, על-פניו; וידבר איתו אלוהים, לאמור. [בראשית פרק יז]

א ויירא אליו יהוה, באילוני ממרא; והוא יושב פתח-האוהל, כחום היום.  ב ויישא עיניו, וירא, והנה שלושה אנשים, ניצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו, ארצה. יג ויאמר יהוה, אל-אברהם:  למה זה צחקה שרה לאמור, האף אומנם אלד ואני זקנתי.  יד הייפלא מיהוה, דבר; למועד אשוב אליך, כעת חיה ולשרה בן. טז ויקומו משם האנשים, וישקיפו על-פני סדום; ואברהם הולך עימם, לשלחם.  יז ויהוה, אמר:  המכסה אני מאברהם, אשר אני עושה.  יח ואברהם היה יהיה לגוי גדול, ועצום; ונברכו-בו כול, גויי הארץ. כ ויאמר יהוה, זעקת סדום ועמורה כי-רבה; וחטאתם כי כבדה, מאוד.  כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה; ואם-לא, אדעה.  כב ויפנו משם האנשים, וילכו סדומה; ואברהם עודנו עומד, לפני יהוה. לג וילך יהוה כאשר כילה, לדבר אל-אברהם; ואברהם, שב למקומו. [בראשית פרק יח]

א ויבואו שני המלאכים סדומה, בערב, ולוט, יושב בשער-סדום; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפיים ארצה. כז וישכם אברהם, בבוקר:  אל-המקום אשר-עמד שם, את-פני יהוה.  כח וישקף, על-פני סדום ועמורה, ועל-כל-פני, ארץ הכיכר; וירא, והנה עלה קיטור הארץ, כקיטור, הכבשן. [בראשית פרק יט]

א ויהי רעב, בארץ, מלבד הרעב הראשון, אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל-אבימלך מלך-פלשתים, גררה.  ב ויירא אליו יהוה, ויאמר אל-תרד מצריימה:  שכון בארץ, אשר אומר אליך. כד ויירא אליו יהוה, בלילה ההוא, ויאמר, אנוכי אלוהי אברהם אביך; אל-תירא, כי-איתך אנוכי, ובירכתיך והרביתי את-זרעך, בעבור אברהם עבדי. [בראשית פרק כו]

כה וייוותר יעקוב, לבדו; וייאבק איש עימו, עד עלות השחר.  כו וירא, כי לא יכול לו, וייגע, בכף-ירכו; ותיקע כף-ירך יעקוב, בהיאבקו עימו.  כז ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-בירכתני.  כח ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקוב.  כט ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך כי, אם-ישראל:  כי-שרית עם-אלוהים ועם-אנשים, ותוכל.  ל וישאל יעקוב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אותו, שם.  לא ויקרא יעקוב שם המקום, פניאל:  כי-ראיתי אלוהים פנים אל-פנים, ותינצל נפשי. [בראשית פרק לב]

ז וייבן שם, מזבח, ויקרא למקום, אל בית-אל: כי שם, נגלו אליו האלוהים, בבורחו, מפני אחיו. ט ויירא אלוהים אל-יעקוב עוד, בבואו מפדן ארם; ויברך, אותו.  י ויאמר-לו אלוהים, שמך יעקוב:  לא-ייקרא שמך עוד יעקוב, כי אם-ישראל יהיה שמך, ויקרא את-שמו, ישראל.  יא ויאמר לו אלוהים אני אל שדיי, פרה ורבה גוי וקהל גויים, יהיה ממך; ומלכים, מחלציך ייצאו. [בראשית פרק לה]

ב וידבר אלוהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה.  ג ואירא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקוב באל שדיי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם. [שמות פרק ו]

יד וכל-העם רואים את-הקולות ואת-הלפידים, ואת קול השופר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינועו, ויעמדו מרחוק.  טו ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עימנו, ונשמעה; ואל-ידבר עימנו אלוהים, פן-נמות.  טז ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלוהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכםלבלתי תחטאו.  יז ויעמוד העם, מרחוק; ומשה ניגש אל-הערפל, אשר-שם האלוהים. [שמות פרק כ]

ט ויעל משה, ואהרון נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל.  י ויראו, את אלוהי ישראל; ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמיים, לטוהר.  יא ואל-אצילי בני ישראל, לא שלח ידו; ויחזו, את-האלוהים, ויאכלו, וישתו. [שמות פרק כד]

ט והיה, כבוא משה האוהלה, יירד עמוד הענן, ועמד פתח האוהל; ודיבר, עם-משה.  י וראה כל-העם את-עמוד הענן, עומד פתח האוהל; וקם כל-העם והשתחוו, איש פתח אוהלו.  יא ודיבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים, כאשר ידבר איש אל-ריעהו; ושב, אל-המחנה, ומשרתו יהושוע בן-נון נער, לא ימיש מתוך האוהל. יח ויאמר:  הראני נא, את-כבודך.  יט ויאמר, אני אעביר כל-טובי על-פניך, וקראתי בשם יהוה, לפניך; וחנותי את-אשר אחון, וריחמתי את-אשר ארחם.  כ ויאמר, לא תוכל לראות את-פניי:  כי לא-יראני האדם, וחי.  כא ויאמר יהוה, הנה מקום איתי; וניצבת, על-הצור.  כב והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור; ושכותי כפי עליך, עד-עוברי.  כג והסירותי, את-כפי, וראית, את-אחוריי; ופניי, לא ייראו. [שמות פרק לג]

ו ויאמר, שמעו-נא דברי; אם-יהיה, נביאכם יהוה במראה אליו אתודע, בחלום אדבר-בו.  ז לא-כן, עבדי משה:  בכל-ביתי, נאמן הוא.  ח פה אל-פה אדבר-בו, ומראה ולא בחידת, ותמנת יהוה, יביט; ומדוע לא יראתם, לדבר בעבדי במשה.  ט ויחר-אף יהוה בם, וילך.  י והענן, סר מעל האהל, והנה מרים, מצרעת כשלג; ויפן אהרן אל-מרים, והנה מצרעת. [במדבר פרק יב]

יד ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה:  אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. [במדבר פרק יד]

ד פנים בפנים, דיבר יהוה עימכם בהר מתוך האש.  ה אנוכי עומד בין-יהוה וביניכם, בעת ההיא, להגיד לכם, את-דבר יהוה:  כי יראתם מפני האש, ולא-עליתם בהר [דברים פרק ה]

יא ויבוא מלאך יהוה, ויישב תחת האלה אשר בעופרה, אשר ליואש, אבי העזרי; וגדעון בנו, חובט חיטים בגת, להניס, מפני מדיין.  יב ויירא אליו, מלאך יהוה; ויאמר אליו, יהוה עימך גיבור החיל.  יג ויאמר אליו גדעון, בי אדוני, ויש יהוה עימנו, ולמה מצאתנו כל-זאת; ואיה כל-נפלאותיו אשר סיפרו-לנו אבותינו לאמור, הלוא ממצריים העלנו יהוה, ועתה נטשנו יהוה, וייתננו בכף-מדיין.  יד וייפן אליו, יהוה, ויאמר לך בכוחך זה, והושעת את-ישראל מכף מדיין:  הלוא, שלחתיך.  טו ויאמר אליו בי אדוניי, במה אושיע את-ישראל; הנה אלפי הדל במנשה, ואנוכי הצעיר בבית אבי.  טז ויאמר אליו יהוה, כי אהיה עימך; והכית את-מדיין, כאיש אחד. כ ויאמר אליו מלאך האלוהים, קח את-הבשר ואת-המצות והנח אל-הסלע הלז, ואת-המרק, שפוך; ויעש, כן.  כא וישלח מלאך יהוה, את-קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר, ובמצות; ותעל האש מן-הצור, ותאכל את-הבשר ואת-המצות, ומלאך יהוה, הלך מעיניו.  כב וירא גדעון, כי-מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה אדוניי יהוה כי-על-כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל-פנים.  כג ויאמר לו יהוה שלום לך, אל-תירא:  לא, תמות.  כד וייבן שם גדעון מזבח ליהוה, ויקרא-לו יהוה שלום; עד, היום הזה עודנו, בעופרת אבי העזרי. [שופטים פרק ו]

ב ויהי איש אחד מצורעה ממשפחת הדני, ושמו מנוח; ואשתו עקרה, ולא ילדה.  ג ויירא מלאך-יהוה, אל-האישה; ויאמר אליה, הנה-נא את-עקרה ולא ילדת, והרית, וילדת בן. ח ויעתר מנוח אל-יהוה, ויאמר:  בי אדוניי איש האלוהים אשר שלחת יבוא-נא עוד אלינו, ויורנו מה-נעשה לנער היולד.  ט וישמע האלוהים, בקול מנוח; ויבוא מלאך האלוהים עוד אל-האישה, והיא יושבת בשדה, ומנוח אישה, אין עימה.  י ותמהר, האישה, ותרץ, ותגד לאישה; ותאמר אליו הנה נראה אליי האיש, אשר-בא ביום אליי. טו ויאמר מנוח, אל-מלאך יהוה:  נעצרה-נא אותך, ונעשה לפניך גדי עיזים.  טז ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח, אם-תעצרני לא-אוכל בלחמך, ואם-תעשה עולה, ליהוה תעלנה:  כי לא-ידע מנוח, כי-מלאך יהוה הוא.  יז ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה, מי שמך:  כי-יבוא דברך, וכיבדנוך.  יח ויאמר לו מלאך יהוה, למה זה תשאל לשמי והוא-פלאי. יט וייקח מנוח את-גדי העיזים, ואת-המנחה, ויעל על-הצור, ליהוה; ומפליא לעשות, ומנוח ואשתו רואים.  כ ויהי בעלות הלהב מעל המזבח, השמיימה, ויעל מלאך-יהוה, בלהב המזבח; ומנוח ואשתו רואים, וייפלו על-פניהם ארצה.  כא ולא-יסף עוד מלאך יהוה, להיראה אל-מנוח ואל-אשתו; אז ידע מנוח, כי-מלאך יהוה הוא.  כב ויאמר מנוח אל-אשתו, מות נמות:  כי אלוהים, ראינו. [שופטים פרק יג]

כא ויוסף יהוה, להיראה בשילה:  כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשילה, בדבר יהוה. [שמואל א פרק ג]

יח את האלהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא אשר הודיעו. [יוחנן פרק א]