'המכונית הלבנה שחלפה על פנינו גרמה לליבי לנתר גבוה באוויר. "אוליבר! זאת היא!" צרחתי "אמרתי לך!" שאגתי והתחלתי לרקוד מרוב שמחה. אוליבר רץ אלי, מתנשם ומתנשף. "את.." הוא גמגם. המכונית הלבנה גלשה לחנייה. "אני לא מאמין! אני רץ לקרוא לשיר!" צרח אוליבר כמטורף ונעלם בבית. אני רצתי למכונית, על פני נסוח חיוך מאושר. פתחתי את דלת המכונית, קורנת, אך המושב היה ריק. לא הבנתי לאן היא נעלמה. "אימא?" צעקתי לתוך הרכב. צעקתי הדהדה כאילו הייתי ביער או מקום אפל. הדמעות התחילו לגלוש מעני כשראיתי את כתם הדם השוטט על כיסא הנהג..אבל מה קרה לאימא?'