הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

כפי שציינתי פוסט שעבר...זה ניראה כאילו אני כותבת אבל ג'ני מקריאה לילדים.

 *פתיח לסיפור*

פרק שלישי

הם נסעו והגיעו לבית של בוריס,ושאלו אותו.

"מה קרה אתם שואלים?" אמר בוריס

"יש לנו כמה שאלות ללא תשובות" ענו פה אחד.

"האמת היא שאני זקן מדי בשביל לזכור אירוע מכל כך לפני הרבה זמן אז תשאלו שאלות ואני אענה לכם, אם אני אזכור" אמר

"טוב...האם היה לי עוד אח?" שאלה ג'ני

"מה?... לא...מאיפה שמעת את זה? זה...לא...מה פתאום...מי אמר לך את זה?...כן" אמר

"אוקיי...אז..." שאלה ג'ני והביטה עליו במבט שמצפה לתשובה.

"אפשר אני עכשיו אשאל שאלה?" שאל בוריס

"כן" ענתה ג'ני וחייכה מעט.

"מאיפה את יודעת את זה?"שאל בוריס ועיניו הזקנות נפקחו מעט.

"מצאתי מחברת כלשהי, דפדפתי בה וגיליתי שזהו יומנה של אמי, ביומן זה היה רשום שהיא התחתנה עם מישהו בן ארבעים ו...והיא ילדה אותו- קראו לו נייק אח"כ היא ילדה אותי והיא גילתה שהיא חלתה ב- פורגט, פורמט משהו כזה..."אמרה ג'ני .

"פורדט, פורדט זה מחלת השכחה, גורם לבן אדם לשכוח ככל שגילו יותר גבוה עד למוות" תיקן אותה

ג'ני נעצבה, היא הורידה את ראשה לכיוון שמאל ונשכה את שפתה, מייק הסתכל מעלה, ואז לצד ואז למטה ואז לצד השני, לא מוצא את התנוחה המתאימה, היא לא הייתה אישה שמוכרת לו לכן לא כאב לו בצורה כזאת כמו שכאב לג'ני ולבוריס שבאותו רגע ישב על כיסא נדנדה, שילב את ידיו והסתכל עליהם. מייק היה מוכן להישבע שראה דמעות בעיניו אך שנייה אחרי זה הוא שינה את דעתו.

"כן, נכון" אמרה ג'ני שדבריה שברו את השתיקה ששררה שם "היה רשום שאבא שלי מת ומשפחתו סילקו אותה מהירושה, היא הייתה צריכה לעבור מהר וכך היא פגשה אותך" המשיכה

"כפי שידוע לי זה נכון" ענה מיד

"היא שלחה את אחי לבית יתומים כי היה לה קשה לטפל בי ובו, לא היה כסף לממן הכול והיא הייתה חייבת לעבוד" המשיכה

"אוה, אני זוכר את זה טוב, את היית חולה אז היא ביקשה שאני אביא אותו לשם, אבל אני לא ידעתי שפה...המתרגם הרוסי היה חולה באותו יום והשני היה תפוס, אז בסוף הסתדרנו בבלגנים"אמר בוריס

"בוריס, איפה אחי עכשיו?" שאלה ג'ני

אך צלצול הטלפון מנע מבוריס לענות לתשובתה

"הלו...כן ג'נט כמה זמן לא דיברנו... עוד הפעם...מה??? מה איתה? היא מה? את צוחקת עליי...ג'נט זה לא צחוק...כאלה דברים לא צוח...ג'נט...זה לא יכול להיות...תגידי לי שזה שקר...זה לא יכול להיות" בוריס שם את השפופרת על השולחן בעצבנות. הוא לא אמר מילה והלך במהירות לחדרו. ג'ני ניסתה לתפוס קשר עין בשביל לשאול בנוגע למה שקרה אך לא הצליחה...היא רצה אל השפופרת

"הלו"  ברגע זה בוריס עצר והצטער על הרגע שבו הוא עזב את השפופרת...הוא הסתכל על ג'ני ומייק הסתכל על בוריס וראה את הדמעות שיוצאות מעיניו...אך לא רק לשניה...

"ג'נט? זו ג'ני... מי מתה??? מהההה???" אמרה ג'ני ודמעות הציפו אותה.

"מה קרה ג'ני?" אמר מייק. "זאת אמא שלי..עכשיו בחיים לא אדע את התשובה"היא אמרה עדיין בוכה.

"איזו תשובה?"שאל מייק וליטף את פניה,מנגב לה את דמעותיו עם אגודלו.

"יוואו..איזה מתוק הוא.."קטעה אותה ג'קי.

"ג'קי תסתמי את מפריעה לדודה ג'ן לספר..."התעצבנה ג'ס.

"ג'ס וג'קי די לריב..אני ממשיכה."אמרה ג'ן.

"אבל ג'קי כל שנייה מתלהבת ואני אחטיף לה.."אמרה ג'ס.

"אבל ג'ס זכותי..אני לא שואלת אותך"התגרתה בה ג'קי.

"ארררר.."התעצבנה ג'ס ומשכה בשערותיה של ג'קי.

"תפסיקו.."צעקה ג'ן."ג'ס  תתנהגי יפה לאחותך הגדולה"המשיכה.

"טוב נו..בסדר..סליחה ג'קי"אמרה ג'ס והן התחבקו.

"אני ממשיכה.."אמרה ג'ן.

"אני לא אדע לעולם מיהו אחי.."אמרה ג'ני ודמעות הציפו אותה.

"את עוד תמצאי אותו..נייק חי איפה שהוא.."אמר מייק וליטף את פניה.

"אני מקווה..אני מקווה.."מילמלה ג'ני .

"בוא לבית החולים.."פקדה ג'ני והם הלכו לשם.

"ג'נט..היא אמרה משהו לפני?"שאלה ג'ני.

"היא אמרה משהו על יסיקה"אמרה ג'נט.

מייק שמע שוב את השם הזה,ובחילות הציפו אותו.

בלילה אחרי ההלוויה,מייק התיישב לצד ג'ני,

הוא חיבק אותה ואחז בה בזרועותיו.

"בואי.."הוא לחש לה ברכות והם החלו להתנשק.

לאט לאט הבגדים כבר היו על הרצפה,

לא היה מה שחצץ ביניהם והם היו אחד בתוך השנייה.

"מה זאת אומרת אחד בתוך השנייה?"שאל ג'ייקוב.

"שהם שכבו ג'ייקוב..הם יזדיינו.."אמרה ג'ס.

"איזה פה מלוכלך ג'ס..לא יפה לדבר ככה"אמרה ג'ן.

"הם עשו אהבה ג'ייקוב.."אמרה ג'קי.

"אהה הבנתי..תמשיכי דודה ג'ן.."אמר ג'ייקוב.

"אוקיי..אני ממשיכה"אמרה ג'ן בפעם המי יודע כמה.