הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

בס"ד

פרק שש-עשרה:

היו דפיקות בדלת,לוסי הביטה בחור הדלת וראתה גבר,

בחור שרירי עם גוף מחוטב שפשוט אי אפשר היה לעמוד בפניו,

עיניו היו כחולות כמו האוקיינוס האינסופי ששבה את ליבו של כל מי שהביט בהן בייחוד כשהשמש הייתה פוגעת בהן,כי הן קיבלו גוון קסום ומיוחד.

"אני מכירה אותך?"שאלה לוסי ופתחה לו מעט את הדלת.

"כן,אני מיסי אבל לא כמו שהכרת עד עכשיו.."אמר וסימן לה לתת לו להיכנס.

"תוכיח לי שאתה מיסי.."אמרה לוסי ופתחה לו את הדלת,הוא נכנס ופשט את החולצה,

הוא הסתובב והיא ראתה את הכוכבים של מיסי,שהוא הסתובב היא ראתה גם את העגילים שלא הוריד: בפטמות,בשפה ובאוזניים,היא עצמה שנאה את זה,אנה אהבה את זה.

"אתה חייב להפטר מכל העגילים..מיסי.."אמרה לוסי וחיבקה אותו קרוב אליה.

"אני אעשה זאת..הגיע הזמן.."אמר,הוא הלך למקלחת בדירתה והתחיל להוריד אותם.

"אליסה לפעמים מזכירה לי את לוסי.."אמר פביאן.

"מה,איך אתה יכול להגיד את זה?"אמרה אנה והורידה לו סטירה.

"אני אומר את זה כי היא ילדה אותה ואת אליסה.."אמר פביאן והחזיק את לחיו.

"אני פשוט לא מאמינה שאתה אומר לי את זה..אני אימא שלה..לא אחותי.."אמרה אנה.

"אני יודע,אבל אני רק אמרתי..את יודעת שרק את האהבה שלי.."אמר וליטף את פניה.

היא העבירה מבט חטוף לילדה,היא דמתה כשתי טיפות לאחותה.

"אני הולכת,תוכיח לי שאתה אוהב אותי..תצבע לה את השיער.."אמרה ויצאה מהבית,

בדרך עברה במספרה בעצמה וצבעה את שיערה לאדום,בדרך קנתה לעצמה בקבוק אלכוהול ושתתה אותו,אח"כ שהיא עדיין בעצבים היא הלכה לכיוון דירתה של לוסי.

"אני אוהב אותך..ורציתי ל..."אמר מיסי שהוא מחזיק בידו קופסה מרובעת קטנה,

לפתע היו דפיקות בדלת,לוסי נשקה על שפתיו וניגשה לפתוח את הדלת.

"היי אנה.."אמרה בחיוך ונתנה לאחותה הסוערת מרגשות להיכנס.

"אני שונאת אותך,אני לא מבינה איך יכולתי לתת לך לשכב עם בעלי וללדת את הילדים שלי..יא חתיכת כלבה שכמותך..עשה לך טוב להיות במחיצת בעלי.. למה את משקרת למיסי?את לא אוהבת אותו.."אמרה אנה ומיסי שמע, הוא  נתן אגרוף לקיר,סינן "לעזאזל" ומיהר להתלבש,מנסה לעצור את הדמעות ככל שיכל.

"תפסיקי..את שיכורה..את לא יודעת על מה את מדברת.."אמרה לוסי,דמעותיה איימו לצאת.

"מיסי אתה לא מאמין לשטויות שלה נכון?"אמרה לוסי ואחזה בידו,הוא שחרר את אחיזתה ויצא בטריקת דלת מהדירה.

"תיראי מה עשית מטומטמת.."אמרה לוסי ופרצה בבכי.

"את בעצמך מטומטמת..ואני כל-כך שונאת אותך!"אמרה אנה.

"אני רוצה שתלכי אנה..את לא תורמת לקשר שלי עם מיסי..את רק הורסת את מה שניסיתי לבנות איתו..את לא מבינה נכון?אני לא אוהבת את פביאן..אני אוהבת את מיסי..שישנתי אצלכם בארבעת השנים האלה אני ישנתי בחדר האורחים,לא ישנתי איתו באותה המיטה.." אמרה לוסי והדמעות הציפו אותה עד כדי טשטוש.

"את באמת ישנת בחדר האורחים ובאת רק כדי..."אמרה אנה לפתע בפיקחות.

"כן,ועכשיו אני רוצה שתלכי..בבקשה.."אמרה לוסי מנגבת את הדמעות.

"תני לי לדבר איתו אני..."אמרה אנה,לוסי עצרה אותה.

"לא,אני אלך לחפש אותו..אם את רוצה תישארי אבל תכנסי להתקלח.."אמרה לוסי,

היא יצאה מהדירה לחפש את מיסי,היא ראתה אותו יושב על המדרגות ומיהרה לרוץ אליו,

הרצפה הייתה חלקה כי המנקה שטפה,לוסי בכל זאת רצה,

"מיסי!!!!"היא צעקה,לפתע החליקה,שלולית של דם הייתה סביבה.

"לוסי..לללאא!!"הוא אמר ומיהר לעלות אליה,ומצא אותה בשלולית של דם.