הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

בס"ד

היי, לפניכם הפרק השני..קצת לפני שבת..סופ"ש נעים וקריאה מהנה..

      אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה שלשום העליתי עיצוב חדש..ולפניכם הפרק הראשון..תהנו.

פרק ראשון:

הסיפור מתחיל במנזר,לוסיאנה פרננדס אישתו של הכומר ילדה שתי בנות,

היא הייתה מאוד חולה ומיד אחרי הלידה נפטרה ובנותיה עברו למנזר,
הכומר סירב לגדלן וביקש להעביר את בנותיו למנזר הוא לא רצה שיתרברבו עם העולם שבחוץ,

הוא רצה שיהיו תמיד קדושות וטהורות.

הבנות גדלו והפכו לנזירות, כלומר הקדישו את עצמן לעבודת האל,

חיו בצניעות ובסגפנות ונמנעו מקיום יחסי מין.

עברו מאז כמה שנים,

הבנות שהיו תאומות זהות היו נשים מדהימות ביופיין,

שתיהן היו בלונדיניות עם עיניים תכולות מתובלות בטורקיז והן נראו כמו ברביות.

הן דמו כשתי טיפות מים לאימן,הן לא ידעו שאביהן הוא הכומר מעולם,

הוא סירב להכיר בעובדה שיש לו אותן,מבחינתו עשה טעות שהתאהב באימן ולא רצה להכיר בבנות שלה,

העובדה שהיו במנזר הספיקה לו כדי שיהיו קרובות אליו,

לוסי ואנה גדלו מבלי לדעת שאביהן בחיים.

רמון הגיע למנזר והתוודה בפני הכומר שמעולם לא היה עם אישה,
הכומר אמר לו שהוא מצטער בשבילו ועודד אותו לא לוותר.
בדרך לצאת מהכנסייה הוא נתקל בכמה נזירות,ביניהן הייתה אנה.

"שלום לכן בנות יפיפיות.."אמר להן והן קדו לו בחיוך מבלי לדבר איתו.

שהתרחקו ממנו הוא המשיך להביט בהן עוד קצת.

****************

פרק הבא בקרוב (: