הדמיון הוא המפתח למילים שלי. השאר צבוע בעזרת קצת מדע בדיוני.

בס"ד

פרק עשירי:

"לוסי פרננדס,תכירי זאת מיסי לורנדס השותפה שלך לתא!"אמר הסוער.
"היי."אמרה מיסי ושלחה חיוך אל לוסי ששלחה לה חיוך מאולץ בהרכנת ראש.
"את לא חייבת להיות כזאת חמוצה את יודעת?לפחות שלום תגידי לי!"אמרה מיסי.
"שלום,טוב לך?"אמרה לוסי והביטה על מיסי,זו ראתה את פניה הדומעות של לוסי.
"למה בכית?בגלל שאת כאן?"שאלה מיסי ולוסי הנידה את ראשה מצד לצד.
"אז..את רוצה לספר לי מה קרה?"שאלה מיסי והתיישבה לצד לוסי.
"אחותי נישאה לגבר שאני אוהבת והם רוצים שאלד עבורם.."אמרה לוסי בקצרה.
"אל תסכימי..את תתני להם לפגוע בך מעבר למה שאת כבר פגועה."אמרה מיסי.
"תקשיבי.."אמרה לוסי והתחילה לספר למיסי את כל מה שאנה אמרה לה.
"אל תהיי טיפשה,לא מדובר פה בכסף..זה הכבוד שלך!"אמרה מיסי.
"אני יודעת..אבל.."אמרה לוסי אך מיסי קטעה אותה בנשיקה,
לוסי דחפה אותה אחורה ומיסי הביטה בארשת פנים מופתעת.
"מצטערת,אני לא חושבת שאני בקטע של בחורה.."אמרה לוסי וקמה מהמיטה.

"המדים האלה מסריחים.."אמרה מיסי והחלה לפשוט את המדים ולהיות ערומה לגמרי.
"העלמה לורנדס אני מבין שאת אוהבת את העירום אבל תתלבשי בבקשה!"אמר הסוער.
"לא בא לי..מה תעשה.אה?"אמרה בקול מתגרה ושיחקה עם העגיל בפטמתה.
"אני אזיין אותך..תתלבשי מיד!"ספק מלמל ספק ציווה עליה אך היא התעלמה ממנו,
הוא התקרב פתח את דלת הסורגים,פשט את מכנסיו ותחתוניו והחל להחדיר לתוכה.
"תתפשטי העלמה פרננדס ותצטרפי אלינו.."אמר הסוער בזמן שמיסי גנחה.
"לא,זה בסדר אני אוותר.."אמרה לוסי והניפה את ידה באוויר לביטול.
"זאת לא בקשה,זאת פקודה!"אמר הסוער ולוסי עשתה כדבריו,
היא מצאה את עצמה באורגיה עם השותפה לתא והסוער.

"טוב תתלבשו,אני יוצא מהתא שלכן.."אמר הסוער,התלבש ויצא.
"לא בא לי ללבוש את המדים האלה.."אמרה מיסי ולבשה רק את הלבנים שלה.
"למה את כאן לוסי?"שאלה אותה בזמן שלוסי סיימה לכפתר את חולצתה.
"רצחתי מישהו..ואת?"אמרה לוסי כשהיא מתיישבת על מיטתה והפעם הביטה על מיסי,
שיערה היה חום ארוך ועיניה היו כחולות כמו אוקיינוס אינסופי ששבה את ליבו של כל מי שהביט בהן בייחוד

כשהשמש הייתה פוגעת בהן,כי הן קיבלו גוון קסום ומיוחד.
"סגרו את בית הבושת שלי,ועצרו את כל הזונות שהיו שם.."אמרה מיסי.
"בטח גברים נפלו לרגלייך בשניות.."אמרה לוסי וקרצה לה.
"כן,גברים מתים על הגוף שלי..ראית איך הסוער לא עמד בפיתוי.."אמרה מיסי וקרצה לה.
"אז מה השם שהשתמשת בו בעבודה?"שאלה לוסי, הוציאה סיגריה והדליקה אותה עם המצית הורודה שאחותה השאירה לה.
"השם המלא שלי הוא מליסה,אבל מאז שהתחלתי להיות בזנות אני מיסי" אמרה מיסי.
"אפשר שאכטה?"שאלה מיסי, לוסי הנהנה והביאה לה, מיסי שאפה את העשן והחזירה ללוסי את הסיגריה.
"שכבת גם עם נשים או רק עם גברים?" שאלה לוסי ושאפה את הסיגריה.
"עם שני המינים.."אמרה מיסי ושוב לקחה ממנה את הסיגריה.
"מגניב לך..ותפסיקי לקחת לי את הסיגריה את גומרת לי אותה!"אמרה לוסי בכעס.
"אז תכבי אותה עליי,אני כבר לא בוכה מהכאב..זה מחרמן אותי.."אמרה מיסי.
"זה מחרמן אותך?"שאלה לוסי וכיבתה על מיסי את הסיגריה,מיסי התענגה על הכאב.
"מאוד...בואי...אני יראה לך עד כמה..."אמרה מיסי, לוסי התנגדה לה,
היא לא רצתה להיות חלק מכל זה.

פרק תשיעי:
עברו חודשיים,
"לוסי פרננדס יש לך מבקר!"אמר לה הסוער שפתח לה את דלת הסורגים.
"מי כבר בא לראות אותי?במדים האלה?"שאלה את עצמה,מביטה על המדים הכתומים.
"היי לך אחותי היפה!"אנה נכנסה לחדר ולוסי שמחה שהיא רואה.
"היי לך אנה,את יכולה לראות?"שאלה,יושבת מולה בחצר הגדולה,מוציאה סיגריה.
"כן,אני רואה..אני סופסוף רואה!"אמרה לה אנה,והדליקה לה את הסיגריה עם המצית הורודה שלה,לוסי לקחה את המצית.
"אני שמחה לדעת שאת רואה,מה שלומך חוץ מיזה?"צחקה ואיפרה את הסיגריה אחרי שאיפת העשן שלה.
"התחתנתי,אבל אני לא יכולה להיכנס להריון!" היא אמרה ולוסי הביטה עליה בשקט רק ממשיכה לעשן.
"תשאירי לי את המצית אנה..ו..מ..מה..למה?"אמרה לוסי ואז שאלה.
"או.קיי ורמון עשה לי משהו שהרס לי את הרחם.."אמרה לה בעודה מדליקה גם היא סיגריה ושאפה את

הסיגריה,לוסי הושיטה לה את היד והיא הביאה לה את המצית.
"אם הייתי יכולה לעצור אותו לפני הייתי עושה את זה!"אמרה לוסי בגאווה.

"אז למה באמת באת לפה אנה?"אמרה ושמה את ראשה בין ידיה.
"באתי לספר לך שהשוטר אורירו בעלי!"היא אמרה בביטחון,ולוסי התחילה לצחוק.
"מה?באמת?"שאלה אותה בטון מופתע,היא לא האמינה למשמע אוזניה.
"כן,הוא עזר לי עם הניתוח בעיניים ושיצאתי ממנו הציע לי נישואין!"היא שוב דיברה בביטחון,

לוסי כבר לא יכלה לעצור את הדמעות שהחלו להופיע בזויות עיניה.
"אבל..אני אהבתי אותו את לא יכולה פשוט..."מלמלה והתחילה להתייפח בבכי דיכאוני.
"לוסי,הוא רוצה שאת תלדי לנו ילדים!"היא אמרה בביטחון.
"אנה,את לא יכולה לבקש ממני דבר כזה!"אמרה לה,הדמעות כבר לא איימו לצאת,הן יצאו.
"לוסי,אני אוציא אותך מהמקום הזה ואת תלדי עבורנו!"היא אמרה בפה מלא ביטחון עצמי.
"אני לא יכולה,אני לא רוצה..אני אוהבת אותו!"אמרה בדמעות,לא שלטה על עצמה כבר.
"לוסי ,ברגע שתצאי מכאן את תקבלי סכום כסף גדול על הלידה הזאת!"אמרה.
"אני לא רוצה ללדת לכם את הילד,אני אוהבת אותו!"אמרה לה,אינה בטוחה שגם אנה אוהבת אותו כמוה,

היא הייתה בטוחה שאנה איתו רק מתוך רחמים על עצמה.
"לא,את תלדי,זה לא ניתן לוויכוח אפילו!"היא אמרה בביטחון.
"מי את חושבת שאת שהתחתנת עם הגבר שאני אוהבת?"שאלה קצת בתוקפנות ואחזה בחולצתה.
"גברת אורירו הכל בסדר?"התקרב אחד הסוערים,בטח חשב שלוסי אלימה.
"כן,העלמה פרננדס קצת מתרגשת.."אמרה  אנה ושחררה את האחיזה של לוסי.
"אנה,תעני לי..למה את רוצה שאני אלד את הילד של הגבר שאני אוהבת?"שאלה אותה.
"כבר אמרתי לך,אני לא יכולה ללדת בגלל רמון!"אמרה אנה.
"תשכחי מיזה,אני בחיים לא אלד עבורכם!"אמרה והורידה לאנה סטירה.
"תשלטי על עצמך אם את רוצה לצאת מיפה!"אמרה לה וחייכה אליה.

"הביקור הסתיים,היא חוזרת לתא שלה!"אמר אחד הסוערים ולקח את לוסי לתא שלה.
מרחוק ראתה את אנה הולכת ולפתע הרגישה שמשהו חסר לה,זה היה הפסד,
לוסי ישבה בתא שלה עם המדים הכתומים האלה ועישנה עוד סיגריה,הדמעות זלגו ללא הפסקה.
היא חשבה על פביאן וכמה שפתאום איכפת לה ממישהו באמת,
היא הבינה לפתע מה זה לאהוב באמת,ככה זה שזה קורה,
שאתה מבין שהתאהבת באמת אתה לא רוצה לעזוב,רק להישאר,
היא כל-כך קינאה לאחותה, לא בגלל שהייתה נשואה,
אלא כי הייתה נשואה למי שהיא בעצמה אהבה,ויותר גרוע,
הם רצו שהיא תלד עבורם.

      בס"ד

פרק שמיני:
היא ידעה שהוא איתה אבל שלא יוותר על העבודה שלו,
היא גם ידעה שעליה לפעול לבד,היא נטרלה את השומרי ראש
שלו עם נשיקה,הם מיד שקעו בשינה עמוקה.
אחר-כך היא נכנסה לחדר,וראתה את הניצול שלו,
גבר זר היה איתה,היא הייתה קרחת והוא בצד ספר את הכסף.
"את!"הוא התקרב אליה בשקט,לא רוצה שאנה תדע שהיא שם.
"ששש..זה לא יכאב.."היא אמרה והחדירה את הסכין לבטנו.
הוא מיד השתטח על הקרקע,שלולית של דם הייתה מסביבו.

"מי שם?"שאלה אנה שלא ידעה מה הולך מסביבה כלל.
"אני,לוסי..באתי להציל אותך.."אמרה לוסי והתקרבה לחבק את אחותה.
"להציל אותי?מימה?על מה את מדברת?"שאלה אנה שלא ידעה מהומה.
"אנה,רמון ניצל אותך..את שכבת עם יותר מאלף גברים בשביל שרמון ירוויח עלייך כסף.."אמרה לוסי,

 לפתע נמחאו כפיים ונשמעו צעדים.
"יופי הבלשית לוסי,גילית את התעלומה.."אמר רמון שהתקרב בצעדים איטיים.
"אתה עדיין חי?אתה אמור להיות מת.."אמרה,היא שלפה את האקדח וירתה עליו,
הירייה נשמעה ממש חזק,לפתע שוטרים היו בדלת.

"את עצורה,כל מה שתגידי ישמש נגדך בבית המשפט" נכנס השוטר בנימה קשוחה.
השוטר בדק את כל גופה,על מנת לבדוק אם יש לה עוד נשק,היא הייתה נקייה.
"שימי ידיים מאחורי הגב!"אמר השוטר עדיין בנימה קשוחה ולוסי שמה,
השוטר שם אזיקים על ידיה ולקחו אותה לניידת,הכניסו אותה לשם.
על לוסי נגזר להיות בכלא חמש שנות מאסר על רצח.
לא עבר זמן ולוסי מצאה את עצמה מאחורי סורגים,
לובשת מדים כתומים,השוטר אורירו נכנס לתאה וחיבק אותה.
"אני אשמור על אחותך..אל תדאגי."אמר והיא הנהנה,
איננה יודעת שהוא יעשה הרבה יותר מלשמור עליה.