אחת התופעות המכוערות והמבישות שנדמה שהביאה איתה מגפת הקורונה היא "מכחישי המגפה", שחלקם לפחות לאחר התחלת החיסונים הפכו בנוסף ל"מתנגדי חיסונים"שבמקרה הזה זו קבוצה גדולה בהרבה מ"מתנגדי החיסונים" באופן כללי. הבעיה הגדולה הייתה, שנדמה שאחת כזאת "מכחישת קורונה" או לכל הפחות אחת שממעיטה בסיכוני הקורונה הייתה חברת כנסת שעסקה ישירות בהתמודדות עם הקורונה. הבעיה הגדולה עוד יותר היא שעכשיו אותה אחת היא שרה בממשלה, ועוד שרת החינוך.
והדברים צפים ועולים בימים האחרונים. חיכוכים חוזרים ונשנים עם גורמי המקצוע במשרד הבריאות, כולל ראש שירותי בריאות הציבור, גורם המקצוע החשוב ביותר, ויכוחים עם שאר חברי הממשלה ולא רק עם שר הבריאות, ועוד.
הגרוע מכל בעיני, הוא הציטוט לפיו הכנסת החיסונים לבתי הספר תהיה "פשע", לא פחות. כלומר, להבנתי, השרה הממונה חושבת שחיסון תלמידים בתוך בית הספר הוא "פשע" אבל נעלבת אם מישהו יכנה אותה מתנגדת חיסונים או מכחישת קורונה.
ואני מתקשה להבין את הרעיון מדוע חיסון תלמידים בבתי הספר הוא "פשע". אני מסכים עקרונית עם כך שלא יחוסנו תלמידים שהם או הוריהם מתנגדים לכך, למרות שאני מתקשה לקבל את ההתנגדות הזאת, אבל למה לא, באופן הנוח ביותר להגיע ולחסן את התלמידים בתוך בתי הספר?
אני זוכר שבילדותי, היה ידוע שישנם חיסונים, אמנם חיסונים רגילים ברובם, שתלמידים מקבלים בבית הספר. רק לפני מספר שבועות, כשהייתי בטיפת חלב עם הבנות שלי, שם הן קיבלו חיסון נגד פוליו, נזכרתי שכשהייתי בכתה א' או ב' היה בארץ חשש מחזרת מגפת הפוליו, וגם אז חיסנו מחדש את כל התלמידים בבית הספר. יום אחד נכנסה לכתה אחות בית הספר, תפקיד שהבנתי שכבר לא קיים היום וגם את זה אני לא מבין למה, ונתנו לכל ילד חיסון של שתי טיפות על הלשון. בכתה ג' כבר היה חיסון שגרתי אחר בזריקה לכל אחד.
בעולם נורמלי בעיני היה על משרד החינוך להיאבק ולהתעקש על כך שהחיסונים יינתנו בבתי הספר ולא לפעול בדיוק בכיוון ההפוך. אבל כנראה שזה חלק מהשינוי של הממשלה הזאת. וכן, יש לי המון ביקורת פוליטית על הממשלה, אבל אני מאמין לפחות שאני מביע אותה באופן ענייני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
