מחר, כ"ט תשרי תשפ"ב. יום שלישי בשבוע, הוא יום הולדתי ה-40 לפי תאריך עברי. עד לתאריך הלועזי נותרו עוד שלושה שבועות, אבל אני כהרגלי, מעדיף את התאריך העברי.
בגיל 40, אפשר לאמר שכמעט מכל הבחינות התייצבתי בחיי. יש לי מקום עבודה יציב, יש לי אשה ושתי בנות, אני ברוך ה' בריא למדי וכך גם כל הסובבים אותי, כך שללא ספק יש לי הרבה על מה להודות.
כל מה שהגעתי אליו, לא הושג בקלות. זה לקח זמן, והרבה מאמצים, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי במקום שבו אני מרגיש בנוח ופחות או יותר שלם עם עצמי.
אם היו שואלים אותי לפני שנים איפה אני רואה את עצמי בגיל 40, זה תלוי לפני כמה שנים, אבל כנראה שזה בערך היה המקום שאני נמצא בו כרגע. בהשוואה שנהוג לעשות לגיל 30, הרי שאז נדמה שהייתי בשפל של חיי, ללא קשר זוגי משמעותי או קשר כזה באופק, ללא עבודה מסודרת, וחי בבית ההורים, הרי שבגיל 40 אני כבר נשוי, אבא, ועובד כבר 9 וחצי שנים באותו מקום עבודה. אולי בגיל מסויים הייתי מתאר את עצמי עם עבודה אחרת, אבל בסופו של דבר, זה מה שיש.
המשנה הידועה במסכת אבות, גורסת כי "בן ארבעים לבינה", וכנראה שזה אכן כך גם אצלי. בגיל 40 אני מבין יותר את החיים, למדתי פחות לצפות לדברים שקיוויתי להם, פחות להתאכזב מדברים שלא קורים, ליהנות ולנצל את מה שיש.
מה אאחל לעצמי לשנה הבאה, ואולי גם לעשור הבא בחיי? בשנה הבאה, אני מקווה שסוף סוף נוכל לקנות דירה משל עצמנו, תהליך שהקורונה קטעה ואחר כך הלידה, ואחר כך דברים אחרים. ואם נסתכל כמו שציינתי על העשור כולו, אז המשך חיים טובים ומאושרים יחד עם ט., בתקווה להביא לעולם עוד ילד אחד לפחות ושנזכה לבריאות טובה לכולם, גם לנו, גם להורים שלנו, ושנוכל לחגוג כולנו יחד עוד שנים רבות בשמחה ובטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
