ד. לעולם שבחוץ

כשנכנסתי לאתר הבוקר, כהרגלי כמעט מדי יום בזמן שבו האתר היה פעיל, ראיתי את העדכון של טליק, שהוא כנראה ותיק הבלוגרים כאן ששמר על סוג של פעילות, ובמשך השנים הרבות של הפעילות שלו כאן, אני חושב שאפשר להגדיר אותו כאחת מאושיות האתר, ובוודאי מהאחרונים שנותרו, כאמור. בפוסט שלו, שבמקרה או שלא במקרה פורסם סמוך ליום ההולדת של הכותב, הוא הודיע למעשה על פרישה מהבלוג שלו, ואולי על פרישה מוחלטת מעולם הבלוגים. 

וכשקראתי את הדברים שכתב, הבנתי שהרבה מאד מהדברים שהוא כתב, מתאימים גם לי, אם כי מסיבות אחרות. גם אני הפסקתי כמעט לגמרי את הפעילות כאן, גם אני מרגיש שבזמן האחרון כבר אין לי כל כך מה לכתוב כאן, אם כי אולי מסיבות אחרות.

כנראה ש-18 שנות פעילות ויותר, זה די והותר לכותב בבלוג.

במקרה האישי שלי, חשבתי שזה דווקא בגלל החיים האישיים שלי והשינויים שחלו בהם. הרי כבר לפני שנים היה מי שהעיר שבזמן שיש לי עבודה אני כותב פחות, ועכשיו בגלל נסיבות החיים שלי יש לי הרבה פחות זמן פנוי, ודברים שפעם עניינו אותי הרבה יותר, פינו את מקומם לדברים דחופים בהרבה בעיני במצבי הנוכחי.

אז כנראה שכמוהו, גם הבלוג שלי הגיע למועד סיומו, לפחות אני יכול להגיד שזה קרה כשאני במצב טוב בחיים, עם חיים יציבים למדי, וכאשר השגתי הרבה מאד מהדברים שהיה לי חשוב להשיג בחיים, גם אם באיחור מה, ועם השלמה עם כך שיש דברים שכבר לא יקרו לי למרות שחלמתי עליהם, ועדיף להישאר עם המצוי ולנסות למצות ממנו עד כמה שניתן את הצדדים החיוביים. 

קשה לסכם כל כך הרבה שנות כתיבה, בייחוד במקרה שלי, שנדמה שהבלוג ליווה בעצם את תקופת ההתבגרות האמיתית שלי. נכון שכשהתחלתי לכתוב את הבלוג הייתי מעבר לגיל המכונה גיל ההתבגרות, אבל עכשיו אני יכול להגיד, שההגדרה הזאת מטעה, הגיל המכונה כך הוא אולי גילה של ההתבגרות הפיזית, אבל למעשה תהליך ההתבגרות האמיתי, אולי אפשר לכנות את זה גיל ההתעצבות, הוא פחות או יותר בין גיל 22 ל-30 אצל רוב האנשים, שזה הגיל שבו רובנו יוצאים לחיים האמיתיים, שבו צריך לעשות בחירה אמיתית האם להישאר בחממה של בית ההורים או לפתח חיים עצמאיים, שבו מתחילים בדרך כלל לחפש ולפתח קשרים זוגיים ואישיים משמעותיים יותר ולא כאלו שחולפים, הגיל שבו מתחילים להבין את המשמעות של עבודה אמיתית, וההוצאות הקשורות כדי לנהל חיים של אדם בוגר. זה גיל של קבלת החלטות משמעותיות הרבה יותר מהגילים המוקדמים יותר, שבהן פחות או יותר מסלול  החיים מוכתב לרובנו על ידי המוסכמות ובחלק מהמקרים גם החוקים (בית ספר, צבא, חיים בבית ההורים). צריך להחליט איפה לגור, באיזה מסלול לימודים לבחור אם בכלל ללמוד (הכשרה מקצועית, תואר) באיזה סוג עבודה רוצים לעסוק, יש את השיקולים בחיפוש ובבחירת בן זוג לחיים, שבדרך כלל בשלב הזה בחיים המחשבה עליו היא לחיים משותפים של יותר מזמן קצר, ואולי גם על ילדים משותפים וכו'. ואצלי, נדמה שסוף סוף בשנים האחרונות התהליך הזה הושלם כמעט במלואו. סיימתי לימודים באוניברסיטה, שירתי בצבא כעתודאי, עברתי כמה מקומות עבודה עד שהתייצבתי על המקום הנוכחי שבו אני מועסק כבר כמעט 10 שנים, מצאתי זוגיות טובה בסך הכל, כאשר אני מציין בקרוב 3 שנות נישואין, ויש לי שתי בנות מקסימות שממש בקרוב תהיינה בנות שנה. מי שקרא כאן בקביעות יודע שזה לקח לי לא מעט זמן והרבה תסכולים להגיע לכך, אבל בסופו של דבר אפשר לאמר שמצאתי את אושרי, ויכול להיות שבמצב הנוכחי, אני כבר לא באמת זקוק לבלוג הזה. אבל ללא ספק את מה שהוא נתן לי, ואת התהליך שעברתי יחד איתו, לא הייתי עובר באותו אופן בלעדיו. 

אני כבר לא מדבר על ידידים וירטואליים ואמיתיים שיצרתי לי דרך הבלוג הזה, ויש רבים כאלו. עם אחד או שניים אפילו הקשר הפך להיות מחוץ לבלוג, ונפגשנו מספר פעמים. עם אחרים היה קשר פחות עמוק לכאורה אבל למעשה מאד עמוק, ואני לא אשכח את המקום הזה, שליווה אותי במשך זמן כל כך ארוך וכל כך משמעותי בחיי.

ולכל קוראי, הוותיקים, המזדמנים והחדשים, היו שלום ותודה על השנים הטובות, התגובות המעודדות וגם אלו שלא, לעולם לא אשכח את המקום הזה ואת מה שהוא נתן לי במהלך כל השנים.