ד. לעולם שבחוץ

אחת התופעות המכוערות והמבישות שנדמה שהביאה איתה מגפת הקורונה היא "מכחישי המגפה", שחלקם לפחות לאחר התחלת החיסונים הפכו בנוסף ל"מתנגדי חיסונים"שבמקרה הזה זו קבוצה גדולה בהרבה מ"מתנגדי החיסונים" באופן כללי. הבעיה הגדולה הייתה, שנדמה שאחת כזאת "מכחישת קורונה" או לכל הפחות אחת שממעיטה בסיכוני הקורונה הייתה חברת כנסת שעסקה ישירות בהתמודדות עם הקורונה. הבעיה הגדולה עוד יותר היא שעכשיו אותה אחת היא שרה בממשלה, ועוד שרת החינוך. 

והדברים צפים ועולים בימים האחרונים. חיכוכים חוזרים ונשנים עם גורמי המקצוע במשרד הבריאות, כולל ראש שירותי בריאות הציבור, גורם המקצוע החשוב ביותר, ויכוחים עם שאר חברי הממשלה ולא רק עם שר הבריאות, ועוד.

הגרוע מכל בעיני, הוא הציטוט לפיו הכנסת החיסונים לבתי הספר תהיה "פשע", לא פחות. כלומר, להבנתי, השרה הממונה חושבת שחיסון תלמידים בתוך בית הספר הוא "פשע" אבל נעלבת אם מישהו יכנה אותה מתנגדת חיסונים או מכחישת קורונה.

ואני מתקשה להבין את הרעיון מדוע חיסון תלמידים בבתי הספר הוא "פשע". אני מסכים עקרונית עם כך שלא יחוסנו תלמידים שהם או הוריהם מתנגדים לכך, למרות שאני מתקשה לקבל את ההתנגדות הזאת, אבל למה לא, באופן הנוח ביותר להגיע ולחסן את התלמידים בתוך בתי הספר?

אני זוכר שבילדותי, היה ידוע שישנם חיסונים, אמנם חיסונים רגילים ברובם, שתלמידים מקבלים בבית הספר. רק לפני מספר שבועות, כשהייתי בטיפת חלב עם הבנות שלי, שם הן קיבלו חיסון נגד פוליו, נזכרתי שכשהייתי בכתה א' או ב' היה בארץ חשש מחזרת מגפת הפוליו, וגם אז חיסנו מחדש את כל התלמידים בבית הספר. יום אחד נכנסה לכתה אחות בית הספר, תפקיד שהבנתי שכבר לא קיים היום וגם את זה אני לא מבין למה, ונתנו לכל ילד חיסון של שתי טיפות על הלשון. בכתה ג' כבר היה חיסון שגרתי אחר בזריקה לכל אחד. 

בעולם נורמלי בעיני היה על משרד החינוך להיאבק ולהתעקש על כך שהחיסונים יינתנו בבתי הספר ולא לפעול בדיוק בכיוון ההפוך. אבל כנראה שזה חלק מהשינוי של הממשלה הזאת. וכן, יש לי המון ביקורת פוליטית על הממשלה, אבל אני מאמין לפחות שאני מביע אותה באופן ענייני.

ובערך תוך כדי שכתבתי את הקטע הקודם, קפצה לי התראה על עדכונים חדשים, שבה סופר על פטירתו של העיתונאי והפרשן הצבאי רוני דניאל.

כתבתי כאן בעבר שמהרגלי כאן בבלוג להספיד אישי תרבות שהלכו לעולמם, ובעיני גם אנשי תקשורת הם סוג של אישי תרבות, גם אם לא תמיד הותירו את חותמם באופן מובהק. כמובן שיש אנשי תקשורת שתמיד ייזכרו, בגלל רגע אחד, מעשה אחד או מונח אחד שהמציאו, או בגלל תכנית טלויזיה שהיו מזוהים איתה במיוחד, אבל חלקם הגדול פשוט היו שם או עדיין נמצאים שם בלי להגדיר בהכרח משהו ספציפי שמקושר אליהם.

בעיני, רוני דניאל, היה מאלו. אני לא יכול להצביע על משהו שנקשר אצלי בשמו ובדמותו. הרבה פעמים שמעתי פרשנויות שלו וכתבות שלו בחדשות, אבל אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי. מה שאני כן יכול להגיד די בוודאות, הוא שהוא היה מהעיתונאים הבודדים שאי אפשר היה לשייך להם זיהוי פוליטי מובהק, עם צד זה או אחר. אני חושב שהוא גם היה מהעיתונאים הבודדים שקשה למצוא ציטוטים מעוררי מחלוקת או כתבות מעוררות מחלוקת שהוא אחראי להם. 

אני לא זוכר פעם אחת ששמעתי אותו בחדשות מביע דעה שיכולה להשתמע כהבעת דעה פוליטית, פעמים בודדות בלבד שמעתי אותו מתווכח עם אנשים אחרים שחלקו איתו את אולפן החדשות, וגם אז השתדל להתמקד בעניין ולא באיש העומד מולו, שלא כפי שקרה לא פעם עם עיתונאים אחרים, ותיקים כצעירים. יש שיאמרו שבכתבות שלו היה סוג של הערצה לצבא, אבל אני לא חושב שזו הייתה הערצה מוגזמת. אמנם מעולם לא שמעתי אותו מעביר ביקורת על הצבא, והוא לא זכור לי ככתב שחושף עוולות שקרו בצבא, אבל אני לא זוכר אותו גם מגן על הצבא במקרים שבהם נדון עניין לא ראוי שהתרחש במערכת הצבאית.

אני כן יכול להגיד שבכל פעם ששמעתי אותו מדבר, ידעתי שמדובר במשהו חשוב ומעניין למדי. בנוסף לכל מה שהזכרתי, לא זכור לי שהוא התעסק בזוטות ובקוריוזים אלא רק בעניינים חשובים באמת. במידה רבה, יש שיאמרו ואולי בצדק, שהיה מנציגיו האזרחיים הטובים ביותר של דובר צה"ל, אבל את העבודה יוכלו להודות כולם, עשה נאמנה. 

יהי זכרו ברוך

ואולי אחרי הקטעים האחרונים, אפשר לכתוב כאן משהו אחר, שלא קשור לפוליטיקה או ביקורת על מאמרי אקטואליה, אלא משהו קצת יותר קליל ואולי גם קצת טפשי.

גוגל החליטו כנראה ברוח המשחקים האולימפיים לשלב בלוגו שלהם משחק, כפי שהם עשו מדי פעם. מעניין לבדוק כמה זמן עבודה בעולם בוזבז על המשחק הזה. פעם נעשה תחקיר על משחקים אחרים שהם עשו בסגנון והתגלה שבוזבז על כך די הרבה זמן. נדמה לי שהשיא היה ב"פאקמן" שהוצג כמיני משחחק דרך לוגו גוגל.

מעניין גם למה החליטו בגוגל לפתח משחק כזה, שלמען האמת בניגוד לצפוי הוא הרבה יותר מורכב משאפשר לחשוב, ומשלב למעשה שני סוגי משחקים שונים, משחקי ספורט מסוגים שונים, שבאים לידי ביטוי בדרכים שונות, וסוג של משחק פעולה פשוט, אם כי נדמה שאין לו מטרה ברורה ומוגדרת. 

שיחקתי במשחק הזה, ואני חייב לציין שהוא די נחמד, גם מבחינת אלמנט משחקי הספורט, וגם קצת מבחינת משחק הפעולה, אבל יש לי כמה הערות לגבי זה.

קודם כל, השילוב לא עובד היטב. כלומר אפשר לשחק רק במשחקי הספורט, לא חשוב לפי איזה סדר, או לעשות רק את משחק הפעולה, שוב לא בהכרח חשוב לפי איזה סדר, כך שזה קצת בנוי בבלגן בעיני. היה עדיף לדעתי לשלב בין הדברים באופן שלאחר משחק ספורט יגיע החלק של הפעולה, לסירוגין או שאת הפעולה אפשר יהיה להשלים רק לאחר השלמת משחק ספורט. 

שנית, המשחק עצמו, מרגיש ונראה מכל הבחינות, כאילו נוצר בערך בסוף שנות ה-80. גם מבחינת הגרפיקה, וגם מבחינת היכולות. אני מניח שזה נעשה די בכוונה, כדי לא לדרוש משאבים רבים מדי כדי להריץ אותו, אבל בכל זאת, זה קצת מוזר עבורי. מצד אחד זה נחמד כי זה מזכיר לי בהרבה את המשחקים של הילדות שלי, אם כי קל בהרבה, ומצד שני, הטכנולוגיות כל כך התפתחו מאז, שזה מוזר לראות משחק חדש שנוצר בצורה כל כך פרימיטיבית באופן יחסי.

ובכל זאת, אני חייב לפרגן כאן לעובדי גוגל, עשו בסך הכל יופי של רעיון, ויופי של עבודה, משחק קטן וקליל שכיף לשחק בו, והוא לא לגמרי פשטני, ואני מניח אם נחזור להתחלה שהוא בזבז לא מעט זמן עבודה לאנשים בכל העולם.