טוב נו אז כן פוסט....
חשבתי שלא עכשיו אבל אולי בכל זאת.
אמרתי למי שאני רוצה, שאני רוצה אותו. זה לא היה הדדי אבל הוא יצא באמת שהכי חמוד בארץ, וכאילו.. בסדר גמור. באמת. אחר כך הרגשתי כל כךךךךך טוב עם עצמי. {מאחר ובפעם הראשונה מאז כיתה ח' אמרתי למישהו שאני רוצה אותו. אלוהים ישמור אותי.} אחר כך.. התחלתי לתהות אם באמת בכלל רציתי אותו... מה שכן... סוף סוף עשיתי עם עצמי משהו. מי היה מאמין...... ?!
החלק הטוב בכל הסיפור... הממ... לא טוב אולי, אבל מפתיע משהו... :
באותו יום כבר הספקתי להתקשר ל***צ'יקית ולנמצ'סית לספר להן הכל. כמובן, הן היו הכי גאות בי בעולם.. לא האמינו שאני אשכארה אעשה את זה. נמצ'ס טענה שלדעתה הוא הומו. *** אמרה שכל הכבוד לי פשוט.. באמת. ותאכלס כשחושבים על זה.. טוב שאמרתי. אולי בכל זאת יצא טוב מכל הסיפור.. כי עוד לפני הכל כבר הספקתי פעם להגיד לו משהו שמאוד הפריע לי בצורה שהוא מתנהג... ומסתבר שגם את זה הוא שינה.. אז.. גרמתי לשינוי, ולו הכי קטנטן.. זה כבר טוב לא? אם לא הייתי רוצה אותו בחיים לא הייתי אומרת לו גם את זה.. (: אבל לא חשוב. אני גולשת מהסיפור. בקיצור.. בערב של אותו יום *** כבר מתקשרת אליי לספר לי מאורע מסויים. היא בדיוק הלכה לצלם את הסרט שלה.{אנחנו לומדות תקשורת..} ואת מי בדיוק היא רואה? המדובר, והבלונדי {בלונדי- חבר של בלונדה[רשימת אנשושים] וידיד טוב שלי.} הולכים להם לשחק כדורסל באזור. הם עמדו במרחק מסויים {ודיי גדול} מ*** ודיברו.. כשהיא לא שומעת מה שהם אומרים. מה שהם לא יודעים היה.. ש*** כיוונה את המצלמה {היא הצלמת.דהה}, שהבום מחובר. מה זה בום אתם שואלים? בום, זה המקרופון הזה שמצלמים איתו סרטים.. זה שמחזיקים עם מקל ארוך ארוך מעל השחקנים בד"כ.. ולפעמים הוא נכנס בטעות לשוט במסכי קולנוע. עכשיו, מי שמצלם, הוא גם עם האוזניות {מה שקולט הבום} לשמוע בדיוק מה הולך. והבום, בגללל שהוא כל כך מ"מקצועי" והכל.. קולט גם ממרחק. ואני מניחה שאתם כבר מנחשים איזו שיחה ממרחק קלט הבום.. ומה *** שמעה. איזה צירוף מקרים מטורף... אבל חביב. הם דיברו עליי אגב, והבלונדי שיחק אותה לא יודע, למרות שהוא ידע. חחחח חביב. המדובר עצמו היה בשוק טוטאלי.. לא ניחש. כנראה שבאמת אני לא רומזת... נו טוב. לא נורא. היה ועבר, ועכשיו גם לא ממש איכפת לי מזה. איכשהו.. פחות איכפת לי גם מההוא {למרות שהוא הצליח ממש לעצבן אותי ברגעים אלו ממש של כתיבת הפוסט.. אבל נו.. לפעמים אני חשה מרוקאית, למרות שאני לא ממש. } ואיכשהו כבר הרבה יותר טוב לי. עדיין קצת לבד.. אבל יותר טוב. אין ספק (:
היום היו צילומים לספר מחזור. האלה של הפספורט.. {לא של הכיתה שלי אגב.. אנחנו עשינו כבר ביום שלישי.} והכתום בדיוק החליף בגדים אז צעקתי לו שיוריד חולצה. {הוא בנוי יפה והכל.} משום מה זה ממש הצחיק אותי.
הימים האחרונים איכשהו היו גם לא ממש נעימים. משהו שממש כאב לי לשמוע היה ש*** {הנ"ל} סיפרה לי שההורים שלה מתגרשים. בחיים לא הייתי מנחשת... היא חברה כל כך טובה שלי... וכל הפעמים שהייתי אצלה בבית לא ראיתי כלום. הם היו כל כך חמודים כאלה.. באמת, משפחה חמה כזאת? ככה הם.. ופתאום.. יום בהיר אחד היא באה כולה שבורה לבצפר.. מסתבר שהריבים ביניהם נמשכים כבר הרבה זמן והם פשוט לא מסתדרים. ממש כואב לי לשמוע את זה... אני לא מסוגלת לסבול ריבים, ואם {חס וחלילה } הייתי במקומה לא הייתי מסוגלת לתפקד בכלל. איך אמורים להתמודד עם דבר כזה? כאילו.. אני בתור חברה תמיד אהיה שם כדי ללעזור לה ולנחם והכל... אבל היא? מסכנה שלי... הרי שומדבר שנגיד עכשיו לא ישפר את מה שהיא מרגישה... אני דואגת לה כל כך.. מהרגע ששמעתי על זה זה פשוט לא יוצא לי מהראש. ואם לי... איך לעזאזל היא אמורה להרגיש? אני רק מקווה שיהיה לה טוב.. היא בנאדם כל כך מקסים, וכל כך איכפתי והמשפחה זה הדבר שהיה לה הכי חשוב בחיים.. עכשיו זה נשבר לה. ואיכשהו, היא כבר מתחילה להאשים את עצמה. אני רק מקווה שיהיה לה טוב... אני מניחה שמתישהו זה יהיה.. אבל זה יקח זמן ותהליך... ואני פה בישבילה. כולנו..
בינתיים... {לא טל לא גנבתי, זה סתם נורא במקום עכשיו. (: }
דיויד ברוזה- יהיה טוב
אני מביט מהחלון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
