אני מוצאת את עצמי מעדכנת מבואסת.
המצב נראה שהוא משתנה, אבל עדיין.. אין מנוס- וכל ה"פעם אחרונה" הזה חוזר על עצמו בתכיפות דיי גבוהה בזמן האחרון- ולי אין ברירה אלא להתבאס במקצת.
לא שזה רק רע, הכל מר- מתוק כזה. כי דווקא בגלל שכל אלה הן פעמים אחרונות, משתדלים לנצל הכל עד תום, ולהוציא מהן כמה שיותר..
אז היה גם הכנס, האחרון. היה קצת מדכא בהתחלה, שראיתי שהרבה י"בניקים לא טרחו להגיע.. אבל, הייתי עם האלה החשובים באמת.. [ממ השישיה שלי מינוס הבלונדה {כי דיי, אני צריכה כבר לוותר.} וקימוצי {ראה פוסט הרחבה- לא יכל להגיע בגלל בחינות לאולימפיאדה בפיזיקה} ועוד כמה מתוקים לא פחות.] ופגשתי גם חברים מאזור מרכז, ואפילו קצת דרומה- ולא הייתה מאושרת ממני. כפי שהזכרתי, הבלונדה לא טרחה להגיע. תירצה את זה ב"השלמות, ואני לא יכולה לפספס." אבל- כולנו יודעים טוב מאוד שזה לא ההשלמות שלה. והכל מסתכם באותו בלונדי \:
אז כן, אני יודעת שאמרתי שאני חייבת להפסיק עם זה ולעבור הלאה, אבל דאמט קשה לי. איך אני אמורה לשחרר חברה כל כך טובה? ז"א, במיוחד שאני יודעת מה בדיוק הולך שם, כל הקונטרול פריק המטורף הזה מצד חבר שלה.. {חבר דאמט.. מתנהג יותר כמו אבא ערבי} וההתנהגות כאילו שהיא שייכת לו- והוא זה שזוכה להחליט על כל מהלך ומהלך בחייה. {וכן, זה באמת ככה. אפילו כשהיא יוצאת למקום כלשהו, היא ממש מבקשת ממנו אישור. בד"כ, לא ניתן- או שהוא בא איתה.}
מצד אחד, אני יודעת שאני חייבת להתנתק, כי דיי, וכבר נמאס, וכבר לא מגיע לה אפילו שאני אשאר ככה חברה שלה.
מצד שני.. מצד שני המצפון צורח בקולי קולות. כי אם אני לא אהיה שם- אף אחד אחר כבר לא יהיה. לרוב החברים נמאס ממנה, וממנו יחד. ואם.. אם היא איי פעם תצטרך מקום לברוח אליו.. מישהו לדבר איתו.. לא יהיה לה. ואז אולי.. היא לעולם גם לא תתנתק ממנו. {ואני יודעת שזה נשמע רע, ונורא לא בסדר. אבל זה פשוט נורא נורא לא בריא לה. למה ילדה בת 17 צריכה להיות במערכת יחסים של בעל שתלטן ואישה צייתנית?}
ואז, שוב אני חוזרת לשיקול הראשון. כי אולי דווקא כשהיא תראה- שאפילו אנחנו כבר מתנתקות.. אולי יתעורר אצלה משהו. ואולי זו המהות של להיות חברה טובה. באמת.
ועוד צד.. הוא שאולי טוב לה ככה. אולי טוב לה להיות נשלטת, ושיחליטו הכל בישבילה. הרי לפני כמה שנים- היא תמיד הייתה כזאת- שקטה, מפחדת להוציא מילה מהפה. עד שקרה השינוי הענקי הזה. והיא פשוט השתנתה מקצה לקצה. והיה נראה פתאום- כאילו כל כך טוב לה. להיות ככה פתוחה, מדברת עם כולם, ולא שמה * על אף אחד. אבל מאז שהיא איתו.. היא חזרה להיות אותה אחת ישנה שהיא הייתה לפני. לא צוחקת איתנו, לא עושה שטויות, רוב הזמן שותקת.. וכמעט לכל מקום- מביאה אותו. ואז, אז הם יושבים להם באיזו פינה, ושותקים ביחד. ככה. כל אותו הערב.
בקיצור, אני כבר לא ממש יודעת מה לעשות. רק שלא יהיה לה רע.. כי זה עושה לי רע. ואני שונאת שרע לי. וכי אני שונאת צארים עם קונטרול פריק אישיוס.
ועוד נושא, שרציתי לדסקס בו. אביב הגיע !!
ואיתו... כל הזוגות....
נו בלאט, אני לא רוצה להיות מהילדים הקנאים המגעילים האלה, או כל המחפשי צומי למיניהם.. אבל לא כיף לי ככה. ז"א- באמת שזה עושה נורא טוב לראות את כולם פתאום נורא מאושרים- כשהם מוצאים לעצמם איזה מישהו.. זה פשוט אחד הדברים המקסימים והיותר מחממי לב שקיימים! אבל זה עדיין טיפה מעיק שבשבוע אחד אני שומעת על עוד 3 זוגות חדשים- ואיכשהו.. אני עדיין לבד. \:
טוב זהו, נשפכתי.
והגיע הזמן לסיים עם הפוסט הזה כבר !!
אז אנשושים, שיהיה לכם שבוע מקסים, פסח כשר והכי חשובב- אושר ובריאות חברים, אושר ובריאות !!
אוהבת ,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
