גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

{החלק הראשון בפוסט, נכתב אתמול. לא התפרסם עקב בעיות לוגיסטיקה}

אני יודעת שלא עידכנתי הרבה. אין לי ממש זמן לנשום בשבועיים האחרונים- כשהחיים שלי מתרכזים פחות או יותר רק בלימודים ולילות לבנים לסירוגין..

אולי זה דווקא טוב, שככה יש עיסוק כל הזמן. מעין הסחת דעת כזאת.

יום הזיכרון היום |:

אין לי הרבה מה להגיד גם על זה, רק שכל היום עלה בראש רק בן אדם אחד. אני יודעת שהוא לא נפל בעת מילוי תפקידו בזמן שנלחם, או בגלל איזה מחבל מתאבד. לא שאפשר להשוות בין דרכים של מוות- ובנושאים כאלה לא עושים את זה.. הוא קיבל דום לב- בעת שירותו הצבאי בסטילים.

באנדרטה העירונית נוסף עוד שם. חדש.

בטקס בבית הספר- נקרא עוד שם שהתווסף לרשימת הנופלים. אחרון. - שתי הברות, שם ושם משפחה. הקראה.. לקחת אוויר. נעתקת הנשימה. הידיים מכסות את הפה- העדיין נדהם, מופתע- איכשהו. עיניים לחלוחיות.

החיילים הבוגרים מצדיעים בעת שירת התקווה. הוא לעולם לא יצדיע עוד.

באנדרטה- הלא כל כך צנועה, לצערנו- בבית הספר נחקקו 4 אותיות נוספות. שם קצר. תמונה חדשה נוספה לייד. ילד יפה. הוא היה.

ועדיין מוזר.

לשבת בבית- לכתוב הכל.

"והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו.."

ועבר יום. אפילו כמה שעות..

והיה יום העצמאות, והיינו ברוק עצמאות והיה כיף לא נורמאלי. אביב גפן נתן הופעה מדהימה פשוט.. וכמובן, איך לא.. סיים עם השיר האהוב עליי מהדיסק החדש שלו- זה רק הלב שכואב לך {כמעט}.

וחזרנו בבוקר וישנתי כמה שעות- והנה עכשיו אני פה.. ממשיכה את הפוסט מאתמול. אפילו לפני המקלחת הכל כך דרושה עכשיו. ולפני האוכל, ולפני הכל.

ואני צריכה ללכת, ללמוד בהיסטוריה כי מסתבר שביום שישי מתכונת- ולא למדתי כמעט כלום. \: אבל אני לא אסים לפני שאני אומר תודה.. אחד אחד לכל המגיבים בפוסט האחרון שלי.. אוהבת אתכם. אין לכם מושג עד כמה זה חשוב לי.

ובגלל שעד אתמול- שנים לא שמעתי את השיר.. נסיים איתו :

אביב גפן- עונות

שלכם.. תמיד.

Manula