גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

באמאמאמאאאאאשלי לא יוצאת יותר לבליינדייט.

איכשהו, אני מוצאת את עצמי מברברת אל מול בחור- ובאמת שנחמד- שהבנתי שמטרתו בחיים היא "לטייל, לעבוד" ואחרי שאני קולטת שזו הפכה להיות התשובה הזהה ללפחות 4 שאלות ששאלתי, הבנתי שאולי אין פה ת'קליק. (ואולי.. אפילו לא היה לו סיכוי מלכתחילה. \: )

{לא שהייתי באיזה מאתיים כאלה, אבל אחד יותר מידי. באמת.}

אני אכיר בנים באולד פאשן ווי. אדלק על ידידים שלי. תודה.

הצטרפתי למעגל העבודה. ז"א, בינתיים זו הייתה עבודה חד פעמית, אבל יהיו עוד כמה עבודות חד פעמיות שכאלה. הכתום {כפרעליו} סידר לי למלצר בארוע נחמד שהבוס שלו מהגלידה מארגן. וחברים, אני רוצה לציין כי קרעתיייי ת'תחת. באמת, 6 שעות שעמדתי על הרגליים, רצתי, הרמתי, אספתי, שטפתי, קיפלתי, מזגתי, ניקיתי, שרפתי {תאצבעות, דאמט. עד עכשיו עם כוויה}, מילאתי, רוקנתי, הצעתי {מתאבנים לעוברים ושבים!}, החזקתי ופשוט עשיתי עבודה של עוד כמה פקצות שהחליטו להיות עצלניות ואחרי שעה כבר יצאו בתלונות "מאמי, אנ'לא יכולה להרים את הצלחת הזאת, הלכה לי היד."

בכולופן, שבוע הבא יש עוד ארוע, והפעם הוא יכלול אנשים עם קצת יותר כסף. {ז"א, לא קיבוצניקים, שמגיעים לארוע על אופניים, זורקים את הכלה עם נעלי 'את הכי יפה כשנוח לך' לבריכה בסוף הערב, או מתנגדים נחרצות לטיפ.} ואולי נרוויח קצת יותר. (:

 אהה, ותאחלו לי בהצלחה, אולי אני אקבל עבודה קבועה בגלידה {לא זאת של הכתום}.

הבלונדה כתבה לי מכתב... שפחות או יותר אישר את כל מה שהרגשתי, וכתבתי בפוסט האחרון. אז כתבתי לך חזרה, כי זה המינימום שמגיע לה. את כל אותם דברים שלא אמרתי, ויותר. ואולי תקפתי, ואולי הייתי קשה, ואולי זה אפילו היה מכאיב.. אבל נכון.

האמת, שזו פעם שנייה שאני כותבת ת'פוסט כי הוא נמחק לי דאמט..

ואין לי כוח לחפור יותר.

אני רק אסיים באיזה שיר, ששמעתי היום, ואחרי הדייט הכושל של אתמול.. לא יכול להמחיש יותר טוב תחושות בנאליות ופתטיות כשלי. (:

מירי מסיקה- תן לי סימן

Manula. forever pathetic