גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

והנה התחדשתי. (:

נעשה בשלבים.. אבל אצלי הכל זה לאט לאט. כמו הציפיה לגיוס.

לפני כמה זמן הבלוג עוצב מחדש. היום, כשישבתי וגיליתי שיש לי הרבה כלום לעשות.. החלטתי לרענן קצת את הרשימות {ואפילו להוסיף אחת חדשה}. הן עדיין לא גמורות לגמרי- אבל אני עצלנית משהו ככה שבטח אניאמשוך לזה עוד חודש.

סיימתי עם הפסיכו לפני שבוע, והיה נחמד האמת. היה לנו אחר כך מפגש של כל האנשים מכיתת הפסיכו שלי.. אוף אני מתגעגעת אליהם. נקשרתי קצת לדפוקים האלה. עד שהתחלתי להתרגל לכל העניין של לראות אותם כמעט כל יום בכיתה ולהריץ קטעים עם המורה {החמוד ++} שלנו... זה נגמר. בלעחס. אני משתדלת לשמור איתם על קשר גם עכשיו..

אחי טס שוב לצרפת... לעוד עונת סקי. הפעם הוא יעבוד בתור ברמן באותו בית מלון. הייתי אמורה לטוס איתו.. ואז ביטלו לי. ואז התקשרו להודיע שאני כן טסה. וביטלו שוב. בקיצור, השתגעתי.. אז אני לא אעשה כסף ביורויים השנה. שיהיה.

בת דודה שלי נשארת אצלנו... אחרי תאקל רציני עם ההורים. אני לא אפתח את הסיפור, אני רק יכולה להגיד שזה באמת נשמע כאילו יצא מסרט... אני רק מקווה ששהם ישלימו והבת דודה שלי תתעשת ותחזור הבייתה.

יחד עם הכל חידשתי גם את עצמי. צבעתי את השיער שוב {לא בדיוק לצבע שרציתי, אבל מילא}, הסתפרתי {דיי הרבה} ואפילו עשיתי פן. אני בנאדם חדש.

מצחיק, בדיוק לפני שבוע כתבתי מכתב.. {אחרי שקיבלתי את הרעיון מאותו ידיד מהפוסט הקודם} והתלבטתי אם לפרסם או לא. כשנכנסתי לישרא וראיתי שהנושא החם הוא המכתב שלא נשלח החלטתי לפרסם חלקים ממנו. יש דברים, שאני עדיין מעדיפה לשמור לעצמי.

גם זה סוג מסויים של חידוש עצמי הייתי אומרת...

אני לא מאמינה שאני עושה את זה. פשוט שמצאתי את עצמי עם כל כך הרבה מחשבות. כל כך הרבה דברים שרציתי להגיד לך.. ואני יודעת שאני לא אגיד. ומצד אחד... אני מרגישה שאם אני לא אגיד אני בחיים לא אוכל להמשיך הלאה. אז מישהו נותן לי את הרעיון של לכתוב לך מכתב. אני יודעת שלא תקרא אותו, אני יודעת שאני כותבת לעצמי. אבל זה יותר מידי דברים שיושבים לי בראש. יותר נכון.. יותר מידי דברים שיושבים לי בלב. וכשחושבים על זה, אני אפילו לא יודעת להעלות אותם על כתב בצורה מסודרת. איך אני אמורה להסביר לך מה גרמת לי להרגיש? איך אני אמורה להסביר את ההרגשה הזאת.. בפעם הראשונה שנישקתי אותך? בחיים לא הרגשתי ככה. למרות שזו הייתה הנשיקה הראשונה שלך, היא הייתה הנשיקה הכי מדהימה שהייתה לי. מכל הנשיקות שהיו לי. מכל הבנים שהיו איתי... אתה היית-

אתה היית שווה את כל האומץ שאזרתי בישביל לעשות את זה.. מיזמתי.! אתה מבין? אתה בכלל מסוגל להבין את זה? אני.. הבן אדם הכי חסר ביטחון בכל מה שנוגע למין השני. ואותך הרגשתי שאני יכולה לנשק. כי זה אתה. וכי דיברת איתי כמו שאף אחד אחר לא דיבר. כי אתה חכם כזה, וכי הצחקת אותי. וכי נתת לי להרגיש טוב עם עצמי- ולא בגלל שאמרת לי "איזה יפה את" או "את נראית כל כך טוב" כמו שבנים אחרים היו עושים. הקסמת אותי בדרך שונה. גיליתי שמצאת חן בעיני בגלל האופי שלך. בכלל, העניין שלי בך התחיל מהשיחות האלה.. הרי אפילו לא ראיתי אותך. סתם הקלדנו לנו שיחות נפש אל תוך הלילה. כנראה שזה מה שעשה את זה ליותר חזק.. שמההתחלה זה היה בגלל ה"בפנוכו" שלך. ואז... כשראיתי אותך, כבר נראית לי כל כך יפה. לא היה איכפת לי מה שחברים שלי אמרו. הרי אתה כזה מקסים. "הוא? זה.. הוא?" "בישבילו השתגעת כל כך? הוא כל כך לא ברמה שלך.." לא שהם התנשאו-

שאני יודעת שחברים שלי רוצים את הכי טוב בישבילי.. כעסתי עליהם. כעסתי... איך לעזאזל הם שופטים אותך, הם בכלל לא מכירים אותך. הם לא יודעים.. הם לא יודעים איך גרמת לי להרגיש. בדיעבד.. בדיעבד הם צדקו. לא יודעת, אולי הם ראו משהו שאני לא ראיתי. הייתי מסונוורת ממך הרי. כל מילה שהוצאת מהפה נשמעה כמו שיר, מולחן בדיוק בצורה שאני אוהבת.. שלא רציתי שיגמר. מכיר את זה? שיש את השירים האלה.. שאתה ממש אוהב, ולא רוצה שיגמרו? ככה היה כל רגע איתך. לא רציתי שייגמר. כל נשיקה שלך.. אותן נשיקות שכבר אתה יזמת. שאתה באת, ונישקת אותי... הרגשתי על העננים. וממש- כאילו שהם עשויים מצמר גפן מתוק כזה, ואני פשוט יושבת למעלה.. בנישה המאושרת שלי ומשקיפה על כולם. כי הכל מסביבי היה ורוד, ומתוק- כמו השפתיים שלך, באותו יום ששתית קולה- ואתה הייתי איתי, בצורה הכי קרובה שידעתי.. לא הייתי צריכה יותר מזה. {ובאותו שבוע, אגב, לא הפסקתי לשתות קולה. אמא הייתה בשוק ממני.. אתה יודע בכלל שקולה זה המשקה שאני הכי מתעבת? אבל הטעם שלו הזכיר לי את השפתיים שלך. הגדולות והיפות כל כך.. כשהן עוטפות את שלי, ומשאירות עקבות קטנות של מתיקות תעשייתית כזאת עם קפאין ברמה ממכרת.. אבל זה לא היה הקפאין שמיכר אותי. זה היית אתה.} והייתי מוכנה לתת לך הכל. גם כשבשלב מסויים הבנתי שאתה לא מחפש משהו קבוע ורציני. לא היה איכפת לי.. רציתי להיות קרובה אלייך בכל דרך אפשרית. איכשהו חשבתי.. שאולי ככה אני אצליח להשיג אותך. שאולי תבין, שאני הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך.. ותרצה אותי גם, באותה צורה.

לגעת בי.. בכל מקום. ואהבתי את זה, באיזשהו מקום. זה היה מגע פיזי, שתמיד יכול להיות מהנה. וזה היית אתה. אותו אחד שגרם לי להרגיש כל כך .. כל כך! אני לא יכולה להגיד שהיית אגואיסט בכל זה. כי דאגת שאני אהנה מכל זה גם. ידעתי שזה היה לך חשוב. אני לא יודעת אם ידעת עד כמה מה שאני מרגישה אלייך היה חזק. אבל רצית את זה כנראה פיזי.. וזהו. המשכנו בשיחות המדהימות האלה אל תוך הלילה. ובכל רגע הרגשתי שאני נקשרת אלייך יותר. ידעתי שאתה לא מחפש שום דבר רציני.. אבל המשכתי-

הנשיקה באותו ערב בפאב.. הייתה כל כך משחררת וכל כך מדהימה- ועם זאת- מכאיבה ברמות שאתה לא תתאר.

כל מה שייחלתי לו באותם רגעים היה פשוט להרגיש את היד שלך.. מלטפת לי את הפנים. לא פעם אחת... אפילו לא פעם אחת. אולי זה היה צריך להדליק אצלי נורה אדומה. אני מניחה שזה הדליק. אני פשוט התעלמתי.. כמו שעשיתי במשך שנה שלמה. התעלמתי.

לפני פחות מחודש החלטתי שאני מפסיקה להתעלם. רק אז.. רק באותו רגע שהבנתי שאני חייבת להוציא אותך מהחיים שלי הבנתי שבעצם.. בעצם אני אוהבת אותך. כל כך אוהבת אותך. אחרת.. למה לי להשתרך אחרייך במשך שנה שלמה? למה כל נגיעה שלך נותנת לי הרגשה כל כך טובה, ובו זמנית... כל כך רעה? אתה מדהים אותי. אני אוהבת אותך כל כך.. ועד כמה שאני רוצה שתהיה חלק מהחיים שלי אני לא יכולה לתת לך להיות חלק מהחיים שלי ככה. כי עד כמה שאני אוהבת אותך.. אני אוהבת אותי יותר. יותר. אתה מבין את זה? יותר. ואני יודעת שקשה לי עכשיו. הרי אני חושבת עלייך כל יום.. ואפילו התגייסת ולא ראיתי אותך לפני זה. איך אתה נראה במדים ועם גלאח?... בטח מכוער lol. אבל אני בטוחה שאני אוהב את זה.

אני אף פעם לא ידעתי אם אני צריכה להאשים אותך. אם ידעת, או לא.. אני בטוחה שלא היית עיוור. אבל אני לא רציתי למצוא אשמים. כי בתאכלס.. אני ידעתי טוב מאוד מה אתה מרגיש..רק שאיכשהו קיוויתי לשנות את זה.

אז זה קשה. כי דווקא שהבנתי שאני אוהבת.. סוף סוף אוהבת! אז זה נשבר. מה? הלב שלי. שבור לחתיכות קטנות על הרצפה.. כי דאגתי לזה במשך שנה שלמה. אבל אני אתגבר. כי ללב יש נטייה להתאחות יפה. ועד כמה שאתה מהפנט אותי באפילו רק מבט שלך.. או רק מחשבה שלי עלייך.. אני יודעת שיש מישהו אחר, שירצה את מה שאני רוצה. שיאהב אותי.. ואני אוהב אותו. כמו שאהבתי אותך, אולי אפילו יותר. והאהבה שלי אלייך, לאט לאט תתנדף. אני יודעת שתמיד, לא משנה מה תהיה חשוב לי. ובעצם תמיד אני אוהב אותך- בצורה כלשהי, ופינה קטנה בלב.. תמיד תהיה לי בישבילך. אהבה ראשונה, לא?

וסתם, כי נדבקתי לשיר בזמן האחרון: