גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

אני לא יודעת מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי כל כך לבד, וכל כך חסרת סיכוי.

פוסט אימו קצר, סורי.. אני מניחה שזה המקום היחיד שאני פורקת את הרגשות האלה.

באמת שיש לי אנשים מקסימים בחיים. באמת באמת. אני מעריכה המון אנשים.

היום חברה שלי שאלה אותי.. למה אני סומכת על אנשים כל כך מהר ובעיניים עצומות.. לא יודעת האמת. יש לי את הנטייה לחשוב שאדם מטבעו הוא אדם טוב... ואני פשוט כזאת. מתאהבת באופי של אנשים- חברים-חברות ממש מהר. וכן, גם סומכת עליהם מהר. אולי אף פעם האכזבה הזאת מאנשים תפסיק להפתיע אותי.

קשה לי להאמין שאנשים כל כך קרובים אליי יעשו לי כל כך רע. במתכוון- או לא.. אני כבר לא יודעת. איך המצב רוח שלי יכול להתהפך 180 מעלות..

ואיכשהו.. דווקא מי שאני ממש צריכה עכשיו לא פה.

ואני מרגישה שאני מתרחקת מבנאדם שהוא בערך אחד האנשים הכי יקרים לי בעולם.. אחרי שנשבעתי שאני לא אתן לזה לקרות.

חבר קרוב אמר לי {ואני מצטטת, לא בדיוק מושלם..}- "את לא חושבת שאת קצת לא ברמה שלו..?"

ובערך הרס לי מצב רוח ממש טוב שהיה לי.

אני לא מצפה לכלום, למדתי כבר לא לעשות את זה.

אבל קצת הרגשה טובה אף פעם לא הזיקה לאף אחד... במיוחד לא כזאת. במיוחד בהתחשב בעובדת ההיסטוריה שלי בנושא הזה.

אז הנה בא בנאדם.. שדווקא ציפיתי שהכי יעודד אותי במקרה- ופשוט עשה את ההפך הגמור והרס לי את היום- הממש טוב שהיה לי. ואת היום שאחרי.

ואיך שלפעמים "לצאת, לשתות ולשכוח מהכל" יכול להראות כפתרון ממש טוב.. האלכוהול הזה רק מחזק כל תחושה מסויימת של בדידות, וגורם לך לעשות שטויות שבכלל לא רצית.

אז היום אני אצא.

ואעשה חיים.

ולא בשביל האלכוהול.

ולא בשביל לעשות דברים שאחר כך אני אתחרט עליהם.

בשביל לצאת, ולהנות באמת.

בשביל להיות עם חברים שלי- ולא בשביל לשכוח דברים.

בשביל שלשם שינוי- אני ארגיש חופשיה- ולא כאילו אני צריכה להוכיח את עצמי למישהו. ושאיכשהו בסוף גם הבעיות הקטנות האלה שלי יסתדרו.. כי היי, יש דברים הרבה יותר גרועים בחיים.

אז כן, זה היה פוסט אימו.

כנראה שאני מפרסמת פה רק כאלה..

למרות שיש לי כל כך הרבה מה להגיד.. אבל אני מוצאת את עצמי כותבת פה רק שאני על סף שבירה..|:

יהיה טוב. (:

Manula

הייתה לה אתמול יומולדת. ראיתי את הבית שלה, אחרי כמה חודשים טובים שלא הבטתי בו מבפנים. לא שהגיע לה, במיוחד לא אחרי יום שישי האחרון, וכל האלה שבאים לפניו, ואולי אפילו, כל השנה וחצי האחרונה. אבל איכשהו אני עוד מרגישה מחויבות אלייה.. כנראה שזה מה שעושות 7 שנות חברות. אני לא אגיד שלרגע לא היה לי עצוב. שלראות אותה, שמחה, מכבה את כל הנרות על העוגה.. בת 18.. לא עשה לי עצוב- לדעת שהיא לא איתי כמו פעם. לפחות, כבר לא מבחינתי. ואפילו.. אפילו חשבתי, שאולי, רק אולי, זה יחזור להיות מה שזה היה. אבל זה לא. כי היא הרסה הכל. כי הייתה לה דרך מאוד טובה, להרחיק אותי ממנה. אז אתמול, אולי שרתי, ושמחתי איתה, והיה לי נחמד, גם כשכולם היו. אבל,

את לא פה.

את גם לא תהיי פה.

את אולי חברת ילדות מדהימה שהיית לי, אבל הוכחת מה זה היה שווה בישבילך.

אני אשקר אם אני אגיד שאני לא אוהבת אותך. אני לא יכולה שלא. אולי חשבתי ככה, אבל הכל מתוך כעס היה.

עכשיו זה פשוט מובן.. שיש דברים שעוזבים, גם אם ממש כואב. אולי כמו שאת עשית.

אז אני עוזבת. והפעם, לא בכעס. באכזבה, מסויימת. בלי ציפיה ליותר מידי ממך.

ושתדעי, שאני אוהבת אותך. מזל טוב.

):

-קו חוצה חדש ברשימה- |:

Evanescence- My Immortal

I'm so tired of being here
Suppressed by all my childish fears
And if you have to leave
I wish that you would just leave
'Cause your presence still lingers here
And it won't leave me alone

These wounds won't seem to heal
This pain is just too real

 There's just too much that time cannot erase

 
When you cried I'd wipe away all of your tears
When you'd scream I'd fight away all of your fears
And I held your hand through all of these years
But you still have
All of me

You used to captivate me
By your resonating life
Now I'm bound by the life you've left behind
Your face it haunts
My once pleasant dreams
Your voice it chased away
All the sanity in me

I've tried so hard to tell myself that you're gone
But though you're still with me
I've been alone all along

Manula

~~ עריכה~~

מזל טוב ישרא!! מזל טוב גם לגיאו, איש יקר שלי שחוגג היום {ה25} 18.. אוהבת אותך ברמות שלא תוכל לתאר ילד!!