ילדה קצת שונה..
מה כותבים שאין מה לכתוב? =] |
| 6/2005
 אהבתי, הכרתי, הרגשתי, ועכשיו אתה ז"ל....
אפשר להגיד שהכותרת הזאת קצת יותר מדי דרמטית...
אבל מדובר בסך הכל הכלב שלי.. למרות שזה ממש לא בסך הכל בשבילי...
אני לא יודעת מה אומרים ממש על כלב. וגם זה מוזר לדבר אליך.. אבל כמו על הבן אדם אני חושבת שלכלב ובכללי לבעלי חיים יש גם חשיבות מאוד גדולה [בעיקר בחיים שלי] שמלאים במיליון חיות שהלכו ובאו, כאלה שיותר אהבתי וכאלה שמפחות, שניקשרתי עליהם יותר וכאלה שבכלל לא, אבל אצלך זה היה שונה.. כי אתה היית איתי מגיל 0.. הייא כבר חלק מהבית.. היית [ותשאר] חלק בלתי ניפרד ממני ומהילדות שלי. כאילו הביאו אותנו לעולם ביחד.. אבל לא ניפרד ביחד..
למרות שראו שאתה עומד למות ולמרות שידעתי שגיל 15 זה כבר די ויותר לכלב.. בכל זאת זה קשה..כי אולי אתה כלב אבל אתה יודע לאהוב ולעניק אהבה.. ואני זוכרת שפעם שהייתי קטנה והייתי מתעצבנת על ההורים הייתי באה להתארח עצלך במלונה.. בדיעבד זה מצחיק.. אבל ההורים שלי חיפשו אותי ולא מצאו.. ולא יודעת.. תמיד הייתי באה לשבת לידך שהייתי רוצה להיות לבד כי אתה יכלת להבין אותי גם בלי מילים..
בקיצור למרות שהיית "בסך הכל" כלב..
אהבתי אותך.. ואני תמיד הזכור אותך!
אוהבת מאוד מאוד..
אדוה..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
