| 8/2005
סתם.. כי רע לי...
אני לא יודעת למה אני כתבת את זה, סתם בא לי.
בא לי לכתוב.
רע לי, פשוט רע לי, כתבתי תגובה בעל"ם גם, אין לי תשובה למה.
הייתי אומרת לכם שבא לי לדבר אבל זה לא נכון, אין לי כוח, לא לדבר ולא להקשיב.
אין לי כוח לשאלות מעצבנות ולאנשים שאולי עושים את עצמך שאכפת להם,
אני בעצמי לא מצליחה "להבהיר" את עצמי לעצמי וזה בא לי בתקופות, ברגעים.
מחר או אפילו עוד שעה אני ירגיש יותר טוב, אבל עכשיו זה נראה לי נורא, אני יודעת שבדיאוד זה יראה לי נורא דבילי הכל, אבל אני חייה את הרגע, אני לא רוצה לחשוב על המחר, האתמול, או עם מה שיהיה עוד מעט פשוט לא רוצה!
ואני גם לא רוצה להכנס להרגשה המגעילה הזאת של עכשיו,
אני פשוט לא רוצה לחשוב על כלום, להכנס לאיזה אמבטיה ל3 שעות, וזהו. לא לחשוב לא לדבר.
חם לי, קר לי לא יודעת., אפילו לשאלה כל כך בסיסית אין לי תשובה.
לתחושה שלי, אני לא מדברת על רגש שזה דבר שבאמת קשה להבין ובטח שלהגדיר אני מדברת על תחושה משהו קיים-עובדה.
מה המצב שלי כל כך התדרדר?
אתמול התעלפתי או לפחות "כמעט התעלפתי" המצב הנפשי שלי ומכך גם הפיזי שלי מתדרדר, לא יודעת למה.
התעלפתי כי קמתי ב7 בבוקר והפעם הראשונה שאכלתי ושתיתי היה ב6 בערב,[כי הייתי בת"א- זה שמהו שהייתי מעדיפה לא להגיד לכם כי אני לא רוצה להיות כמו ה*היא* שמשוויצה בכל מה שהיא עושה או עם מי שהיא נפגשת] ואז עוד הלכנו למסעדה בערב ופשוט לא יכלתי לאכול כלום, הייתי עייפה מדי, גמורה מדי, יותר מדי מחשבות, דברים אנשים, מראות, הכל! פשוט הכל!
אני כותבת את זה ואני לא מאמינה שזה יוצא לי מהפה שאני כאילו זאת שכותבת את זה, זה כל כך לא מתאים לי, כל כך לא אני, אני פשוט כבר לא מכירה את עצמי..
ועוד יותר המחשבה על שנה הבאה עושה לי רק רע, וכל המכתבים האלה של הביצפר מביאים לי עוד יותר נחס, בתחילת החופש לא רציתי בכלל לצאת אליו, עכשיו אני לא רוצה לחזור, פשוט לא רוצה! אני לא רוצה לגדול.
טוב לי ככה.
באמת.
ככל שאני גודלת המצב שנהייה יותר "קשה" יותר מעיק פשוט שום דבר לא משתפר, ההפך, הכל יותר חרא, יותר אפור, יותר מעיק, יותר קשה, יותר מגעיל, פחות ברור, אין אני עייפה נפשית.. פשוט עייפות מתמשכת כזאת שאין לה סוף.
עם היו מציעים לי חופשה לשום מקום לחודש, חודשיים, שנה, 12 שנה, לא הייתי חושבת פעמים! [אולי זה נראה קצת מוגזם- אבל זאת ההרגשה שלי כרגע]
אני מקווה שיהיה לכם לילה טוב..
כי את שלי אני לא יכולה לנבות אבל מה שבטוח זה שמחר אני ירגיש כבר אחרת- עם לטובה או לרעה את זה רק הוא יודע...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
