| 8/2005
רק בלילה זה קורה.
תמיד איכשהו,
כל המחשבות, הפחדים, הבדידות מתחיל בלילה. דווקא בזמן שאני מדברת עם הכי הרבה אנשים, שהאיסיקיו שלי מפוצץ הכי הרבה שיחות הכי "לא" בדידות שיש, דווקא אז אני מרגישה רע. מרגישה מגעיל.
אבל רוב הזמן גלל שיש לי מלא מלא אנשים לדבר איתם, ואין לי כוח נפשי לסיים שיחות [הידעת שלסיים שיחה צריך הרבה יותר מאמץ מלהתחילה?< וזה סתם לא קשור] תמיד אני רוצה לעדכן דווקא בשלבים האלה אבל כאמור גם כי אין לי זמן, וגם כי העידכונים יצאו נורא קצרים ואני לא רוצה "להטריד" אותכם בכל מיני שטיות, כי עם כל פעם שהייתי מרגישה קצת רע הייתי כותבת אז היה יוצא לי לפחות פוסט [את רואה זכרתי!] אחד ביום!
יש מלא דברים קטנים שמפריעים/מציקים לי בזמן האחרון,
הכי חשוב מהם זה שנה הבאה, כל פעם שאני חושבת על זה יותר אני מבינה למה אני לא רוצה, לא מעוניינת לגדול, אין לי [כרגע] כוח נפשי ללימודים, למחויבות! אני לא אוהבת מחויבות, אני מפחדת מאחריות! מה לעשות כזאת אני ילדה קטנה אני בורחת במקום להתמודד, אני יודעת את זה, כל פעם אני חושבת על דרך התחמקות אחרת מהשנה ה"מפחידה" הזאת.
עד עכשיו זה כאילו היה "משחק ילדים" כולם יודעים שלא ממש התאמצתי כדי להצליח, לא הייתה לי את הכי הרבה מוטיבציה, עשיתי רק מה שהיה לי כוח לעשות... ועכשיו זה אחרת. יותר גדול מפחיד כזה..
והכי מפחיד שאני יודעת בדיוק מה צופה לי בעתיד, שאני התחרט על זה. כל כך התחרט. ואני עוד יודעת שזאת אך ורק אשמתי שאני צריכה רק עוד מאמץ "אחרון" סיימתי, אני יודעת ששלוש שנים זה לא מאמץ אחרון, ומה באוניברסיטה [מקום שאני לא הזכה להגיע לשם נראה לי] מה שם זה סטלה? שם לא צריך להתאמץ? איזה שטיות, החיים האלה הופכים ליותר ויותר קשים! לא מתאים לי, סור, לא בשבילי... אני ילדה עצלנית, אני נשברת בקלות, אני לא יודעת מזה מחוייבות, ואין לי דרישות גבוהות מעצמי...
ככה ה' יצר אותי שה' ימצא לי עתיד.. שיחפש לא טוב טוב בקופסא מה יש לו בשבילי! אני לא מתכוונת לעשות יותר ממה שאני יכולה/ רוצה [כי הכל הרי תלוי בכוח הרצון לא?]
ויש לי עוד בעיה שמציקה לי.
יש לי שתי אהבות. כאילו שניהם חד צדדיות אבל שניהם בלתי אפשריות, זה מעצבן! ומגעיל, ומעיק, ונטחן, ונמאס, ורדוד, וכל כך מוכר, כל כך מוכר, זאת לא פעם ראשונה שזה קורא לי, אבל תמיד אני נכנסת לזה... איכשהו, ותמיד הדרישות שלי יותר מדי גבוהות ושאני מוצאת מישהו הוא בחיים לא ירצה אותי, איכשהו אהבה שלי תיהיה תמיד חד צדדית, עם כמובן אני לא מתכוונת להתפשר.
ואבל אל תדאגו אני עוד "המצא את אהבת חיי", "את גבר חלומותי", "גם אני הזכה לגעת באושר" "לכל סיר יש מחסכה" ו"האהבה תמיד עיוורת".. שמענו אותכם.
גיליתי דמיון מאוד גדול בינו לבין מוגי [לי שזוכר] גם בחיצוניות באופי ואפילו בדעה.
זה מדהים לדעתי, אפשר להגיד שאני כבר יודעת מה אני מחפשת, באיזה סוג של אופי אני מתאהבת, חיצוני ופנימי.
אתמול קיבלתי מישהו מהעל"ם,[ת'אמת שהוא כבר היה לי במסנג'ר כי דיברנו מדי פעם אבל אתמול הוא הגיע עלי כי יש לו בעיה, זה שונה] הוא חולה. יש לא בעיות רפואיות עם נגיד את זה ככה. והוא גם קיבל סטירה מאהבה ישנה, והוא התחיל לבכות לי, ודבר ובעצם לשפוך את הלב. כל כך היה בא לי להגיד לא "שמע כאילו שלי אין בעיות, כאילו שאני לא צריכה עזרה, כאילו הלו?!?! יש פה עוד משהו שגם לא קשה והוא נמצא גם [בערך] באותה הבעיה, אתה לא היחידי! למה אף אחד לא מבקש לשמוע אותי? מה הבעיה שלי? איפה אני צריכה יעוץ? איפה לי קשה? לאן נעלם התומך שלי?" אבל כמובן שלא אמרתי לא את זה, ואפילו הצלחתי בדרך מאוד טובה "לעזור" לו או יותר נכון לעודד אותו. הוא אפילו דיבר איתי היום ואמרת לי תודה ושעזרתי לו וכאלה, כיף לשמוע את זה. אבל הוא לא יודע עד כמה הוא עזר לי בעצמו וכמה אני צריכה להודות לו על זה. כי איתו יכלתי רק להזדהות.
אתם לא יודעים כמה כיף זה "להלביש" למישהו אחר את הבעיה שלך. לראות מישהו אחר מתמודד עם בבעיה כמו שלך. לראות אותו מצד ולהשוות אליך, ללמוד לקחת דברים בפורפורציה. זה שיעור חשוב עבורי.
תאמת לא רציתי/ חשבתי שזה יצא ארוך אבל אני שמחה עם מה שכתבתי..
אה וזינה אני רוצה עיצוב חדש לבלוג שלי! שחור נורא דכאוני פתאום.. אני רוצה שינוי! אז בבקשההה :'((( אני מתחננת, את טובה בזה [מתחנפת!]
בה בייי לילה טווווווווווווווב :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
