ילדה קצת שונה..
מה כותבים שאין מה לכתוב? =] |
| 4/2006
בלאגן..
רוצה לכתוב, וגם יש לי כל כך הרבה מה..
מאיפה מתחילים?
אני עומדת להתפוצץ..
משפטים שצריך להוציא ומהר:
כל כך שקט בחוץ, וכל כך רעש בפנים... סערה גלים סלעים, איזה תמונה יפה, אבל כמה אשליה יש בה.. רק עם מסתכלים טוב רואים כמה עצב יש בתוכה.. כמה שהכל מדומה.
עם רק הייתי יכולה לעצור את הלב לכמה רגעים, לתת לו לנוח, לעצור את הרגשות שלי, להתנתק אפילו לרגע.. רק כדי לנשום אוויר.. אוויר נקי, לקחת נשימה עמוקה.. לנקות את הראות לנקות מכל הרעל, לתת לו "פוש" לקראת החג.. סוג של התחלה חדשה.. לתת לו הזדמנות להתחיל מההתחלה רק הפעם טוב יותר.
רק עם הייתי יכולה להתנתק מהרגשות ולעשות את מה שאני כל כך צריכה לעשות, לעשות את זה מהר לתת למוח להחליט ולא ללב לעשות ולברוח...
כנראה אני רגישה מדי.. אבל ממתי כל כך אכפת לי??
תמיד הייתי הילדה שמשחקת בכולם, סוג של "שוברת לבבות קטנה" אבל בעצם זה משחק של הלב.. בלי מודע, זה הלב שלי שמשחק משחק עקיצות ודקירות משחק ראש בראש, מי יחזיר למי, ומי ישבר ומי ישאר. עם המוח.. ההגיון מול הרגש.. מי ינצח?
אני לא אוהבת אותך.. לא אוהבת.. למרות שזה נשמע כמו שיכנוע עצמי דבילי אבל זה לא.. אני רוצה אותך כי אני רוצה סופסוף הגדרה, להפסיק לעבור מאחד לאחד ממחשבה למחשבה, להיות כמו כולם, תפוסה על אחד... פשוט רוצה להיות מודעת ללב שלי ולדעת מה הוא מנסה לרמוז לי.. מה הוא כבר צועק לי שם כמה חודשים... כמו אסיר בכלא..
ולוו רק הייתי יכולה לבחור, פעם אחת לא יותר, בשביל הלב מה שאני בוחרת ולא מה שהוא בוחר כבר הייתי מאושרת.
אבל כנראה שזה אף פעם לא יהיה אמיתי..
אני יודעת דבר אחד, כשאני אדע את זה שאני אראה את זה מתקרב ואני אדע שזאת המטרה שלי רק אז אני יוכל להיות מאושרת.כנראה.
מחשבות מחשבות מחשבות.. כל כך הרבה כאלה מסתבבות עכשיו, למה כלפי חוץ זה נראה שונה? למה אני מרגישה כל כך רע???
החופש שלי כל כך עמוס ונשאר לי כל כך הרבה זמן לחשוב..
הלבד הזה.. הפיזי של להיות רוב היום לבד בבית עושה לי נזק..
ואני כבר שונאת את החופש הזה... ואין שום דבר שיכול לשפר את ההרגשה..
שמחה מהולה בעצב, והרבה הרבה ציניות לסביבה.
והגעגועים אליך רק גדלים. והדיבור אליך כל הימים, היחס שנותנים לך גם שאת לא פה, מראה הערצה ואהבה.. משהו שכנראה לא תוכלי לדעת אותו לעולם.
צריכה להיות חזקה בשבילו/בשבילה/בשבילהם/בשבילי...
סלע אני מתגעגעת אליך.. תחזור..!
ולמה אני אף פעם לא יודעת להחצין רגשות? רק עכשיו אני מצליחה להבין כמה שזה פוגע בכולם.
ולמה אני יודעת שאתה מיועד בשבילי, ואני עדיין לא אוהבת אותך? אני פשוט לא מצליחה להתאהב בך... אתה זה שתדע להביא לי את הסטירה שאני הצטרך, לשחק איתי את המשחקים שלי לדעת לעקוץ ולזרום איתי להיות בראש שלי.. לחנך אותי להושיב אותי במקום להוציא ממני את כל שמוחבא בתוכי לפתוח אותי לתת לי להשתחרר להוציא ממני את כל האנרגיה להשאיר אותי חסרת כול ולתת לי כל יום להתמלא מההתחלה... לא כמו כל השאר, שנגררים, אלה עם כל ה"פוצי מוצי" שלהם, עם כל האוהב אותך וכולי'.. לא רוצה לשמע את זה.. סורי.. לא סובלת את המחמאות האלה שרובם הם ממש סתם, אתם פשוט מורידים לזה את הערך ובוא זמנית גם את הערך שלי.. לא רוצה להיות החיים שלכם וגם לא רוצה שתמותו עלי או שתתגעגעו אלי.. אני רוצה מישהו חזק לידי, לא מישהו שיסחב אחרי השטיות שלי.. מישהו שיטריף אותי שידע להחזיר לי שצריך...
ואני לא יכולה להיות עם מישהו שאני יודעת שאני לא ממש מאוהבת בו, זה קשה לי, ועד כמה שאני מניאקית בדברים האלה ועד כמה שאני אוהבת תשומת לב ושרודפים אחרי... אני לא מסוגלת להחזיר אהבה שהיא לא כנה ואמיתית.
וכן, אני לא חושבת שבגידה זה דבר רע. [ולא נכנס לתאוריות האלה..]
ואתם לא צריכים להגיד לי הכל. תשמרו לעצמכם. :/
רוצה להוציא הכל... להתרחץ/להתנקות/לרקוד/לצעוק/לבכות/לרוץ/לצרוח/להשתולל/לקפוץ/לצחוק...
ולא, אני לא בן אדם טוב. ואני גם חרא של חברה.
[מתחילה לכתוב ת'אימייל..]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
