ילדה קצת שונה..
מה כותבים שאין מה לכתוב? =] |
| 10/2006
ווווואווו
כמה שנים לא הייתי פה! איזה כיף לחזור!
אני ברוב חוכמה אבדתי את הסיסמה שלי :))
אבל רק עכשיו עם קצת שעמום וקצת רגשות געגוע למקום החלטתי לחזור..
למרות שזה חרא של זמן לחזור.. עם כל הלימודים, ה"אין זמן שלי" וכל מה שמסביב.. בטח שוב תזכו בעדכון פעם ב.. אבל העיקר הכוונה לא? :)
האמת שכל כך הרבה פעמים רציתי לכתוב פה.. היו לי מלא דברים לספר.. כבר ניסחתי את הכל בראש כמו שהייתי עושה אז... אבל תמיד איכשהו היה לי משהו יותר חשוב לעשות.. ועכשיו אני קצת מצטערת על זה...
האמת שיש לי משהו שלחוץ לי להגיד ואולי בגלל זה נכנסתי לפה שוב..
אני מתגעגעת לפסיכולוגית שלי [אויצ' חזק!!]
אני שונאת את זאתי שעכשיו, היא לא הולכת בדרך שלי, היא גם קצת מזלזלת בי ככה זה נראה לפחות... היא אומר שכל הטיפול האחרון שלי לא היה טוב.. שזה היה מין מקום התפרקות כזאת שאני באה לשם יושבת שעה מדברת על כל מה שהיה לי השבוע פורקת ויוצאת משם שמחה ומאושרת.. וזה לא דרך של טיפול.. במילים אחרות- שטיפול הוא לא מקום שאתה מגיע עליו בשביל לפרוק דברים, כאילו סתם דברים יום יומיים אירועים שקראו ודברים שהרגשתי, כביכול מה שאתה יכול לעשות עם החברים שלך [לא במקרה שלי כמובן] היא רוצה שאנחנו נדבר ונגיע לנקודות החשובות ונטפל בהם.. כלומר נדבר נראה מה משגע לי ת'חיים מה הכי מציק לי ולמה זה ונטפל בזה.. נמודד עם הדברים אחד על אחד... ואצלי אולי זה הפחד שלעמוד בפני נקודות החולשה שלי, ואולי זה הקטע שיש לי מלא דברים לספר לה ואני לא יכולה כל הזמן לטחון על אותו דבר. זה כבר לא מעניין לי, אין לי מה לחדש בנושא... אנחנו ב7 פגישות הראשונות דברנו והיא אמרה שאנחנו לא מתקדמים שלא מצאנו את הנקודה החשובה, בפגישה ה8 מצאנו אחד מהדברים ש"חשוב להתמקד בהם" ועד עכשיו שעברנו כבר עוד 8-9 פגישות שלא עזרו בכלום לא הצלחנו לשנות כלום.. היא רוצה שאני יגיע לזה בעצמי ויטפל בזה בעצמי..ומה לעשות מהדברים שבאמת חשובים אני בורחת, שותקת.. אני לא מוכנה לדבר אליהם להפתח.. אולי כמו שהיא אומרת לי "אני לא מוכנה לשינוי כזה בחיים שלי" אז מה לעשות אני מעדיפה את החיים שלי ככה, בלי שהיא תפוצץ לי את הבועה שחייתי איתה 17 שנה כמעט, אני לא מוכנה לוותר על כל ההגדרות שבניתי אפילו עם הם לא נכונות.. לא מוכנה.. לא עכשיו.
חח יצא חפירה ארכיאולוגית :)
בכללי אני עכשיו בתקופה גרוע בטירוף, מהתקופות האלה ששום דבר לא הולך.. הלימודים זה גהנום אצלי, כבר לא כיף לבוא לבית ספר, כבר לא כיף עם החברות, מרגישה לבד כזה יותר מדי פעמים.. גם זה שאין לי את הטיפול שמתאים לי מבאס אותי.. כי יש בי כל כך הרבה דברים שמתבשלים במפנים.. וגם אדם שמשגע לי ת'ראש.. ומצב בבית שמתדרדר.. לצערי אני לא ממש יכולה לפרט...
האחיות שלי שהמצב שלהם כל הזמן מתדרדר וזה מדרדר את הכל המצב רוח האווירה ההורים..
וסתם הכל נמאס, פשוט נמאס.. לפעמים יש לי חלומות גדולים.. כמו לברוח מכאן להצליח במקום אחד.. למרות שהסיכוי הוא קטן.
להתמקד באיזה כישרון שחבוי בי וללכת איתו עד הסוף.. לעשות איזשהו שינוי דרסטי.. אני בטוחה שלכולם יש חלומות כאלה.. ותמיד כיף לחלוק אותם לספר לאחרים וכמובן לחלום אותם לפנטז עליהם.. מעט מאוד אנשים מגשימים את החלומות האלה.. אבל יש כאלה.. ואת אלה שעושים את הצעד הזה אני מעריצה.. אפילו עם מנסים ולא מצליחים, אפילו עם נכלת ועכשיו אתה במקום שאתה לא יכול לצאת ממנו ניסית, וזה הרבה יותר טוב מכלום. אלה אנשים שמסוגלית לקחת אחריות שאומרים לעצמם יאללה חיים רק פעם אחת, הלימודים או כסף או משפחה או אהבה לא יותר חשובים מהרגעי האושר שאני יכולה לבנות לעצמי... כי בדוגרי אנחנו חיים מרגע של אושר לרגע של אושר.. ורק אנחנו בונים לעצמינו את הרגעים האלה.. רק אנחנו מביאים לעצמינו את השמחות הקטנות האלה..
לרצות להיות מאושר זה ילדותי.. כי אף פעם לא נצליח להיות מאושרים לגמרי.. רק רגעים קטנים שעושים לך כל כך טוב שאתה פשוט שוכח את הדברים הרעים שלך לכמה דקות, והרגעים האלה שווים את הכל לדעתי.
רק בקיצור להיות ספונטנית לא להיות כבדים, לעשות לפעמים דברים שאחרים חושבים שזה דבילי או מסוכן או מרדני, ללכת בקטנה עם הדברים שלך עד הסוף ולא בשביל להוכיח לאחרים שאתה יכול אלה בשביל שתזכה לחוויות חדשות ואולי גם לרגעים כאלה של אושר כי עם כל אחד ימשיך בשביל החיים שלו בגיל 80 הוא הסתכל אחורה ויגיד מה לעזעזאל עשיתי בחיים שלי? כמה באמת הספקתי מה שרציתי...
עכשיו יש לי נושא אחד, שיש לי אליו כל כך הרבה מה להגיד, אני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל... לנושא הזה יש שם אחד, אישיות אחד והוא כולה בן אדם אחד.. אבל מבחינתי הוא שווה הרבה יותר מזה.
בעצם עזבו, אני ישאיר את ההנאה הזאת לעצמי.
שיהיה לכם חג שמח! וחופש סוכות מעולה... :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
