אני מבין עכשיו למה הייתי אופטימי כשהלכתי ללמוד עם אורי.

אני מבין גם למה הייתי מנסה ללמוד כמעט רק אצלו בבית.

הבית שלי בכלל והחדר שלי בפרט הוא מקום שלא מאפשר לך ללמוד, להתפתח או לנשום.

אני מרגיש חנוק כבר כמה חודשים. מת לעזוב.

ולא, אני לא אעזוב עכשיו כי עוד לא סיימתי לעשות את כל מה שאני מבחינתי צריך לעשות כאן.

סביבה מאוד משפיעה, והבית הזה הוא השיעור הכי טוב שאני יכול לקבל בחיים. הבלאגן ששורר בכל פינה פה הוא פשוט בלתי נסבל, ואני חושב שזה אחד מהדברים שמוציאים אותי מאיפוס.

כשאני במקומות אחרים אני מסתדר הרבה יותר טוב.