אני די בטוח שכתבתי משהו על הכעס שלי כלפי הרדיפה התקשורתית שעבר אהוד אולמרט בזמנו.

יש משהו בעניין הזה שאני רוצה לחדד, במיוחד לאור העובדה שהוא זוכה כמעט מכל הסעיפים שהואשם בהם, ובעיקר מהסעיפים ה"כבדים".

אני אשתמש במשל, והמשל נקרא "פרשת הדולרים". 

על פרשת הדולרים של הזוג רבין ניתן לקרוא כאן.

בחיפושים שונים מצאתי שני קישורים שונים מאוד מעניינים.

האחד הוא פוסט מעניין בפורום. הוא דן בקבלת ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה בשתי עבירות דומות- אחת של הזוג רבין, שהחזיקו חשבון בנק דולרי בניגוד לחוק (באותן שנים אסור היה לאזרח ישראלי להחזיק חשבון במטבע זר, אלא אם ניתן אישור), והשנייה של אבא אבן, שר החוץ לשעבר, שהחזיק חשבון דולרי אף גדול יותר.

אקצר ואומר שעם רבין התעקש אהרון ברק בנחרצות למצות את הדין, להעמיד לדין פלילי ראש ממשלה מכהן (ונסוג מכך לאחר שרבין פרש) ואשתו, ולבסוף הביא להרשעה של אשת ראש הממשלה, לקנס גבוה לבני הזוג ולמאסר על תנאי.

את התיק של אבא אבן, שעבר עבירה חמורה יותר, החליט אותו אהרון ברק לסגור בהליך המנהלי שהיה מקובל באותם ימים, ולמעט המקרה של רבין, הוא היה ההליך הקבוע במקרים כאלה. 

המאמר בקישור מצביע על ניגוד עניינים בהחלטתו של ברק.

השני הוא מאמר שמתאר את חשיפת הפרשה ע"י העיתונאי דן מרגלית, והתעקשותו לעשות רעש מהפרשה.

במאמר מציינים ששני עיתונאים אחרים כבר גילו את חשבון הדולרים שנה קודם לכן, בעיתוי פוליטי נפיץ, אבל במקום לחשוף את החשבון, הם פנו לרבין בבקשה שייזהר ויטשטש את החשבון.

הסוף, כאמור, ידוע. רבין פרש מראשות ממשלת מעבר, העביר את הובלת הסיעה וראשות הממשלה בפועל לשמעון פרס.

בעקבות הפרשה הזאת ופרשות נוספות, וכמובן גורמים שונים, נוצרה תחושה של מיאוס מהשחיתות ב"מערך", מה שהתבטא בקלפיות.

והמשל הוא פשוט:

תראו מה מסוגלים לעשות ביחד מערכת משפטית ועיתונות נחושה.

כיצד שילוב כזה מעוות את הצדק, מעוות את המציאות ומשפיע על מהלך הפוליטיקה וקבלת החלטות מדיניות הרות גורל.

אולמרט הוביל מו"מ מאוד מתקדם עם הרשות הפלסטינית. כזה שהיה עשוי להבשיל לכדי הסכם.

הוא הופל מראשות הממשלה ע"י פרקליטות מדינה שהתעקשה לפתוח נגדו בהליכים בעודו מכהן בתפקידו, וע"י תקשורת נשכנית שנופפה בפרשיות השחיתות במלוא המרץ. במקומו, אגב, "קיבלנו" ראש ממשלה שמסרב בכל תוקף לפתוח במו"מ לשלום.

מבלי לצייר את אולמרט כשה תמים- הרבה פוליטיקאים אחרים כושלים בדברים האלה. אולמרט לא ביצע כמעט דבר לא חוקי, אלא דברים לא כשרים או "מסריחים", אבל במסגרת החוק. יש כל כך הרבה אנשי ציבור ובעלי שררה במדינה שלנו שהולכים ללא הרף על התפר הזה.

למה ההתנפלות הזאת התרחשה מתי שהתרחשה על אולמרט?

אפשר רק לשער, אבל מה שקשה בגופים כמו מערכת המשפט והעיתונות היא חוסר השקיפות.

גם אם יום אחד נדע אם משה לדור, למשל, פעל מתוך אמביציה אישית, תחושת מוסר עילאית, אינטרס פוליטי או אידאולוגיה פוליטית- זה כבר לא יהיה רלוונטי לפעילות הציבורית של אהוד אולמרט. 

כשאני מקביל את המקרה של אולמרט למקרה של רבין, בהקשרים ובעיתויים המדיניים של כל אחד מהם, אני לא יכול שלא לתהות האם היה באותן אמביציות של המעורבים בדבר משהו אחר?

גורם חזק שדחף להכרעות שהתקבלו? מישהו שמאינטרס כזה או אחר רצה שהממשלות שיעלו אחרי ראשי הממשלה הנ"ל יהיו ממשלות שיקבלו הכרעות אחרות בתכלית? מישהו שרצה שהטיית הזרם הפוליטי תתבצע כמה שיותר מוקדם?

אי אפשר להוכיח את הדברים האלה. 

אבל אני, כאדם שעושה אחד ועוד אחד מוטרד. מוטרד מאוד.

ומזמין אתכם לתהות ביחד איתי- מי המושחתים במקרים שלפנינו?