מה עובר עליי כרגע:

אחרי גמר מרתק ומותח של ליגת האלופות. המפעל הזה לא מאכזב כמעט אף פעם. בטח שלא ברמות הגבוהות. תענוג. 

הייתי בעד דורטמונד- קבוצה "קטנה" שנסמכת על פיתוח שחקנים צעירים ושחקני בית, וקהל חזק. 

אבל אם כבר באיירן, אז עם שער ניצחון של רובן. רחמים על הבן אדם. הפסיד כל כך הרבה גמרים- ולרוב בתפקיד הגיבור הטרגי, שפעם אחת מגיע לו להיות בצד השמח ולשבור את המנחוס. בקיצור נמרץ של הגמר ושל עונת הכדורגל- הגרמנים האלה יודעים לעבוד. 

מה שמביא אותי לענייני עבודה שמרתיחים אותי:

ההסתה הנוראית שמובילים שרים בכירים בממשלה נגד עובדים מאורגנים היא תעודת עניות נוספת לממשלה ולעם שקונה את הבולשיט הזה. 

גם אם השכר של עובדי הנמלים ועובדי חברת החשמל מנופח אני בצד שלהם. למה? 

א. כי הם באמת עובדים. מלגזן זה בן אדם שעובד, תגידו מה שאתם רוצים. זו לא עבודה קלה וגם לא הכי פשוטה. בחברת החשמל עובדים. כל תקלה הכי קטנה מקבלת מענה מיידי. 

ב. כי ניסיון לשבור עבודה מאורגנת גורם לך להבין יופי באיזה צד נמצאים הבכירים בפוליטיקה. בצד שנוח לו שכוח עבודה הוא זול וחסר זכויות. והבעיה של רובנו הוא שאנחנו נמצאים במצב של העובדים- פיונים קטנים- אבל למעשה מצדדים בגדולים. באלה שיש להם הרבה ורוצים שיהיה להם עוד. 

חשוב שנבין משהו- ל"אדם הקטן" אין כוח. אנחנו חיים בעולם דורסני, שמקדש את ההתעשרות וצבירת ההון על חשבון האחר. עולם שמקדש השגת רווחים שמנים על חשבון העובדים הפשוטים. הכוח היחיד שלנו הוא ההתאגדות, והעמידה מול ההון והבכירים כגוף חזק. ברגע שאין לנו את זה, ההפרד ומשול שעושים הבכירים מצליח ואפשר לעשות לנו מה שרוצים. 

ג. איזה פרצוף יש לשני השרים האמונים על הכלכלה הישראלית כשהם רוצים שאנשים יצאו לעבוד מחד, ומאידך מטנפים ומכפישים אנשים שיוצאים לעבוד?

והכל מתחבר לי גם לגזירות הכלכליות. השאלה שלי היא כזאת:
אם במסגרת חוק ההסדרים אפשר לנקנק אותנו, למה אי אפשר לנקנק את בעלי ההון? למה בשביל לקחת כסף מעשירים צריך הליך דמוקרטי תקין וכדי לקחת כסף מעניים/מעמד ביניים לא צריך הליך דמוקרטי תקין?

אם כבר הליכים דמוקרטים ושלטון, לאחרונה אני חורש על יצירה מאוד ספציפית שנוגעת בתחום:

Gentle Giant- The Power and the Glory

סהר אומרת שהמוסיקה הזאת מאוד לא קליטה, ואני מסכים. אבל מי שמעריך מוסיקה טובה יהנה. 

יצירה גאונית ומרשימה, שמספרת סיפור פשוט על מלך שעולה לשלטון ומפזר הבטחות לעתיד טוב יותר. 

הציניקנים מפקפקים, העם נושא את עיניו בתקווה ומצפה לגדולות.

המלך מבין שהכוח בידיים שלו ומחליט שהוא יעשה מה בא לו. 

הסיפור מסופר בכל כך הרבה כישרון מוסיקלי ועם המון נשמה ותחכום. ממכר אותי. 

בסוף האלבום, סרט ההקלטה מוחזר אחורה כדי להגיד שההיסטוריה לעולם תחזור, וכך גם קורה אצלנו. 

לפרטים: בנימין, נפתלי ויאיר.